נחום מליץ
נחום מליץ (מֶלצַן) (כ' באייר תרנ"א, 28 במאי 1891 – 16 בנובמבר 1964) היה עיתונאי ומתרגם ישראלי, חבר מערכת "דבר".
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מליץ נולד בשם נחום מלצן באביב תרנ"א-1891 בעיירה קֶלם[1] שבפלך קובנה שברוסיה (ליטא), בנם של לאה דבורה (בת ר' צבי הירש שור, ר"מ באמדור וביאליסטוק,[2] מחבר הספר ההלכתי "צבי וחמיד",[3] מצאצאי הרב אברהם חיים שור[4]) ור' יצחק מלצן (תרי"ד–תרע"ד; בנו של ר' שמואל בן אברהם מלצן, המגיד מסלוצק, מחבר "אבן שלמה", ספר ליקוטים מדברי הגאון מווילנה). אביו, איש תנועת המוסר, מתלמידי ר' ישראל מסלנט, שימש דיין בקלם, ר"מ בישיבת ראדין, התפרנס מספרי ההלכה, המוסר והאגדה שחיבר.[5]
המשפחה חיה בדלות חומרית, אך בעושר רוחני. אביו חינכו ברוח תנועת המוסר. למד ב"חדרים" ומספר שנים בישיבת ראדין.
בשנת תרס"ו-1906, כשהיה בן 15, עלה לירושלים עם הוריו. המשפחה התגוררה בחצר שטרויס, שם התיישבו גדולי המוסר המפורסמים שבדור, שעלו מליטא. למד כשנתיים בישיבת עץ חיים. בתקופה זו הצטרף לצעירי היישוב החדש – אנשי העלייה השנייה ותלמידי "בצלאל". התחיל לכתוב בעילום שם בעיתון "השקפה" של אליעזר בן-יהודה (חתם בפסבדונימים שונים, בהם 'ירושלמי', 'בחור ישיבה' ו'נחמן'). הצטרף בסתר למפלגת "הפועל הצעיר" וכתב מירושלים לעיתונהּ (חתם בפסבדונימים שונים, בהם 'פליט הישיבה' ו-'חבר'). ניסה לנהל מטעמה בקרב בחורי הישיבה תעמולה ליציאה לעבודה, שלא נשאה פרי, וב-1908 ברח מביתו ומהישיבה ונסע לעבוד כפועל במושבה רחובות, בעיקר בפרדסי "מנוחה ונחלה" שניהל אהרן אייזנברג. תקופה מסוימת התגורר בחדר אחד עם א"ד גורדון ונח נפתולסקי, והתיידד עם יוסף אהרונוביץ וצבי סוכובולסקי. בשנת 1910 היה ממייסדי "קלוב (מועדון) הפועלים" הראשון בירושלים, והיה חבר בו עד 1911, יחד עם דוד בן-גוריון, רחל ינאית, יעקב זרובבל ועוד.
ב-1919, אחרי מלחמת העולם הראשונה, היה ממייסדי אגודת "שפתנו" בירושלים, בראשותם של בן-יהודה, זאב ז'בוטינסקי ודוד ילין, שפעלה לחזק את מעמדה של השפה העברית ביישוב. תקופה מסוימת היה בין עובדי הוועד הפועל של ההסתדרות בירושלים. במשך מספר שנים היה חבר ועדת התרבות וחבר משפט החברים שליד מועצת פועלי ירושלים.
אחרי ניסיונו הקצר בעבודה חקלאית, עבד בעבודות שונות: פועל דפוס, מגיה, מורה, מורה דרך, ובעיקר בתור מתרגם ועיתונאי. תרגם מאמרים עיתונאיים וספרות יפה עבור המוסדות הלאומיים ועבור עיתונים שונים, וכתב מאמרים בעיתונים העבריים בישראל ומחוצה לה: "השקפה", "החרות" (חתם בשם 'עמנואל'), "הפרדס", "הד ליטא" (קובנה), "המצפה" (קרקוב), "הדואר" ו"התורן" (ניו יורק), "הפועל הצעיר", "הארץ" ו-"מזרח ומערב" (של אברהם אלמליח) ו"דבר". דיווח על הנעשה בירושלים ועל היישוב הישן.
בשנת תרצ"ז-1937 החל לעבוד בעיתון "דבר". תחילה היה כתב העיתון במושבה פתח תקווה, וב-1938 עבר למושבה נתניה והיה כתב העיתון בה עד 1949. בשבתו בנתניה כיהן לסירוגין כחבר בוועדות התרבות מטעם העירייה, חבר במשפט השלום ליד העירייה ויו"ר ועדת השקל המקומית.
באוקטובר 1948, אחרי קום המדינה, עִברת את שמו ל"מליץ".[6] ב-1949 עבר להתגורר בשדרות סמאטס 4 בתל אביב.[7] משנה זו עבד במערכת העיתון כמתרגם ועובד הארכיון. כתב רשימות ב"דבר" וב"הגה" (העיתון לעולים שליד "דבר"), ערך ותרגם מיידיש ומגרמנית. בשנת 1958 פרש לגמלאות.
