לארי פלינט
 | |
| לידה |
1 בנובמבר 1942 סליירסוויל, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
10 בפברואר 2021 (בגיל 78) לוס אנג'לס, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום מגורים |
הוליווד הילס |
| תקופת הפעילות |
1965–2021 (כ־56 שנים) |
| מפלגה |
המפלגה הדמוקרטית |
| השקפה דתית |
אתאיזם |
| בן או בת זוג |
אלתיאה פלינט (1976–27 ביוני 1987) |
| מספר צאצאים |
5 |
|
www | |
  | |
לארי פלינט (באנגלית: Larry Claxton Flynt, Jr; 1 בנובמבר 1942 – 10 בפברואר 2021) היה מוציא לאור אמריקאי, שעמד בראש חברת "לארי פלינט הוצאה לאור" (Larry Flynt Publications). הוציא לאור בעיקר סרטי וידאו פורנוגרפיים וירחונים, שהבולט שבהם הוא "האסלר". מחזור המכירות השנתי של החברה הוא כ-150 מיליון דולר.
פלינט ניהל בארצות הברית מספר מאבקים פומביים; הבולטים בהם עסקו בתיקון הראשון לחוקת ארצות הברית (הגנה על חופש הדת והביטוי). הוא גם התמודד למשרות ציבוריות מספר פעמים.
פלינט סבל מהפרעה דו-קוטבית ובעקבות התנקשות בחייו הפך למשותק בפלג גופו התחתון[1].
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פלינט נולד ב-1 בנובמבר 1942 בקנטקי, למשפחה ענייה מאוד. מחוז הולדתו, מגופין, נחשב למחוז העני ביותר בכל ארצות הברית.
זמן קצר לאחר לידתו גויס אביו למלחמת העולם השנייה, שוחרר בשנת 1945 והתמכר לאלכוהול. הוריו התגרשו בשנת 1952. פלינט עבר עם אימו למדינת אינדיאנה, בעוד אחיו הצעיר גודל על ידי סבתו, אם אימו. לאחר שנתיים שב פלינט לחיות עם אביו בקנטקי.
בשנת 1958, בעת שהיה תלמיד כיתה ט' בתיכון, ברח פלינט מביתו ולמרות היותו בן 15 בלבד התגייס לצבא ארצות הברית בעזרת תעודת לידה מזויפת. פלינט שוחרר מהצבא בתוך זמן קצר, בשל קיצוץ בתקנים, היות שבתקופה זו לא הייתה ארצות הברית מעורבת במלחמה.
לאחר שעבד תקופה קצרה ואף עסק תקופה קצרה בהברחת משקאות אלכוהוליים הוא שב והתגייס בעזרת אותה תעודת לידה מזויפת והצטרף לצי האמריקאי. הוא הוכשר לתפקיד מפעיל מכ"ם ושירת על נושאת המטוסים הגרעינית "אנטרפרייז". הוא השתחרר משירות בחודש יולי 1964.
בשנת 1965 הוציא מהבנק את חסכונותיו בסך 1,800 דולר וקנה לאימו בר בעיר דייטון באוהיו. לאחר ששיפץ את המקום החל העסק מכניס כ-1,000 דולר בשבוע ובמהרה רכש פלינט שני ברים נוספים. באותה תקופה עבד, לעדותו, עד 20 שעות ביום וצרך אמפטמינים כדי להישאר ער. הברים שפתח היו בשכונות של המעמד הנמוך בעיר ולעיתים קרובות מצא עצמו מתמודד עם מהומות ומריבות בין לקוחותיו השתויים. לאחר שבאחת המריבות כמעט והרג לקוח, החליט לפתוח בר בשכונה בה אוכלוסייה ממעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר, אשר היה הראשון באותו אזור בו ההגשה נעשתה על ידי מלצריות חשופות חזה. לבר זה קרא "מועדון האסלר" (אנגלית: Hustler Club). לאחר שנת 1968 החל פותח מועדונים מצליחים נוספים, באותה מתכונת, בערים נוספות באוהיו: קליבלנד, קולומבוס, סינסינטי וטולדו.
