מטוס מנהלים
מטוס מנהלים, המכונה לעיתים מטוס פרטי, או מטוס עסקים (Bizjet), הוא מונח המתאר מטוס סילון קטן יותר בדרך כלל ממטוס נוסעים טיפוסי, המיועד לתעבורת קבוצות של אנשי עסקים, או אנשים עשירים באופן מופלג. ניתן להסב מטוסי מנהלים אף לשימושים אחרים, כגון פינוי אווירי, או שילוח חבילות מהיר, וחלק מן המטוסים בעלי מאפיינים אלה אף נמצאים בבעלותם או בשימושם של גופים ציבוריים, ממשלות, או צבאות.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמעט כל מטוסי המנהלים הנמצאים בייצור המוני, כגון מטוסים מתוצרת ג'נרל דיינמיקס, גולפסטרים, או בומברדייה, הם בעלי שניים או שלושה מנועי סילון, אף שבעבר היו נפוצים יותר מטוסי מנהלים בעלי ארבעה מנועים. שיפור איכותם ואמינותם של מנועי הסילון הפחיתה את השימוש בארבעה מנועים במטוסי מנהלים, מטוס ה-Cirrus Vision SF50 היה הראשון לקבל רישוי למטוסי מנהלים קטנים וקלים בעלי מנוע סילון בודד ( "מטוס סילון קל מאוד " - VLJ Very Light Jet ).
כמעט בכל מטוסי המנהלים המנועים מותקנים בזנב המטוס, כיוון שהכנפיים נמוכות בדרך כלל מכדי לשאת את המנועים ללא סכנת מגע בקרקע. לעיתים, מטוסי נוסעים רגילים עוברים הסבה לשימוש כמטוסי מנהלים מפוארים. מטוסים אלה נמצאים בדרך כלל בשימושם של עשירים מופלגים וידוענים הנוסעים יחד עם פמליות גדולות, או בשימושן של קבוצות ספורט. מטוסים אלה מוגבלים לעיתים בשדות התעופה בהם הם יכולים לנחות עקב מגבלות רעש, או אורך מסלול.
נתח השוק המתפתח בתחום מטוסי מנהלים הוא מטוסים קטנים וזולים יותר. רבים ממטוסים אלה הם בקטגוריה של מטוסי סילון קלים, וחלקם משמשים כמוניות אוויריות. חברת ססנה פיתחה את מטוס המוסטנג, מטוס סילון בעל שישה מושבים (2 טייסים ו-4 נוסעים), הנמכר בארצות הברית בכ-2.5 מיליון דולר, מחיר זול עבור מטוס מנהלים. חברות אחרות ניסו לפתח מטוסי סילון למנהלים במחיר זול אף יותר.
בעולם טסים בתחילת המאה ה-21 כ-11,000 מטוסי מנהלים, רובם נמצאים בארצות הברית, או בבעלות חברות אמריקאיות. אירופה היא היבשת השנייה בעולם במספר מטוסי המנהלים שבה.
מאז 1996 נפוצה בעלות חלקית על מטוסי מנהלים ולפיה מספר חברות קונות חלק במטוס מנהלים, המקנה לחברה מספר קבוע של שעות טיסה בשנה. בשיטה זו יכולות מספר חברות לחלוק בעלויות הכבדות של אחזקת המטוס, שכר צוות האוויר ועוד, ומנגד, ליהנות מן הגמישות שמאפשרת בעלות במטוס מנהלים.
תולדות מטוסי המנהלים בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם הגברת הצורך במטוסי מנהלים וחדירתם לתודעה הניהולית, קיבלה התעשייה האווירית לישראל החלטה אסטרטגית להיכנס גם לשוק זה. לצורך כך נרכשו זכויות הייצור ממפעל אמריקאי שייצר מטוסי מנהלים קטנים בשם ג'ט קומנדר. זאת לאחר שיצרן המטוס, חברת Aero Commander, נרכש על ידי חברת רוקוול אינטרנשיונל, שלה היה כבר מטוס מנהלים דומה - ה-Rockwell Sabreliner ונאסר עליה לייצר את שני המטוסים במקביל בשל חוקים נגד מונופול. ברוקוול הוחלט למכור את הזכויות על הג'ט קומנדר והתעשייה האווירית רכשה אותן בשנת 1967[1]. בינואר 1970 נערכה טיסת הבכורה של הג'ט קומנדר הראשון שייצרה התעשייה האווירית[2].
