מונטיאק ענק

מונטיאק ענק
מצב שימור
מצב שימור: סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה חמורה (CR)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	אייליים
תת־משפחה:	איילים
שבט:	מונטיאקים
סוג:	מונטיאק
מין:	מונטיאק ענק
שם מדעי
Muntiacus vuquangensis
תחום תפוצה
מצוי בדלילות כיום   נכחד

מונטיאק ענק (שם מדעי: Muntiacus vuquangensis; ידוע גם כמונטיאק גדול-קרן) הוא מין של אייל נדיר בגודל קטן-בינוני החי בדרום-מזרח אסיה. מין זה הוא יונק "חדש" למדי שהתגלה ותואר מדעית רק בשנת 1994 על ידי מספר זואולוגים וייטנאמים ומערביים. שמו המדעי vuquangensis מרמז על המקום שבו התגלה - הרי וו-קונג בווייטנאם. בעת גילויו, המונטיאק הענק נחשב בתחילה כסוג ומין יחיד ועל כן שמו המדעי היה "Megamuntiacus vuquangensis" (התוספת Mega פירושה ענק), אולם ניתוח גנטי הראה שהוא בעל מעמד טקסונומי זהה לשאר המינים בסוג מונטיאק. המונטיאק הענק הוא אחד האיילים הנדירים בעולם, והוא נצפה בטבע רק לעיתים רחוקות. כפי שמרמז שמו, הוא המין הגדול ביותר בסוגו ובשבט המונטיאקים.

גילוי

מיני המונטיאקים נחשבו מאז ומתמיד ליונקים מסתוריים שהידע על הביולוגיה שלהם מועט, ועד שנות ה-90 התגלו רק מחצית מהמינים הידועים כיום. במהלך ינואר 1994, צוות סוקרים של האגודה לשימור חיות הבר ראה בפעם הראשונה קרני מונטיאק גדולות מהרגיל בכפר אחד של מחוז תנאם בהרי מזרח-מרכז לאוס בסמיכות לגבול עם וייטנאם. זמן קצר לאחר מכן במרץ 1994, הצוות נתקל בזכר מונטיאק שבוי בגן חיות מקומי בלאוס אשר התאפיין אך הוא בקרניים גדולות, כשכעת הצוות הבחין שפרט זה גדול מהמונטיאקים הידועים. במהלך אותה שנה, קרניים דומות וכן חלקי גולגולת של מונטיאקים כאלו נאספו משמורת וו-קוואנג במחוז הא-טיין אשר בצפון-מרכז וייטנאם, מה שהוביל את הזואולוגים להודיע על גילוי מין מונטיאק חדש. בתיאור המדעי הראשוני שלו, המונטיאק הענק נחשב כסוג בפני עצמו (Megamuntiacus) על בסיס הבדלים ב-DNA בינו לבין המונטיאק המצוי או המונטיאק הסיני; בסופו של דבר נמצא שמעמדו הטקסונומי זהה למין בסוג מונטיאק בו הוא מסווג לצד 11 מינים נוספים.

אנטומיה

הפרווה של המונטיאק הענק בצבע חום אדמדם בהיר או דהוי ההופך לכהה ואדמדם יותר בפלג הגוף האחורי ובגב. הגפיים הם בצבע חום כהה עד שחור להוציא כתמים לבנים על הברכיים והפרסות. הגחון, החלק הפנימי של הרגליים, אזור המפשעה, והצד התחתון של הזנב - כולם לבנים. צבע הראש זהה לשאר הגוף, אך הפנים לעומת זאת מפוחמות במקצת. מעל העיניים יש זוג חריצים בולטים אשר מסומנים בפסים שחורים עד לקרניים. מבנה הגוף של המונטיאק הענק קומפקטי יחסית, והוא בעל צוואר קצר ורחב. הרגליים קצרות וחזקות והפרסות גדולות וחדות. האוזניים עגלגלות וקטנות, והראש המשולש, רחב יותר ממונטיאקים אחרים. חוקרי טבע ציינו שפרוות הזכר הופכת להיות כהה יותר בחודשי דצמבר וינואר במקביל להפסקת צמיחת הקרן וההתקשות של הקטיפה העוטפת אותה. הזנב של המונטיאק הענק קצר יחסית ומשולש בצורתו. לזכרים יש ניבים גדולים במיוחד הבולטים מהלסת העליונה בסביבות כ-3.4 ס"מ. טווח המשקל של זכר המונטיאק הענק נע בין 30 ל-50 ק"ג, כאשר בדרך כלל הזכר יהיה גדול יותר מהנקבות השוקלות עד 35 ק"ג. אורך ראשו וגופו הוא 120–130 ס"מ ויותר, וגובהו בכתפיים 70–90 ס"מ.

