נינג'ה טיון
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| מייסדים |
מאט בלאק, ג'ונתן מור  |
| תקופת הפעילות |
1990–הווה (כ־34 שנים) |
| מיקום המטה |
לונדון |
|
www | |
  | |
נינג'ה טיון (באנגלית: Ninja Tune) היא חברת תקליטים עצמאית אנגלית שבסיסה בלונדון. הלייבל הוקם על ידי מאט בלאק וג'ונתן מור (הידועים יותר כהרכב קולדקאט (אנ') [1]) ונוהל על ידי פיטר קוויק ואחרים.
בהשראת ביקור ביפן, בלאק ומור הקימו את נינג'ה טיון ב-1990 על מנת להשתחרר מהשליטה היצירתית של לייבלים גדולים, וככלי להפצת מוזיקה בעלת אופי מחתרתי, ללא האילוצים שהם חוו בתקופה הקצרה שלהם עם הלייבלים אריסטה ו-"Big Life" . הלייבל כונה "בעל חזון"[2] החתים מגוון רחב של אמנים, הקים את ההוצאה לאור "Just Isn't Music", והביא לשימושים חדשניים בתוכנה.
ההקלטות הראשונות שהלייבל הוציא לאור – חמשת החלקים הראשונים של "Jazz Brakes" של DJ Food (אנ') – הופקו על ידי קולדקאט בתחילת שנות ה-90, והורכבו מהקלטות קצרות אינסטרומנטליות מבוססות דגימות שהובילו את לפריצה של ז'אנרים חדשים של קצבי היפ הופ אינסטרומנטליים (לצד הלייבל Mo'Wax ואמני נינג'ה טיון כמו Funki Porcini, (אנ')The Herbaliser ו-DJ Vadim) [3] ומוכרים עד היום, ככלים חיוניים עבור תקליטנים.
הלייבל הוציא לאור מאז מוזיקה של אמנים רבים, ביניהם The Cinematic Orchestra (אנ'), אמון טובין, בונובו, קליס, BICEP, The Bug, Machinedrum, ולי בנון, ומפיץ עבור חברות תקליטים אחרות כגון Big Dada ו-Brainfeeder (הלייבל של פליינג לוטוס).
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]1990–1999
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות מסע הופעות של קולדקאט ביפן עם נורמן קוק, המוכר כ-Fatboy Slim, אז מ-Beats International, הלייבל שאב את ההשראה לשמו ולאסתטיקה שלו מתוכניות הטלוויזיה היפניות של שנות ה-50 וה-60 המבוססות על הנינג'ה.[4] לפי פיצ'פורק, ההקלטות הראשונות של נינג'ה טיון בתחילת שנות ה-90, "הביאו עימן עידן חדש של טריפ הופ/היפ הופ אינסטרומנטלי".[5]
לאחר ההצלחה של קולדקאט עם הלייבל הראשון שלהם, "Ahead of Our Time",[6] בעיות חוזיות מנעו מהם להמשיך תחת השם שלהם. ההקלטה הראשונה שנינג'ה טייון הוציאו לאור הייתה קולקציית ברייקים של מוזיקת האוס שיצרו קולדקאט (תחת השם Bogus Order) בשם "Zen Brakes Vol. 1" בשנת 1990. הלייבל התפרסם יותר כאשר קולדקאט, תחת השם DJ Food, הוציאו לאור את "Jazz Brakes Vol. 1" – אלבום של ברייקים של פאנקי היפ הופ וג'אז. סדרת ה-"Jazz Brakes" של DJ Food נועדה כחומר מקור לתקליטנים ומפיקים שעבדו עם ברייקים וביטים.
בשנת 1992, פיטר קוויק הצטרף כמנהל ללייבל, וכך גם פטריק קרפנטר, המוכר כ-PC, שהצטרף לקולדקאט כמהנדס סאונד. PC יהפוך לאיש מפתח בנינג'ה טיון, ומ-"Jazz Brakes Vol. 4" ואילך, חלק בלתי נפרד מצוות ההפקה של DJ Food.