המטוס זכה למתיחת פנים, לרבות: הארכת הגוף, החלפת המנועים ומערכות הבקרה והאלקטרוניקה. בנוסף, שונה שמו ובמתכונתו החדשה הוחלף לווסטווינד. בשנים הבאות שוכלל אב הטיפוס למספר גרסאות מנהלים, כמו גם דגמי אמבולנס אווירי, מטוס בקרה ימית ועוד, ולו תתי דגם 1121–1124 בהתאם לתצורה. עם תחילת שנות ה-80 פותח דגם משופר של המטוס ה"אסטרה"[3]. ב-29 בספטמבר 1984 שבר מטוס האסטרה את שיא המהירות בטיסה מחוף לחוף בארצות הברית למטוס מנהלים, כאשר טס מיו יורק ללוס אנג'לס ב-4 שעות ו-24 דקות[4]. בדצמבר 1998 קיבל מטוס המנהלים החדש של התעשייה האווירית, ה"גלאקסי", את אישור רשות התעופה הפדרלית של ארצות הברית[5].
בשנת 2001, רכשה חברת גאלפסטרים איירוספייס את פעילות מטוסי המנהלים של התעשייה האווירית, שהמשיכה לפעול בתחום כקבלן משנה ראשי של גאלפסטרים[6].
ב-18 בינואר 2005 נערך בתעשייה האווירית טקס הגלילה של ה"גאלפסטרים G150", דגם משופר של ה"אסטרה"[7]. בינואר 2012, קיבל ה"גאלפסטרים G280", דגם משופר של ה"גלאקסי", את אישור רשות התעופה הפדרלית של ארצות הברית[8].
בשנת 2016, דווח כי 34 חברות ובעלי הון מחזיקים במטוסי מנהלים בישראל[9].
סוגי מטוסי מנהלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| סוג | משקל מקסימלי להמראה בליבראות |
דגם לדוגמה |
|---|---|---|
| מיקרוג'ט | 5,000 - 10,000 | Cessna Citation Mustang |
| מטוסי סילון קלים | 10,000 - 20,000 | Learjet 40 |
| מטוסי סילון בינוניים | 20,000 - 50,000 | Gulfstream G200 |
| מטוסי סילון בינוניים סופר | 50,000 - 80,000 | Bombardier Global 5000 |
| מטוסי סילון גדולים | 80,000 - 100,000 | Gulfstream G500 |
| מטוסי סילון כבדים | > 100,000 | Boeing Business Jet |
מטוסי סילון כבדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלה הם המטוסים היוקרתיים ביותר בין מטוסי המנהלים, הם נועדו לנשיאת פמליות גדולות למרחקים ארוכים. בין המטוסים בקטגוריה נמצאים:
- איירבוס
- איירבוס A318 Elite
- איירבוס A319CJ
- איירבוס A380 Flying Palace
- בואינג
- אמבראר
מטוסי סילון גדולים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בומברדייה
- Bombardier Global 5000
- Bombardier Global Express
- Bombardier Challenger 850
- דאסו
- Dassault Falcon 7X
- גאלפסטרים איירוספייס
- Gulfstream G500
- Gulfstream G550
- Gulfstream G650
מטוסי סילון בינוניים סופר
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלה הם מטוסי מנהלים יוקרתיים בעלי תא נוסעים רחב, המסוגלים לטוס בגובה רב ובמהירות גבוהה, ובעלי טווח ארוך ביותר. לצד האיבזור היוקרתי והנוחות שמטוסים מאפשרים, טווח טיסתם מאפשר חצית האוקיינוס האטלנטי ללא חניות ביניים. בין המטוסים בקטגוריה זו נמצאים:
- בומברדייה
- Bombardier Challenger 300
- Bombardier Challenger 605