גולגולת של מונטיאק ענק זכר. למין זה יש את הקרניים הגדולות ביותר בסוגו.

כפי שמרמז השם השני, הקרניים של זכרי המונטיאק הענק גדולים מכל מיני המונטיאקים. בדומה לשאר המונטיאקים, הקרניים של המונטיאק הענק אינן צומחות ישר מהמצח כשאר האיילים, אלא צומחות על עצמות גדולות שבולטות מהמצח בצורת V (מכונות "גבעולים" או בשם האנגלי pedicels), ומחופות בפרווה עבה. אצל המונטיאק הענק, העצמות הללו עבות וקצרות יותר. הקרניים לעומת זאת ארוכות יחסית לגודלו של אייל זה, ומזכירות את קרני אייל האנדים: הן צומחות לכיוון אחורה ומעלה, ובתחילתן מתפצל מהן סיעוף קטן ויחיד - כך שהקרן נראית בכללות כצבת סרטן. אורך מוטת הקרן המרכזית 17.0 עד 28.5 ס"מ, ואורך הסיעוף הקטן עד 9.8 ס"מ. הקרניים בצבע חום חלוד, והקצוות צהבהבות בדרך כלל. הנקבות חסרות קרניים.

ארבעת התכונות ששימשו כגורם מכריע להחשבת המונטיאק הענק כמין נפרד, הם גודל ומבנה הקרניים, מאפייני הגולגולת (האורך והצורה של מבנה עצמות החוטם), הזנב המשולש, וה"גבעולים" על המצח שחסונים וקצרים יותר משאר המינים. אף על פי שבמבט שטחי הוא דומה מאוד למונטיאק מצוי, הוא נוטה להיות כהה יותר לעומת המין המצוי אשר ידוע בפרוותו הכתומה והבהירה.

תפוצה ובית גידול

המונטיאק הענק ידוע רק משרשרת הרי ינאמו והגבעות הסמוכות לאורך הגבול שבין וייטנאם ולאוס, וכן בשוליים של מזרח קמבודיה. כל הרשומות הנוכחיות מקמבודיה כמו גם רבים מהרשומות בלאוס ובווייטנאם מבוססות על קרניים שנמצאו אצל ציידים מקומיים. המונטיאקים הענקיים אינם מצויים בצפון לאוס או וייטנאם, וכן נעדרים ממישור המקונג בקמבודיה. מאז 1998, לא התגלו אזורים נוספים במדינות הללו שבהם המונטיאק מצוי. הן בלאוס והן בווייטנאם, טווח התפוצה של המין אינו רציף. הסיבה שתפוצתו של המונטיאק הענק באזור המערבי נעצרת ולא ממשיכה הלאה לתוך מרכז לאוס ותאילנד אינה ברורה דיה, אך ייתכן שההסבר לכך נעוץ בתנאים אקולוגיים מסוימים שאינם מצויים באזורים הללו כמו מיעוט במשקעים אשר גורמים לאזור להיות יבש יותר מבחינת המונטיאק אשר חי באזורים גשומים במיוחד. טווח התפוצה הנוכחי של המונטיאק נקבע בעיקר על סמך מאות מצלמות נסתרות שנפרשו ביערות הגשם של הודו-סין וכן על בסיס עדויות של הילידים המקומיים.

העדפות בית הגידול של המונטיאקים הענקיים עדיין אינן ברורים. מעבר לכך שהוא מצוי ביערות גשם טרופיים ויערות עננים, הפריסה העולמית של תפוצתו מזכירה בעלי חיים אחרים כמו ארגוס מצויץ ודוק אדום-שוקיים, דבר המצביע על כך שהוא קשור ליערות ירוקים למחצה המאפיינים את אזור אנאם. עם זאת, הוא לא הופך להיות שכיח במדרונות ההרריים הגשומים בצפון ומרכז וייטנאם כפי שהיה מצופה. נראה גם שהוא נפוץ ביער משנה גשום בעל חופה סגורה.