בין 1994 ל-1997 נינג'ה טיון חקרו והגדירו את צלילי ההיפ הופ האינסטרומנטליים יותר (המכונה לעיתים קרובות טריפ הופ). השפעתם החלוצית על הז'אנר הפכה נפוצה יותר עם האוסף הראשון של הלייבל, "Funkjazztical Tricknology", ב-1995. מקור הז'אנר באנגליה כיורש של האסיד האוס, כשהוא לוקח אסיד ג'אז ופאנק, ומשתמש בברייקביטים בסגנון היפ הופ ולא במקצב התופים המכני "four on the floor"(אנ') של ההאוס. בעיקר עשו אמני נינג'ה טיון שימוש לא רק במקורות הדגימה הרגילים של תקליטי פאנק ישנים אלא גם בג'אז, למשל ההרכב הלייבל The Cinematic Orchestra .
ב-1995, The Herbaliser, אחד מהרכבי ההיפ הופ הטהור בסגל של הלייבל באותו שלב הוציא את אלבום הבכורה "Remedies" שהביא תשומת לב רבה הן להרכב והן ללייבל.
בשנת 1996, נינג'ה טיון התרחבה ופתחה את משרדה במונטריאול לניהול הפצה ברחבי צפון אמריקה. באותה שנה, הלייבל ביסס את מקומו עם הדיסק הכפול "Flexistentialism", אוסף נדיר שהציג את הסגל ההולך וגדל של הלייבל, כולל בין היתר DJ Food, Funki Porcini, The Herbaliser, לוק ויברנט, קרודר ודורפמייסטר (אנ') ו-DJ Vadim, בין היתר.
אמון טובין, בינתיים, יצר דראם אנד בייס פורץ דרך מהקלטות תופים של ג'ין קרופה משנות החמישים. אלבום הבכורה שלו בנינג'ה טיון משנת 1997, "Bricolage", מכיל השפעות מדראם אנד בייס, היפ הופ, בלוז, ג'אז וסמבה, כולם מעובדים דיגיטלית כדי ליצור תחושה של בריקולאז' כפי שמרמזת כותרת האלבום. האלבום נמכר היטב, במיוחד באמריקה, שם העניק לו פיצ'פורק ציון 10.0 מושלם.[7]
ב-1997 הושק הלייבל-אחות של נינג'ה טיון בשם Big Dada. במרץ 1999, הציג הלייבל את רודני סמית', המוכר כרוטס מנובה (אנ') . אלבומו "Brand New Second Hand" היה, במילים של AllMusic, "רגע מבריק לראפ הבריטי, אלבום הבכורה של רוטס מנובה הציג זיקית היפ הופ המתהדרת בהפקות אפלות ובסגנון מובהק, ויש לו הרבה יותר מה לומר מרוב הראפרים".[8] הוא קיבל שבחים על צורת ההגשה הייחודית שלו, שפיצ'פורק תיאר כאחת ה"ממכרות, המשכנעות, ובעיקר, הלבביות".[9]
האלבום "Keep It Unreal" של Mr. Scruff יצא לאור בקיץ 1999.[10]
שנות האלפיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות האלפיים הלייבל המשיך להוציא לאור אלבומים של האמנים הוותיקים ולהחתים אמנים חדשים.
בשנת 2000, נינג'ה טיון הוציאו לאור את האלבום "Carpal Tunnel Syndrome" של הדי ג'יי הקנדי קיד קואלה (אנ') שזכה להצלחה ושבחים רבים. רבה. קיד קואלה יצר עם הלייבל שני אלבומים נוספים שזכו לשבחים,"Some of My Best Friends Are DJs" משנת 2003 ו-"Your Mom's Favorite DJ" משנת 2006.
