נסיכות אלבניה
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | נסיכות | ||
| שפה נפוצה | אלבנית | ||
| עיר בירה | טירנה | ||
| רשות מחוקקת |
High Council of Regency  | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| העיר הגדולה ביותר | דורס | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | הקמת הנסיכות | ||
| תאריך | 21 בפברואר 1914 | ||
| פירוק | ביטול המונרכיה | ||
| תאריך | 31 בינואר 1925 | ||
| ישות קודמת |
 אלבניה העצמאית  הרפובליקה של מרכז אלבניה | ||
| ישות יורשת |
 הרפובליקה האלבנית  רפובליקת מירדיטה  החסות האיטלקית על אלבניה  הרפובליקה האוטונומית האלבנית של קורצ'ה  הרפובליקה האוטונומית של צפון אפירוס | ||
| שליטים בולטים | וילהלם, נסיך אלבניה | ||
| שטח בעבר | 28,748 קמ"ר (נכון ל־1923) | ||
| אוכלוסייה בעבר | 803,959 (נכון ל־1923) | ||
| כלכלה | |||
| מטבע | לק אלבני | ||
  | |||
נסיכות אלבניה (באלבנית: Principata e Shqipërisë) הייתה נסיכות בחצי האי הבלקני, בטריטוריה בה שוכנת אלבניה, אשר התקיימה בין השנים 1914–1925.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1913 הכירו המעצמות הגדולות בוועידת לונדון (אנ') בעצמאותה של אלבניה, והחלו לחפש אחר נסיך שישלוט במדינה החדשה. אליסאבטה, מלכת רומניה שלחה את טאקה יונסקו להציע את אחיינה - וילהלם, נסיך ויד לתפקיד, ואכן וילהלם נבחר לעמוד בראש המדינה החדשה. באביב 1913 קיבל וילהלם את ההצעה אולם דחה אותה, אולם האוסטרים לחצו עליו מאוד לקבל את ההצעה. ב-7 בפברואר 1914 הודיע וילהלם למעצמות הגדולות שהוא יקבל את כס המלוכה. ב-21 בפברואר 1914, משלחת של נכבדים אלבניים בראשות אסאד פאשה טופטאני וארברשה אלה (בראשות לואיג'י באפה ווינצ'נזו באפה טראשי), הציגה לו בקשה רשמית, וב-7 במרץ הוא הגיע לבירתו הזמנית בדורס והחל לארגן את ממשלתו, ומינה את טורהאן פאשה פארמטי להקים את הממשלה האלבנית הראשונה.
מייד לאחר הגעתו פרצו באלבניה מרידות של מוסלמים נגד שר ההגנה שלו, אסאד פאשה, ונגד שליטה זרה שאיננה טורקית. יוון עודדה את הקמתה של ממשלה זמנית, נפרדת, בצפון אפירוס, למרות שהוסכם על הענקת זכויות יתר למיעוט היווני שם, הצבא ההלני כבש את דרום אלבניה למעט בראט וקורצ'ה. גם מעמדו של וילהלם התערער על ידי תומכיו, ובמיוחד אסאד פאשה עצמו, שקיבל כסף מאיטליה על מנת לממן מרד ולבצע הפיכה נגד וילהלם. העלילה נחשפה, פאשה נעצר ב-19 במאי 1914, הועמד לדין על בגידה ונידון למוות. רק התערבות של ממשלת איטליה הצילה את חייו והוא נמלט לגלות באיטליה.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה דרשה ממנו האימפריה האוסטרו-הונגרית לשלוח חיילים אלבנים שיילחמו לצדם. כאשר סירב, בשל הנייטרליות של אלבניה כפי שסוכם באמנת לונדון, הופסקה התמיכה שקיבל מהם. ביולי 1914 פרצה מלחמת אזרחים בנסיכות, ובעקבות כך ברח וילהלם ב-3 בספטמבר לוונציה, ומשם חזר לגרמניה. וילהלם התגייס לצבא הגרמני תחת השם הרוזן פון קרויה, ולחם בקרבות השונים במלחמה. בשנת 1916 כבשו מעצמות המרכז את סרביה ומונטנגרו ווילהלם קיווה שיחזירוהו לשלטונו, אולם הגרמנים והאוסטרים סירבו לכך. לאחר המלחמה הציג וילהלם את תביעותיו בועידת השלום בפריז (1919), אולם בשל העובדה שלחם לצד מעצמות המרכז לא זכו תביעותיו להכרה. במשך כמה שנים לחמו פלגים שונים על השלטון באלבניה כעוצרי המדינה בשם וילהלם, אולם בשנת 1925 הוקמה הרפובליקה האלבנית ובוטל שלטונו.
לאחר מכן
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-21 בינואר 1925 בחרה האספה המכוננת של אלבניה באהמט זוגו לנשיאה הראשון של המדינה, וב-1 בפברואר הוא נכנס לתפקידו. באותה העת היה המבנה הכלכלי-חברתי במדינה דומה למצב הנוהג בעת שהייתה חלק מהאימפריה העות'מאנית, כאשר הביים במדינה פועלים כפיאודלים. זוגו שאף להפוך את המדינה למודרנית יותר, בדומה למדינות אירופה. איטליה הייתה לבת בריתו העיקרית, ובתמורה נהנתה זו מהשפעה הולכת וגוברת על כלכלת המדינה. בנוסף, אסר על לבישת רעלות ויזם חוקים נגד התעללות בבעלי חיים.
משטרו של מוסוליני תמך בתחילה בזוגו, והיחסים בין המדינות היו הדוקים. בשנת 1926, נחתמה אמנת טירנה הראשונה, ובשנת 1927 נחתמה אמנת טירנה השנייה, לפיה איטליה ואלבניה נכנסו לברית הגנה.[1] הממשלה והכלכלה אלבנית היו הונעו בעזרת הלוואות איטלקיות, הצבא האלבני הוכשר על ידי מדריכים צבאיים איטלקים,[1] והגירה איטלקית לאלבניה זכתה לעידוד שתי הממשלות. אולם למרות ההשפעה האיטלקית הרבה, זוגו הראשון, מלך אלבניה סירב להיכנע לחלוטין ללחץ האיטלקי. ב-1 בספטמבר 1928 הכריז על עצמו זוגו כמלך האלבנים (Mbret i Shqiptarëve) וכפילדמרשל בצבא אלבניה. במקביל, הכריז על כינונה של מונרכיה חוקתית במבנה דומה למבנה הנהוג באיטליה באותה העת. אמו הוכתרה כ"מלכה האם" של אלבניה, וגם אחיו קיבלו תוארי אצולה. כן ניצל את ייחוסו המשפחתי כדי להכריז על עצמו כממשיכו של סקנדרבג. ממלכת אלבניה התקיימה עד לכיבוש אלבניה בידי איטליה הפשיסטית בשנת 1939, זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.