על פי ראיונות עם כפריים באזור קואנג, המונטיאקים אינם חיים בגבהים העולים על 900 מטר מעל פני הים; אף על פי שהמונטיאקים עשויים להימצא עד גובה 1,200 מטר מעל פני הים, טענת המקומיים נתמכת ברובה על ידי מצלמות נסתרות שנפרשו בגבהים שמעל 1,000 מטר שלא תיעדו כמעט מונטיאקים. על פי הנתונים העולים מהמצלמות, המונטיאקים נפוצים במיוחד בגובה של 500 מטר מעל פני הים. מכיוון שהמונטיאק הוא יונק קרקעי התלוי באספקת מזון נמוכה, הצפיפות שלו גבוהה יותר באזורים שבהם יש חדירה לקרני השמש המאפשרת צמיחה של פלורה נמוכה הנגישה עבורו. הטמפרטורות בתחומי מחייתו של המונטיאק הענק 20–30 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת גבוהה מאוד ועומדת על 4,000-2,000 מילימטר לשנה, נוסף על כך שיש באזור שתי עונות גשמים מדי שנה.

ביולוגיה

נוף במערות שבפארק הלאומי פהונג נהא-קה באנג - בין האזורים המוגנים בווייטנאם שבהם מצוי המונטיאק הענק.

המונטיאק הענק הוא מין יחידאי הפעיל בבדידות ברוב הזמן; נוסף על כך, הוא בעל חיים זהיר וחששן בצורה קיצונית, עקב לחץ הציד הכבד השורר ברחבי טווח התפוצה שלו - כך שהביולוגיה שלו כמעט ואינה ידועה. המונטיאק הענק והמצוי חופפים ביניהם ברוב האזורים, ובשבי ידוע על זכר מונטיאק ענק שהתרבה עם נקבות המונטיאק המצוי. אף על פי שאין מידע לגבי מזגו של הזכר, אצל מינים אחרים בסוג, הזכרים ידועים כאגרסיביים למדי אחד כלפי השני. המונטיאק הענק נצפה בפעילות הן בשעות היום והן בלילה. בדומה לשאר המונטיאקים, המונטיאק הענק נוהג להשמיע צלילים המזכירים את נביחות הכלב כאשר הוא חש בסכנה. הנביחות הללו עשויות גם לשמש כתקשורת קולית בין הפרטים. אמצעי תקשורת אחר לא תועד אצל מין הזה, אם כי, כמו יונקים רבים, סביר להניח שהוא משתמש באותות חזותיים ובמגע (במיוחד בין האם והצאצא או בין בני הזוג), ומן הסתם גם בהפקת ריחות מבלוטות הריח. מונטיאקים רבים נוהגים לסמן את שטחם באמצעות ריח, וככל הנראה הדבר זהה לגבי המונטיאק הענק.

טרם נעשו מחקרים על הרכב התזונה של המונטיאקים הענקיים, אך סביר להניח שהיא מבוססת על הצמחייה העיקרי ברכסי ההרים של לאוס ווייטנאם הכוללים במבוק, שיחים, שתילי עץ, פירות ושרכיים. מונטיאקים אחרים צורכים גם עשבים ועלים נמוכים הנמצאים בגובה הקרקע, ומן הסתם גם תזונתו של המונטיאק הענק כוללת אותם במידה זו או אחרת. הטורפים הידועים של המונטיאק הענק הם הדול מצוי ונמר הודו-סין, וסביר להניח שגם טיגריס הודו-סיני.

מעט מאוד ידוע על מחזור הרבייה של המונטיאק הענק ומרביתו מושווה למונטיאקים אחרים. נקבה שניצודה ב-6 בינואר נשאה עובר במשקל 165 גרם. נקבות נצפו או בבדידות או עם עופר יחיד, כך שלא סביר שהן ממליטות תאומים. מרבית המונטיאקים הם יונקים פוליגמיים, המתרבים עם כל נקבה אשר בסביבתם; על בסיס הדו-צורתיות הזוויגית של המונטיאק הענק, נראה שאף הוא יונק פוליגמי. זכרים של מונטיאק סיני יצרו בשבי קבוצות עם היררכיה דומיננטית והחזיקו טריטוריות קבועות ובלעדיות שעליהם הם שמרו מפני מונטיאקים זרים באמצעות סימון עם ריח ולחימה עם הקרניים.

גודל השטח הביתי של המונטיאק הענק לא ידוע, ואצל קרובו המונטיאק הסיני הוא בגודל של 20 דונם. מחזור היחום של נקבת המונטיאק הוא 14 עד 21 ימים, מתוכם יומיים שבהם היא תהיה מיוחמת. אצל מרבית המונטיאקים, ההריון נמשך 209–220 ימים, לאחריהם נולד עופר יחיד במשקל ק"ג אחד; מכיוון שהמונטיאק הענק גדול בעופן ניכר מהמינים האחרים, ייתכן שצאצאיו גדולים באופן ניכר בעת הלידה. אין מידע זמין על ההתנהגות ההורית של נקבות המונטיאק הענק. בקרב בני הסוג מונטיאק, הנקבות בדרך כלל ממליטות את הצאצא בג'ונגל הצפוף, שבו הם נשארים חבויים עד שהם יכולים לנוע עם אימהותיהם. טיפול הורי של הזכר לא ידוע אצל מיני המונטיאק. לא נעשו מחקרים על תוחלת החיים של המונטיאקים הענקים; המונטיאק הסיני שקטן יותר, בעל תוחלת חיים של 17 שנים.