בשנת 2001 הצטרף לוק ויברט לנינג'ה טיון. ויברט נודע באלקטרוניקה הניסיונית שלו. בשנת 2003, סיימון גרין, המוכר בשם הבמה Bonobo (אנ') הוציא את האלבום "Dial 'M' for Monkey". בהמשך יצא לסיבוב הופעות עם גרסה חיה של האלבום, שחלחלה להפקה של "Days to Come" מ-2006, אלבום שמטשטש את הגבול בין סאונד מתוכנת ללייב.
ב-2004 יצא לאור בלייבל Big Dada אלבום הבכורה "פלורידה" של הדי ג'יי והמפיק האמריקאי דיפלו.
בשנת 2010, הלייבל חגג 20 שנה לקיומו. כחלק מהחגיגות נערך מופע ברויאל אלברט הול בלונדון, בו אמני הלייבל אמון טובין, דוריאן קונספט (אנ') ו-The Cinematic Orchestra יצרו הופעה תזמורתית חד פעמית עם התזמורת המטרופוליטן של לונדון.
ב-2011 החלו נינג'ה טיון להרחיב את האופקים, ולהחתים אמנים יחד עם לייבלים מחתרתיים שתואמים את הסגנון האמנותי של הלייבל. בפברואר 2010, המפיק פליינג לוטוס הודיע כי יצר שותפות עם הלייבל. בשנת 2012, חתמה נינג'ה טיון על הסכם עם מפתחת המשחקים United Front Games והמוציא לאורSquare Enix עבור המשחק Sleeping Dogs. נינג'ה טיון הוצג כערוץ רדיו במשחק זמין לשחקן במהלך המשחק, אחד מתוך עשרה בסך הכל. התחנה כללה 18 יצירות מתקליטים של הלייבל. ב-2013 השיקה אפליקציה בשם "נינג'ה ג'אם", המאפשרת עיבוד מחדש של קטעים מוזיקליים מאלבומים של הלייבל על ידי שליטה בערוצי הקלידים, גיטרות, בס, ושירה של השיר.[11]
באפריל 2014, החתימה הלייבל את קליס, שהוציאה תקליט נשמה שהופק כולו על ידי דייב סיטק מ-TV on the Radio.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של נינג'ה טיון
נינג'ה טיון, ברשת החברתית פייסבוק
נינג'ה טיון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
נינג'ה טיון, ברשת החברתית אינסטגרם
נינג'ה טיון, סרטונים בערוץ היוטיוב- ליאור איינס, נינג'ה טיון: 25 ללייבל ששינה את כללי המוזיקה, באתר הארץ, 13 בפברואר 2014
- גלעד רייך, נינג'ות, באתר גלובס, 7 בפברואר 2006
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Ninja Tune Biography – The IMO Records Blog". IMO Records. 1 בנובמבר 2011. אורכב מ-המקור ב-3 בספטמבר 2012. נבדק ב-3 במרץ 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ David Taylor, Ninja Tune - Two decades of mixes and mash-ups, The Independent, 17-09-2010
- ^ "After 200bpm, your heart blows up". The Guardian. 18 בינואר 2006.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Kennedy, Adam (22 בספטמבר 2010). "Label of love: Ninja Tune". The Guardian.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Harvell, Jess (28 בספטמבר 2010). "Ninja Tune XX: 20 Years of Beats and Pieces". Pitchfork.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Ahead Of Our Time – CDs and Vinyl". discogs. נבדק ב-16 במאי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Schreiber, Ryan. "Amon Tobin: Bricolage". Pitchfork. אורכב מ-המקור ב-12 בפברואר 2008. נבדק ב-11 בפברואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Roots Manuva - Brand New Second Hand Album Reviews, Songs & More | AllMusic (באנגלית), נבדק ב-2023-05-31
- ^ Condé Nast, Roots Manuva: Brand New Secondhand, Pitchfork (באנגלית אמריקאית)
- ^ All Music Guide to Electronica: The Definitive Guide to Electronic Music. 2001.
- ^ שי ליברובסקי, קולדקאט: ההרכב שהראה לי שאפשר ליהנות ברצינות, באתר כלכליסט, 2013-05-13