לנגדוק (חבל ארץ)
| |||
 | |||
| אגם או בפירנאים | |||
| מדינה / טריטוריה |
 ממלכת צרפת | ||
|---|---|---|---|
| מחוזות בחבל |
ארדש (Ardèche) אריאז' (Ariége) חלקית אוד (Aude) גאר (Haute-Garonne) גארון עילית ארו Hérault לואר עילי Haute-Loire חלקית לוזר Lozère טארן וגארון Tharn-et-Garonne חלקית טארן Tharn הפירנאים המזרחיים Pyrenées-Orientales | ||
| בירת החבל | טולוז | ||
| עיר אם | מונפלייה | ||
| שפה רשמית | צרפתית, אוקסיטנית | ||
| תאריך ייסוד |
1271  | ||
| שטח | 27,370[1] קמ"ר | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בחבל | 3,600,000[2] (1999) | ||
| קואורדינטות | 43°40′00″N 3°10′00″E / 43.666666666667°N 3.1666666666667°E | ||
  | |||
לנגדוק (בצרפתית: Languedoc, באוקסיטנית: Lengadòc) הוא חבל ארץ היסטורי בדרום צרפת, באזורים שבהם חיו צרפתים דוברי אוקסיטנית. באופן מסורתי ובחלוקה המנהלית של צרפת המודרנית, התחלק חבל לנגדוק לשני חלקים: לנגדוק עילי Haut-Languedoc, התואם בערך את מידי-פירנה של ימינו, ולנגדוק תחתי Bas-Languedoc התואם בערך את לנגדוק-רוסיון של ימינו. שם החבל, כמו שם השפה המדוברת בו, נגזר מהדרך שבה ביטאו תושבי המקום את המילה כן – òc (אוק), להבדיל מתושבי צרפת הצפוניים. משמעות המילה לנגדוק היא 'שפת אוק'. הערים העיקריות בחבל הן טולוז ומונפלייה. בימי הביניים נשלט החבל על ידי הרוזנות לבית טולוז. במאה ה-12 היה חבל לֶנְגָּדוֹק בעל רמת עיור גבוהה ועשיר למדי. הוא לא היה נתון למרותו של מלך צרפת, והשלטון בו התפזר בין אצילים מקומיים, הרוזנים מבית טולוז, והוויקונטים מבית טרנקבל ומועצות הערים. באותה תקופה החלה להתפשט בו (כמו בכל רחבי דרום צרפת וצפון איטליה) כת דתית שאוהדיה נודעו כ"קתרים", ואשר בצרפת כונו "אלביגנזים" על שום מרכזם בעיר אלבי. לאחר שמספר חסידיה של הכת הלך וגדל בהתמדה במאה ה-13, היה החבל זירת קרבות של מסע הצלב האלביגנזי, שהביא לדילול האוכלוסייה ושינוי אופיו. במהלך האירועיים האלה עברה השליטה על החבל לידי בית המלוכה הצרפתי. במסגרת רפורמת החלוקה המנהלית משנת 2016 בצרפת התמזגו מחדש לנגדוק העילי או מידי-פירנה עם לנגדוק התחתי או לנגדוק-רוסיון כדי ליצור חבל מנהלי שכונה "אוקסיטניה"
השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בצרפתית נקרא תחילה אזור זה בשם בנקבה "לאנג ד'אוק" (Langue d'oc) ובלטינית "lingua occitana'" לפי שם השפה הרומאנית שדוברה ועדיין מדוברת בו – השפה האוקסיטנית. שם השפה וכך גם שם האזור נגזרים מהמילים "לאנג" – langue – "שפה" בצרפתית והמילה oc "אוק" שמשמעותה "כן" באוקסיטנית. כשם גאוגרפי הוא הפך בהמשך לשם מולחם ממין זכר – "לנגדוק" Languedoc (או באוקסיטנית – Lengadòc). הוא התחיל להיות בשימוש החל מהעשור האחרון של המאה ה-13, אחרי שב שנת 1271 סופחה הרוזנות טולוז לכתר צרפת והיה נהוג באופן שוטף רק החל משלהי המאה ה-14 [3]
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוכלוסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוכלוסיית החבל מונה כ-4 מיליון תושבים.
ערים וערי בירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבירת הרוזנות טולוז לשעבר וכמושב "הפרלמנט של טולוז" שהייתה לו סמכות באזור, נחשבה העיר טולוז תכופות ל"בירת" חבל לנגדוק. כך היא מסומנת במפות עתיקות יותר אך גם מודרניות של הפרובינציות ("gouvernements") של צרפת בשנת 1789. עם זאת, החלוקה המורכבת מבחינה מנהלית ומשפטית איפשרה לעיר מונפלייה להיקרא גם כן בירה של החבל. במאה ה-18 העדיפה המלכות באופן ברור את מונפלייה, שהייתה עיר יותר קטנה ובעלת פחות לגיטימיות היסטורית מטולוז ונעדרת רשויות מקומיות אוטונומיות כמו הפרלמנט והקפיטולט שהיו עלולות לערער על השלטון המלכותי.
קבוצות אתניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]יהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחבל התקיימו קהילות יהודיות ששורשיהן הגיעו לתקופת האימפריה הרומית, בעיקר בערים נרבון, לוניל, בזייה וקרקסון. בתקופת רוזני טולוז הייתה בחבל סובלנות דתית, שממנה נהנו גם היהודים, שעסקו בתחומים רבים ומגוונים, כולל עבודת האדמה, והגיעו לעמדות בכירות בממשל המקומי. במהלך מסע הצלב נרצחו רבים מהם.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Gregg Stern, Philosophy and Rabbinic Culture: Jewish Interpretation and Controversy in Medieval Languedoc, 2009 (על יהדות לנגדוק הביניימית)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לנגדוק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שטח החבל לנגדוק-רוסיון לשעבר או לנגדוק תחתית; יחד עם לנגדוק עילית או מידי פירנה השטח הוא כ-72,000 קמ"ר
- ^ אוכלוסיית חבל לנגדוק-רוסיון לשעבר
- ^ Julien Théry-Astruc, « Introduction », dans B. Moreau, J. Théry-Astruc, « La royauté française et le Midi au temps de Guillaume de Nogaret. Actes du colloque de Montpellier et Nîmes, 29 et 30 novembre 2013 », Nîmes, La Fenestrelle, 2015, p. 17-24