מחק

מחק לעיפרון

מחק בצורת מקבילית

מחק הוא כלי כתיבה המשמש להסרת כתב או ציור שנעשו בעיפרון או בעט מחיק. חיכוך המחק בדף הנייר מסיר את סימני העיפרון. מחקים מכילים גומי, ולעיתים גם ויניל או חומרי פלסטיק. עפרונות רבים מצוידים במחק בקצותיהם.

סוגים

סוגים שונים של מחקים מיוצרים כיום.

סוג המחק שמחובר לעיפרון הוא בדרך כלל בצבע ורוד, ירוק או לבן, עשוי מגומי ובעל מרקם חלק. הוא יעיל לרוב המחיקות, למרות שלעיתים הוא עלול למרוח או להזיק לנייר אם משתמשים בו יתר על המידה. בנוסף, לאחר המחיקה נשארות שאריות המחק. אותן יש להסיר בזהירות שכן הן עלולות להשאיר סימנים על הנייר בצבע המחק. סוג מחק נוסף שהוא פופולרי בקרב אמנים הוא מחק art gum, שעשוי מגומי רך ומחוספס. הוא מתאים במיוחד למחיקת אזורים גדולים ולא פוגע בנייר. המחק משאיר שאריות רבות ולא מדויק כלל. מחקים מסוג זה הם בדרך כלל צהובים או חומים.

מחק העיסה גם הוא ידוע בקרב אמנים. הוא עשוי מחומר אפור ומזכיר חימר או גומי. היתרון שלו בכך שהוא לא משאיר סימן, ולכן מחזיק מעמד זמן רב יותר ממחקים אחרים. הוא מוחק על ידי ספיגת חלקיקי הגרפיט. ניתן להשתמש בו למחיקה מדויקת או להדגשה. הוא לא מתאים למחיקת שטחים גדולים ועלול להימרח או להידבק אם הוא מתחמם יתר על המידה.

למחקים רכים מוויניל יש מרקם פלסטי והם דומים בתכונותיהם למחקים הסטנדרטיים. הם יכולים להיות מלבניים או בצורת חרוט שמתלבש על קצה העיפרון. כמו כן קיימים מחקים גליליים שנמצאים בקצה העיפרון המכני. המחק נמצא בתוך העט וניתן להוציאו בעת הצורך או להחליפו בחדש. מחקים דקורטיביים רבים מיוצרים במגוון צורות וצבעים (כמו פירות, פרחים, חיות וכדומה), והם נרכשים בעיקר בגלל יופיים ולא לשימוש מעשי.

היסטוריה

צמד מחקים מלבניים לבנים

בשנת 1770 מדען בשם ג'וזף פריסטלי כתב: "ראיתי חומר שמתאים בצורה מצוינת למחיקת סימני עופרת העיפרון מנייר". בכל רחבי אירופה סימני העופרת נמחקו מהנייר באמצעות קוביות קטנות של גומי. גושים של אותו חומר עדיין משמשים למטרה זו.

כמו כן, באותה שנה מהנדס אנגלי בשם אדוארד ניירן יצר את המחק הראשון. לפני יצירת המחק פירורי לחם שימשו למחיקה. ניירן מספר שהוא הרים בטעות פיסת גומי במקום פירור לחם, גילה את סגולותיו של החומר והחל למכור אותו בשלושה שילינג לקוביה של חצי אינץ'.

אולם גומי בצורתו הגולמית לא נוח למחיקה מפני שהוא מתכלה ומתקלקל עם הזמן. בשנת 1839 הממציא צ'ארלס גודייר גילה את תהליך הגיפור, שהופך את הגומי לחומר עמיד. מחקי גומי נהיו נפוצים יותר ויותר עם גילוי התהליך.

בשנת 1858, היימן ליפמן מארצות הברית רשם פטנט על חיבור מחק לקצה עיפרון. לאחר מכן בוטל הפטנט בנימוק שהוא פשוט חיבור של שני מוצרים קיימים ולא המצאת מוצר חדש.