- דאסו
- Dassault Falcon 900DX
- Dassault Falcon 900EX
- Dassault Falcon 2000DX
- Dassault Falcon 2000EX
- אמבראר
- Legacy 600
- גאלפסטרים איירוספייס
- Gulfstream G350
- Gulfstream G450
- הוקר ביצ'קראפט
- Hawker 4000
מטוסי סילון בינוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מטוסים אלה מתאימים לטיסות ארוכות, החוצות יבשות, ולמספר נוסעים גדול יחסית. בין המטוסים בקטגוריה זו נמצאים:
- בומברדייה
- Learjet 60 XR
- Learjet 85
- ססנה
- Citation Columbus
- Citation X
- Citation XLS
- Citation Sovereign
- דאסו
- Falcon 50EX
- אמבראר
- Legacy 450
- Legacy 500
- גאלפסטרים איירוספייס
- גאלפסטרים G150, פיתוח המבוסס על האסטרה SPX של התעשייה האווירית
- גאלפסטרים G280, המבוסס על הגלקסי של התעשייה האווירית
- הוקר ביצ'קראפט
- Hawker 750
- Hawker 850XP
- Hawker 900XP
מטוסי סילון קלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מטוסים אלה מהווים את עיקר תעשיית מטוסי המנהלים מאז שנות ה-60. מטוסי הסילון הקלים משלבים יכולת נחיתה בשדות תעופה קטנים עם מהירות טיסה גבוהה, ובכך הופכים לכלי תחבורה יעיל לאיש עסקים.
מטוסי סילון קלים מאד
[עריכת קוד מקור | עריכה]מטוסים אלה מכונים לעיתים בשם "מיקרו-ג'טס". משקל המראה מרבי של מטוסים אלה נמוך מ-4,500 ק"ג (10,000 פאונד).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
דניאל שמיל, 500 העשירים | לוקסוס מעופף | 14 אלף רגל באוויר, בתוך 25 מיליון דולר, באתר TheMarker, 5 ביוני 2016- ניר יהב, חלום ב-70 מיליון דולר: המטוסים הפרטיים של האלפיון העליון בישראל, באתר וואלה, 8 בדצמבר 2016
- לי ירון ואבי שרף, העשירים עפים על החיים - ושיישרף העולם, באתר TheMarker, 26 ביולי 2022
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ התעשייה האווירית תייצר מטוסי סילון נוסעים קטנים ־ סיכוי לייצוא, הצופה, 19 בספטמבר 1967
- ^ מטוס המנהלים "ג'ט קומאנדר" ביצע את טיסת הבכורה, מעריב, 21 בינואר 1970
- ^ דוד מושיוב, "אסטרה" יירש את " ווסטווניד" כמטוס־מנהלים מתוצרת ישראל, דבר, 30 באוקטובר 1980
- ^ דן ארקין, מטוס המנהלים "אסטרה" השיג שיא טיסה עולמי, מעריב, 4 באוקטובר 1984
- ^ דרור מרום, מטוס המנהלים גלאקסי של תע"א קיבל רישוי ממינהל התעופה האזרחית בארה"ב, באתר גלובס, 17 בדצמבר 1998
- ^ דרור מרום, ג'נרל-דיינמיקס משנה את מותגי מטוסי הגלאקסי והאסטרה מתוצרת תע"א למותגי גולפסטרים, באתר גלובס, 21 ביוני 2001
- ^ רן דגוני, התעשייה האווירית תחשוף מחרתיים בנתב"ג את מטוס המנהלים 150-G, באתר גלובס, 16 בינואר 2005
- ^ זוהר בלומנקרנץ, רישיון זמני למטוס המנהלים החדש של התעשייה האווירית, באתר TheMarker, 4 בינואר 2012
- ^ גלי וינרב, 34 חברות ובעלי הון ישראליים מחזיקים במטוסי מנהלים, באתר גלובס, 17 בינואר 2016