באותה תקופה יסד פלינט חברה, אשר עסקה בהשכרת אוטומטים למכירת מזון ומשקאות, תחום אשר אותה עת נשלט על ידי ארגוני פשיעה. הוא גם רכש זיכיון להפקת עיתון לרווקים בעיר דייטון, אותו פרסם במשך שנתיים בטרם מכרו.
פלינט נפטר ב-10 בפברואר 2021[2].
ירחון האסלר
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרץ 1972 הוציא לאור את העיתון האסלר (אנגלית: Hustler Newsletter), עיתון שהודפס בשחור-לבן, על ארבעה עמודים ואשר נועד לספק מידע על מועדוניו. הפרסום החדש התקבל באהדה כה רבה עד שבחודש מאי 1972 הוא הורחב ל-16 עמודים ובחודש אוגוסט ל-32 עמודים. באמצע שנת 1973 החל מיתון בארצות הברית, אשר פגע קשות בעסקי מועדוני האסלר, וגרם לירידה חדה במספר הלקוחות. פלינט שקע בחובות כבדים ובניסיון להציל את עסקיו החליט להפוך את עיתון האסלר לעיתון פורנוגרפי אשר יופץ בכל ארצות הברית. לצורך ההון הראשוני להוצאת העיתון הוא השתמש בכספים אותם שמר לצורך תשלום מיסים על הכנסותיו ממועדוניו. הגיליון הראשון של האסלר יצא לאור בחודש יולי 1974. אף שזכה לתשומת לב מעטה, עד מהרה רווחי העיתון החלו גואים והוא הצליח לשלם את חובו לרשויות המס. בחודש נובמבר 1974 האסלר פרסם לראשונה עירום מלא, כולל פתח הנרתיק של המצולמות.
פלינט נאלץ לנהל מאבקים לפרסום כל ירחון היות שחברת ההפצה של העיתון טענה שהעיתון מציג תכנים מיניים בוטים מדי ואיימה להסירו מן הדוכנים. באותה עת פנה אל פלינט צלם פפראצי אשר הציע לו לרכוש תמונות עירום משנת 1971, של הגברת הראשונה לשעבר של ארצות הברית, ג'קלין קנדי-אונאסיס, כאשר הייתה בת 41. פלינט רכש את התמונות תמורת 18,000 דולר ופרסם אותן בגיליון חודש אוגוסט 1975. גיליון זה הביא את הירחון לתשומת הלב הציבורית בארצות הברית, הגיליון נמכר במיליון עותקים בתוך ימים ספורים ופלינט הפך למיליונר.
ההתנקשות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-6 במרץ 1978, בעיצומו של מאבק משפטי אותו ניהל, בעניין פרסומי תועבה, במחוז גווינת, במדינת ג'ורג'יה, נורה פלינט יחד עם עורך דינו, סמוך לבית המשפט בעיר המחוז לורנסוויל. רוצח סדרתי גזען בשם ג'וזף פאול פרנקלין, הודה בההתנקשות וטען כי חמתו בערה בו למראה תמונות בהן נראות יחד נשים מגזעים שונים על דפי האסלר. פרנקלין נידון למאסר עולם על רצח אחר שביצע ומעולם לא הובא למשפט על ההתנקשות בפלינט. אף שפלינט הודיע כי הוא מאמין לפרנקלין, היו שהטילו ספק בהיותו המתנקש. עורך דינו של פלינט החלים לחלוטין מן הפגיעה, אולם פלינט החל לסבול כאבים בלתי פוסקים, התמכר למשככי כאבים ועבר ניתוחים חוזרים לקטיעת הולכה עצבית לצורך שיכוך הכאב. לאחר ההתנקשות פלינט יצא כנגד הנצרות ועבר עם אשתו להתגורר באחוזה, ברובע יוקרתי של לוס אנג'לס. נכון לשנת 2008 הוא התגורר בסנטה מוניקה, קליפורניה.
פלינט אף לקה בשבץ מוחי כתוצאה ממינון יתר של משככי כאבים, ומאז סבל מקשיים בדיבור.