תרגם מספר ספרים מיידיש ומגרמנית.
באייר ה'תר"ע (יוני 1910) התארס[8] ובכסלו תרע"א (1910) נישא[9] לטובה גולצֶ'בסקי (גולשבסקי). בני הזוג היו הורים לרבקה (נפטרה בילדותה), ליחיעם ולדבורה. אשתו נפטרה בא' באדר א' תרצ"ה (פברואר 1935) בתום מחלה כרונית קשה וממושכת, בגיל 43.[10] בח' בסיוון תרצ"ז (1937) נישא לאֶמָה מינץ, שעלתה מניו יורק.[11]
שני ילדיו נישאו והיו הורים לילדים. התגוררו בחיפה. בנו יחיעם מלצן (1919–1998) היה בעל מסעדה בנשר, נישא לחנה. בתו דבורה נישאה ב-1940 לבנימין חצרוני, חבר בקואופרטיב "שחר" בחיפה.
נחום מליץ נפטר בתל אביב ממחלת לב בנובמבר 1964, בגיל 73. נקבר בבית עלמין הדרום.[12] הניח אישה, את שני ילדיו ונכדים. אלמנתו אמה נפטרה ב-1976 לאחר מחלה קשה,[13] ונקברה לצדו.
תרגומיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הלל צייטלין, הדבוק: (לא מעלמא הדין): הערכה מפורטת; תרגם: נ’ מלצן, ירושלים הספר, תרפ"ו.[14]
- פרידה זרובבל, הייתי פליטה: מראות ורשמים מראשית המלחמה; מאידיש: נ’ מלצן, תל אביב: דבר, 1941. (נדפס לפני כן ב"אֹמֶר")
- שלמה ברלינסקי, ירח אדום: סיפורים; תרגם מאידיש: ק. א. ברתיני; הסיפורים "זהב" ו"גדלות" תורגמו על ידי נ. מליץ, תל אביב: עם עובד, תשי"ד.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד תדהר (עורך), "נחום מליץ (מלצן)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2179
- נחום מלצן-מליץ באתר MyHeritage
- נחום מליץ, דבר, 17 בנובמבר 1964 (עם מותו)
- מת העתונאי נחום מליץ, מעריב, 17 בנובמבר 1964
- נחום מליץ – למנוחות, דבר, 18 בנובמבר 1964
- נחום מלצן, דף שער בספרייה הלאומית
מפרי עטו:
- מלחמת המעמדות בין תופשי התורה בירושלים, דבר, 24 בינואר 1932
- "עסק המתים" בירושלים, דבר, 4 במרץ 1932
- על הדבור העברי, דבר, 5 בינואר 1939
- לא הכזיב, דבר, 13 בנובמבר 1969 (למלאת חמש שנים למותו)
מתרגומיו:
- מ. צאנין, וארשה שהיתה ואיננה עוד, דבר, 16 באפריל 1948
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ על פי דוד תדהר, בסלובודקה שליד קובנה (דוד תדהר (עורך), "נחום מליץ (מלצן)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2179).
- ^ דב כ"ץ, תנועת המוסר: תולדותיה, אישיה ושיטותיה, מהדורה ב, כרך ב, תל אביב: ביתן הספר, תשי"ד, עמ' 362. על פי מקורות אחרים, כיהן כראש ישיבה בביאליסטוק (דוד תדהר (עורך), "נחום מליץ (מלצן)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2179; חיים שור, אני מוריד אותו מהשמים, תל אביב: משרד הביטחון, תשס"א 2001, עמ' 68).
- ^ צבי ב"ר מנחם שור, צבי וחמיד, וילנה: יהודה ליב מ"ץ, תרמ"ב 1882, באתר היברובוקס.
- ^ הירש שור, הקדמה, בתוך: צבי וחמיד, וילנה תרמ"ב 1882, דף ב ע"א, באתר היברובוקס.
- ^ רבי יצחק מלצן, בתוך: דוד זריצקי (עורך), תורת המוסר: מבחר שיחותיהם, אמרותיהם ותולדותיהם של גדולי המוסר, תל אביב: מוריה, תשי"ט, עמ' 66–77, באתר היברובוקס.
- ^ והיה שמך עברי, דבר, 10 באוקטובר 1948.
- ^ בית המשפט המחוזי תל־אביב–יפו, דבר, 22 בפברואר 1965
- ^ נאסף בתנאים..., החרות, 3 ביוני 1910.
- ^ הודעה על הנישואין, הפועל הצעיר, 23 בדצמבר 1910.
- ^ ירושלים: טובה מלצן, דבר, 5 בפברואר 1935 (עם מותה).
- ^ הודעה על הנישואין, דבר, 19 במאי 1937, שמה מופיע בכתיב מיושן: אממה.
- ^ נחום מליץ באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ אמה מליץ (מינץ), דבר, מודעת אבל, 26 בינואר 1976.
- ^ הייתי פליטה, דבר, מודעת פרסומת, 3 בפברואר 1941.