מלחמת פולאני
מלחמת פולאני (מכונה גם הג'יהאד הפולאני ומהפיכת סוקוטו) נערכה בשנים 1804–1808 והייתה סדרה של קרבות בניגריה ובקמרון של ימינו. המלחמה החלה כאשר אוסמן דן פודיו, חוקר ומורה אסלאמי בולט, הוגלה מהעיר גוביר (אנ') על ידי המלך יונפה, אחד מתלמידיו לשעבר.
אוסמן כינס את צבא הפולאני שפתח בג'יהאד נגד ממלכות האוסה בצפון ניגריה וכוחותיו השתלטו בהדרגה על עוד ועוד ממלכות של בני ההאוסה, כבשו את העיר גוביר בשנת 1808 והוציאו להורג את המלך יונפה. המלחמה הביאה להקמת ח'ליפות סוקוטו, בראשות אוסמן, שהפכה לאחת המדינות הגדולות באפריקה במאה ה-19. ההצלחה שלו היוותה השראה לג'יהאדים דומים במערב אפריקה.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
האימפריה של קאנם בורנו הייתה בירידה באזור החל מאמצע המאה ה-18. התוצאה הייתה עליית מספר ממלכות האוסה עצמאיות במקומה. שתי ממלכות האוסה הבולטות היו גוביר וזמפררה. עם זאת, הלחימה בין מדינות האוסה ומדינות אחרות הייתה קבועה במהלך מאה זו.[1] הפולאני, שהיו עם של רועי צאן, סבלו לעיתים קרובות מהמיסוי ממלכות ההאוסה, ששלטו בקרקעות והנהיגו שיטות אפליה אחרות.[2]
אוסמן דן פודיו, יליד 1754, הצטרף למספר הולך וגדל של נוסעים אסלאמיים שעברו דרך ממלכות האוסה בשנות השבעים של המאה ה-18 והפך לפופולרי למדי בשנות התשעים של אותה מאה. הטפות הדת שלו זכו לתמיכתה של ממלכת גוביר. עם זאת, ככל שהשפעתו גברה וכשהוא התחיל לדאוג לחימוש עצמי של חסידיו, פחתה תמיכת ההנהגה המסורתית. סורקין נפטה, מלך גוביר, הציב שורה של מגבלות על הטפותיו.[1]
בשנת 1801 החליף יונפה, תלמידו לשעבר של אוסמן, את נפטה כמלך גוביר. יונפה הגדיל את ההגבלות שהוטלו על אוסמן והגלה אותו מגוביר. משבר התפתח בשנת 1803 כאשר תקף יונפה וכבש מקומות הקשורים לאוסמן. יונפה הצעיד אחר כך את האסירים דרך העיר שנקראה דגל, בצפון ניגריה. הדבר הרגיז את חסידיו של אוסמן, שתקפו את הצבא ושחררו את האסירים. יונפה העניק לאוסמן את האפשרות לגלות לפני שהשמיד את העיר דגל, מה שהביא להגירה רחבת היקף של קהילתו לעיר גודו. אנשים רבים עזבו עמו עד כי ב־21 בפברואר 1804 הכריז יונפה מלחמה על אוסמן ואיים בעונש על כל מי שיצטרף אליו. חסידיו של אוסמן הצהירו שהוא אמיר אל-מומינין, "מפקד המאמינים", הקימו את ח'ליפות סוקוטו והוקיעו את אמונם לגוביר.[1]
קרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמה התכתשויות קלות קדמו לקרב העיקרי, כשנפגשו הצדדים הלוחמים בקרב צוונטואה. אף על פי ניצחונו של יונפה, לא גרם הקרב לצמצום כוחו של אוסמן. הוא נקם על ידי כיבוש הכפר מטנקארי, מה שגרם לקרב טפקין קוואטואה. כוחותיו של אוסמן הצליחו למנוע מיונפה להתקדם אל העיר גונו ובכך מנע ממנו לשכנע מספר גדול יותר של אנשים להצטרף לכוחותיו.
בשנת 1805 נכבשה ממלכת האוסה קבבי על ידי צבא הג'יהאדיסטים של אוסמן. עד שנת 1807 השתלטו הג'יהאדיסטים על מדינות קטסינה ודורה, ועל הממלכה החשובה של העיר קאנו. בשנת 1808 כבשו הג'יהאדיסטים את גוביר והרגו את יונפה בקרב.
עם לכידתו של גוביר ראו הג'יהאדיסטים שהם חלק ממאבק אזורי רחב יותר. הם המשיכו בקרבות נגד מספר ממלכות האוסה ובמהלך השנתיים הבאות הגדילו את שטח הח'ליפות. ההתרחבות הגדולה האחרונה של הג'יהאדיסטים הייתה הפלת שושלת סייפאווה בשנת 1846.[1]
הקמת ח'ליפות סוקוטו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוחמד בלו, בנו של אוסמן דן פודיו, הפך את המחנה הקבוע למחצה של סוקוטו לעיר בשנת 1809, במהלך מלחמות פולאני.[3] אוסמן שלט מסוקוטו כמנהיג הדתי של מדינות הג'יהאד בפולאני מאותו זמן ועד 1815, אז פרש מתפקידי ניהול.[1] הח'ליפות מינתה אמירים שונים לממשל במדינות האימפריה השונות. אנשים אלה היו לעיתים קרובות ותיקי מלחמות פולאני.[2]
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההצלחה של הג'יהאד עוררה השראה אצל ג'יהאדיסטים מאוחר יותר במערב אפריקה, ביניהם מייסד אימפריה של מסינה אימפריית סקו אמאדו וממלכות אחרות.
לאחר הכיבוש הבריטי של הח'ליפות בשנת 1903, ובהמשך לאחר העצמאות הניגרית בשנת 1960, פחתה הסמכות הפוליטית של הח'ליפות ונותרה "מועצת הסולטנות של סוקוטו", שלעמדתה יש עדיין השפעה רוחנית ניכרת בימינו.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 Hamza Muhammad Maishanu; Isa Muhammad Maishanu (1999). "The Jihad and the Formation of the Sokoto Caliphate" (PDF). Islamic Studies. 38 (1): 119–131. JSTOR 20837029. Archived from the original (PDF) on January 2, 2018
- ^ 1 2 Chafe, Kabiru Sulaiman (1994). "Challenges to the Hegemony of the Sokoto Caliphate: A Preliminary Examination". Paideuma. 40: 99–109
- ^ Boyd, Jean (1986). Mahdi Adamu (ed.). Pastoralists of the West African Savanna. Manchester, UK: International African Institute