לארי פלינט הוצאה לאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1976 יסד פלינט את חברתו להוצאה לאור. החברה מפרסמת מספר ירחונים אשר הבולט בהם הוא "האסלר". החברה אף עוסקת בהפצת פרסומים. עד לשנת 1986 כל עיסוקה של החברה היה בתחום הפורנוגרפיה, אולם מאותה עת החברה מפיצה אף פרסומים בעלי אופי שונה ומקובל בשכבות רחבות יותר של האוכלוסייה. בשנת 1996 מכר פלינט את החברה יחד עם מספר פרסומים לא פורנוגרפיים שאותם הוציא לאור. בשנת 1998 החלה החברה אף בהפצת סרטים פורנוגרפיים שצולמו בחוזה עם פייר וודמן.
ב-22 ביוני 2000 פתח פלינט את קזינו האסלר, מועדון קלפים בפרברי לוס אנג'לס. רבים שיערו כי לאור עברו של פלינט הוא יתקשה לקבל רישיון להפעלת המועדון, אולם מועצת ההימורים של מדינת קליפורניה העניקה לפלינט רישיון לניהול המועדון. פלינט המשיך להחזיק במועדוני האסלר, ואילו אחיו מחזיק בחנויות המוכרות את המותג "האסלר". פלינט אף הוציא לאור ירחון בשם "בקושי (בגיל) חוקי" (אנגלית: Barely Legal) ובו תצלומי עירום של נשים צעירות, אשר זה עתה מלאו להן 18 שנה, גיל המינימלי בו אישה יכולה להסכים בארצות הברית לשמש כדוגמנית עירום.
בשנת 2001 הוערך הונו של פלינט ב-400 מיליון דולר[3].
מאבקים משפטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פלינט היה מעורב במספר מאבקים משפטיים אשר זכו לתשומת לב ציבורית בארצות הברית ואשר עסקו בגבולות חופש הביטוי ובפורנוגרפיה. פלינט הועמד לדין לראשונה בסינסינטי, בשנת 1976, על פרסום תועבה ופשע מאורגן. הוא נמצא אשם ונגזרו עליו 7–25 שנות מאסר, מתוכן ריצה שישה ימים בלבד בטרם בוטל פסק הדין מסיבות טכניות. אחד מגלגוליה של תביעה זו הגיע בערעור לבית המשפט העליון של ארצות הברית[4].
בשנת 1976 הגישה נגדו קאתי קיטון, אשר הייתה אז חברתו של בוב גוצ'יונה, בעלי הירחון "פנטהאוז", תביעת לשון הרע, בטענה שפרסם בירחונו קריקטורה מבזה. התביעה, אשר הוגשה במדינת אוהיו, נדחתה בטענת התיישנות. קיטון שבה והגישה את אותה תביעה במדינת ניו המפשייר, שם נמכרו גיליונות מעטים (10,000-15,000 בחודש) ביחס לתפוצה של הירחון האסלר בכל ארצות הברית. השאלה המשפטית - האם יכולה הייתה התובעת להגיש את התביעה במדינה זו לאור המכירות הדלות של הירחון? - הגיעה לבית המשפט העליון של ארצות הברית בשנת 1983, אשר הכריע נגד פלינט וקבע כי הירחון בחר לעשות עסקים במדינת ניו המפשייר ועל כן קיימת סמכות מקומית לדון בתביעה[5]. פסק דין זה נלמד ברבים מבתי ספר למשפטים בארצות הברית בשיעורי סדר דין אזרחי, בנושא סמכויות שיפוט. על פי הדיווחים, במהלך הדיון בבית המשפט העליון צעק פלינט באולם "שיזדיין בית המשפט!" וכינה את השופטים "שמונה מזדיינים וכוס אחת סמלית." (כשהוא מתכוון לשופטת סנדרה דיי או'קונור)[6]. השופט הראשי וורן ברגר ציווה לאסור את פלינט באשמת בזיון בית המשפט, אולם האישום בוטל מאוחר יותר.