מצב

המונטיאק הענק מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור סכנת הכחדה חמורה (CR) החל משנת 2015, זאת לאחר שמצבו הוחמר בעשור הקודם. הסיבה העיקרית לכך היא לחץ הציד הכבד לאורך מרבית טווח התפוצה שלו, מה שמוביל את הארגון להעריך שרוב היונקים הבינוניים-גדולים באזור סובלים מירידות דרסטיות באוכלוסייה אשר שיעורן עלה כבר על 30% בתקופה של 25 שנים, וזאת אפילו בקרב היונקים העמידים ביותר לציד כמו מונטיאק מצוי. בהתבסס על תצפיות של מונטיאקים ענקיים במצלמות נסתרות ביערות, נראה שמצבו זהה למצב של הסאולה הטיגריס ההודי-סיני והגאור אשר כולם בסכנת הכחדה חמורה (עולמית או מקומית) בשל ירידה של יותר מ-90% במספרי האוכלוסייה. הארגון צופה שבשנים הבאות תתרחש בהדרגה השמדה של אוכלוסיות מקומיות כפי שכבר תועד בשנת 2015 באזורים מסוימים. העתיד עבור המונטיאק הענק ב-3 המדינות שבהם הוא מצוי נראה עגום, ובהנחה שהמגמות הנוכחיות המין עשוי להיכחד מן העולם בתוך כמה עשורים.

איומים

נכון לשנת 2008, בית הגידול של המונטיאק הענק עדיין נותר נרחב, ואף חלה האטה באובדן בית הגידול באזורים נמוכים וגבוהים. תצלומי לוויין מתקופות שונות במהלך העשורים האחרונים מראים שלא חל שינוי משמעותי בבית הגידול בגבול וייטנאם-לאוס. נתונים אלו מובילים בהכרח למסקנה שהאיום החמור ביותר על המונטיאק הענק הוא הציד הלא חוקי לאורך הטווח שלו, אשר מתבצע באמצעות ירי מנשק חם, פריסת מלכודות בעומק היער, מה שמוביל לכך שהמונטיאק נדיר אפילו באזורים הנידחים ביותר. יחד עם הסאולה הנדירה, השניים הם בין המינים הנדירים והמאוימים ביותר ביערות הודו-סין - אך יותר מטורפים או קופים נדירים. אף על פי שהציידים אינם מתמקדים דווקא במונטיאק הענק במהלך מסעות הציד שלהם, הנטייה שלהם לצוד באופן לא סלקטיבי כל יונק שזז עבור שוקי הבשר, העור, הקרניים והתרופות המסורתיות הפורחים באזורי הגבול - מוביל להכחדות אזוריות אשר משפיעים במהירות על האוכלוסייה העולמית של המונטיאק. המסחר בחיות הבר ובמוצריהן בין סין לווייטנאם למשל, מגלגל מדי שנה כמיליארד דולר, והוא כולל גם תפיסה של חיות בר בעודם בחיים וייצואם באופן לא חוקי לסין עבור תעשיית התרופות המסורתיות. יתר על כך, בטווח התפוצה של המונטיאק הענק חיים כ-8 מיליון בני אדם אשר כמעט כולם סוחרים או צורכים מוצרים מן החי בבר. באזורים מסוימים נפרשים אלפי מלכודות כדי לספק את התצרוכת המקומית והאזורית לבשר חיות הבר. בשל כך, המצב במרכז ודרום וייטנאם מתקרב בהדרגה למצב באזור הצפוני שבו הפאונה מדולדלת מאוד עקב ניצול כבד של החי. מלבד חזירים ומונטיאקים מצויים, כמעט כל בעלי החיים הגדולים בגבול וייטנאם לאוס כמו פיל אסייתי, קרנף הודי, אייל סמבר וטיגריס נכחדים בהדרגה.