עוד בשנת 1983, על רקע סירובו להסגיר את המקור לסרטי המעקב אחר ג'ון דלוריאן (אנ') (מייסד חברת דלוריאן), הצטלם פלינט כאשר הוא לובש את דגל ארצות הברית כחיתול על אגנו ונכלא לשישה חודשים על ביזוי הדגל[7]. בסרטים נראה דלוריאן בעת מעצרו, כאשר סוכני ה-FBI מאיימים עליו.
בשנת 1988, פלינט זכה בערעור בולט בבית המשפט העליון נגד המטיף הנוצרי הידוע ג'רי פולוול[8]. פולוול תבע את פלינט בשנת 1983 על פרסום פוגעני ומלגלג בירחון "האסלר". במודעה פרודית שהתפרסמה בגיליון נובמבר 1983 של "האסלר", המתחזה לפרסומת לליקר קמפרי, הופיעו שמו ותמונותו של פולוול ולצידה הכותרת "פולוול מספר על הפעם הראשונה שלו". המודעה חיקתה מודעות אמיתיות למשקה בהן הופיע ראיון עם ידוענים שונים אשר סיפרו על הפעם הראשונה שבה שתו קמפרי. אלא שבמודעה הפרודית הופיע ריאיון עם פולוול בו סיפר כי המגע המיני הראשון שלו היה עם אימו, בשעה שהיה שיכור, בשירותים. בתחתית העמוד הופיע כיתוב קטן ובו נאמר: "מודעה פרודית - אין לקחת ברצינות". פולוול תבע את פלינט בטענה כי הפרסום גרם לו לעגמת נפש, אולם תביעתו נדחתה. בהחלטה נקבע כי אישי ציבור אינם יכולים לתבוע פיצויים "על גרימת עגמת נפש במזיד" כתוצאה מפרודיה אשר נעשתה עליהם. לאחר מותו של פולוול בשנת 2007, הצהיר פלינט כי למרות הפערים ביניהם, הם הצליחו במהלך השנים ליצור ידידות והוסיף: "תמיד הערכתי את כנותו אף על פי שידעתי מה הוא מוכר והוא ידע מה אני מוכר."
בחודש אפריל 1998 הואשם פלינט בהפצת פרסומי תועבה, סרטי וידאו פורנוגרפיים, לקטינים בחנות בבעלותו בסינסינטי. התביעה הסתיימה בשנת 1999 בהסדר טיעון לפיו הפסיק פלינט להפיץ סרטים פורנוגרפיים בסינסינטי. בחודש יוני 2003 ניסתה התביעה לשוב ולהגיש את כתב האישום בטענה כי פלינט ואחיו הפרו את הסדר הטיעון משנת 1999 ושבו להפיץ חומר פורנוגרפי בעיר. פלינט טען כי אינו מחזיק עוד בבעלות בחנויות האסלר בעיר סינסינטי ולכן אין מקום להעמידו לדין בגין הנעשה בחנויות.
מאבקיו המשפטיים של פלינט הוצגו ב-1996 בסרטו של הבמאי מילוש פורמן, "לארי פלינט: האיש והסקנדל"[9]. את דמותו של פלינט גילם השחקן וודי הרלסון. פלינט עצמו גילם בסרט דמות משנה של אחד השופטים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של לארי פלינט
לארי פלינט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- ירון רוולסצ'י, ספיריטס: הילד הרע של אמריקה, באתר וואלה, 19 בפברואר 2013
- לארי פלינט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
לארי פלינט, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Larry Flynt and Kenneth Ross, An Unseemly Man: My Life As A Pornographer, Pundit And Social Outcast (1996) ISBN 0-7871-1143-0
- ^ עמי פרידמן, האיש והסקנדל: לארי פלינט הלך לעולמו, באתר ישראל היום, 11 בפברואר 2021
- ^ http://www.yuddy.com/celebrity/larry-flynt/bio
- ^ FLYNT v. OHIO, 451 U.S. 619 (1981)
- ^ Keeton v. Hustler Magazine, Inc., 465 U.S. 770 (1984)
- ^ Citizen Flynt באתר Salon.com
- ^ Indicted on Charge Of Desecrating the Flag, הניו יורק טיימס, 26 בנובמבר 1983.
- ^ Hustler Magazine, Inc. v. Falwell
- ^ לארי פלינט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)