בעוד שהביקוש הנרחב לבשר הוא הגורם העיקרי המניע את הסחר במונטיאקים, יש גם דרישה גבוהה עבור קרני המונטיאק למטרות רפואיות או בתור מזכרות. בכפרים רבים כבר לא ניתן למצוא ברשות התושבים קרניים של מונטיאקים עקב המחיר הגבוה שמקבלים עבורם. ניתן לשער איפוא, שהביקוש לקרניים רק יחמיר את לחץ הציד הנוכחי. בנוסף לכך, פתיחת וסלילת כבישים חדשים לתוך אזורים שלא היו נגישים בעבר מקלים על הציידים לחדור לאזורי המפלט האחרונים של המונטיאק בעמקי היערות. משנת 2013, ניתן לראות גם מגמה מדאיגה של המרת שטחי יערות לצורך מטעי אורן, גומי, שיטה ועוד עקב הביקוש למוצרי העצים הללו; מעבר לכך יש איומים חדשים: התחלה של פעולות כרייה וחציבה של מינרלים, הקלת במתן אשרות כניסה לווייטנאם ולאוס המקילים על תושבים סינים וייטנאמים ולאוסים לנוע משני צידי הגבול והגביר את המסחר ביניהם. אם לא די בכך, הקושי בזיהוי בין המונטיאק הענק למונטיאק המצוי במבט שטחי מונע מתן הגנה ממשלית לאוכלוסיות מסוימות של המונטיאק הענק אשר נחשבות בטעות כאוכלוסיות של המונטיאק המצוי אשר נפוץ מאוד. IUCN גם מציין שהתקדמות פעולות השימור והקמת אזורים מוגנים מפגרת ואינה עומדת בקצב האיומים הצצים אחת לכמה זמן בהודו-סין.

שימור

ההישרדות של המונטיאק הגדול תלויה בעיקר באוכלוסיות אשר נמצאות בתוך אזורים מוגנים אשר רבים בעלי פוטנציאל מתאים במיוחד עבורו בשל גודלם. אוכלוסיות מונטיאקים באזורים מוגנים ניצלים מציד לא מרוסן אשר מתרחש מחוץ להם וקוטל את כל בעלי החיים אשר נקרים בדרכו. היעילות של האזורים המוגנים גם היא תלויה במערכת מתפקדת היטב, אשר שולטת על הציד בתחומי האזורים הללו ומונעת בירוא יערות ואובדן בית גידול בתחומם.

בישיבה של מומחי בקר הבר באסיה של IUCN ומומחי פרויקט הסאולה בשנת 2013 אשר נועדה לספק פתרונות להצלת הסאולה הנדירה יותר מהמונטיאק ואשר חופפת איתו ברוב חלקי התפוצה, המומחים קבעו שרשויות השימור צריכות להגיע ליעד של "אפס מלכודות, אפס כלבי ציד מקומיים ואפס נשק לא חוקי באזורים המועדפים על הסאולה". הרציונל של מטרה זאת נועד להבטיח את הישרדות הסאולה ולסלק את מרבית האיומים המשמעותיים עליה. IUCN קובע, שעבור הישרדות המונטיאק נדרש להיגע ליעד דומה. הקמת אוכלוסייה שבויה של המונטיאק הענק נחשבת על ידי גורמים רבים כאמצעי מיידי הנדרש כדי להבטיח את מניעת הכחדת המין. נכון ל-2016, טרם ידוע על אוכלוסייה שבויה של המונטיאק הענק, אך לכידתו צפויה להיות קלה יותר מלכידת הסאולה הנדירה למשל. ישנן תוכניות על הנייר להקים אזורי רבייה מוגנים היטב שלתוכם יוכנסו סאולות ומונטיאקים אשר צפויים לחיות ביחד ללא בעיות מיוחדות.

IUCN מנסה לפתח יחד עם הקרן העולמית לשימור חיות הבר (WWF) מערכת שימור יעילה עבור המונטיאק באזור רמת נאקאי בלאוס שנחשבת לאזור האקולוגי החשוב ביותר עבור הישרדות המונטיאק במדינה זאת. המימון לפרויקט מגיע מבנק הפיתוח הגרמני KfW, והאחראים מנסים לאתר עבור כך תושבים מקומיים עם מוטיבציה חזקה לשימור חיות הבר. בנוסף, נעשים סריקות לאיתור אזורים בעלי פוטנציאל למאמצי השימור עבור המונטיאק הענק.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מונטיאק ענק בוויקישיתוף

• מונטיאק ענק, באתר ITIS (באנגלית)
• מונטיאק ענק, באתר NCBI (באנגלית)
• מונטיאק ענק, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• מונטיאק ענק, באתר GBIF (באנגלית)
• ‏ מחקר מפורט ומקיף של הרשימה האדומה של IUCN על התפוצה, האיומים והשימור של המונטיאק הענק
• ‏ מידע על סטטוס השימור של המונטיאק הענק
• ‏ מחקר מפורט על הביולוגיה והאנטומיה של המונטיאק הענק