כל החיים לפניו

כל החיים לפניו
La Vie devant soi

מידע כללי
מאת	אמיל אז'אר
שפת המקור	צרפתית
סוגה	רומן
נושא	יתמות
מקום התרחשות	פריז
הוצאה
הוצאה	מרקור דה פראנס
הוצאה בשפת המקור	מרקור דה פראנס
תאריך הוצאה	1975
מספר עמודים	198
הוצאה בעברית
הוצאה	הוצאת עם עובד
תאריך	1977
תרגום	אביטל ענבר
פרסים
פרס גונקור (1975)
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	000941054, 001878973, 002249979, 002602040, 002662301

כל החיים לפניו (בצרפתית: La Vie devant soi) הוא רומן חניכה מאת הסופר הצרפתי אמיל אז'אר (שם העט של רומן גארי) אשר יצא לאור בהוצאת מרקור דה פראנס בשנת 1975. הספר זכה ב"פרס גונקור" בשנת 1975, ועובד להצגה ולסרט.

פרטי העלילה

עלילת הרומן מתרחשת בבית ישן בן שש קומות וברחובות הסמוכים לו, ברובע בלוויל שבפריז. הרובע מאוכלס בזרים המצויים בתחתית הסולם החברתי-כלכלי של החברה הצרפתית: יהודים, ערבים ומהגרים שחורים חוקיים ולא חוקיים ממושבות אפריקה של צרפת האימפריאלית. המציאות המורכבת כוללת זנות, סמים, פשיעה, חולי וילדים נטושים, ומנגד יחסים של חמלה, טוב לב ונדיבות בין השכנים והמכרים באזור.

במרכז היצירה עומד מעין פנסיון המנוהל על ידי גברת רוזה, קשישה יהודייה ניצולת שואה שהייתה בעבר זונה וכעת עברה להשגחה על ילדים שמפקידות אצלה זונות, בשל החוק האוסר עליהן לגדל בעצמן את ילדיהן. גברת רוזה מתוארת כאישה זקנה הסובלת מהשמנת יתר, קוצר נשימה והתקרחות, אך מנסה לחפות על פגמיה באמצעות פאה ואיפור. על אף חייה הקשים ומוגבלויות מסוימות בהבנתה, טוב ליבה מופגן כשהיא ממשיכה לטפל גם בילדים שלא מגיע עבורם תשלום (על אף שהיא מאיימת לנטוש אותם), וכאשר הילדים משתוללים היא מבטאת את מצוקתה בבכי או בנטילת גלולות הרגעה (בניגוד למטפלות אחרות שנותנות לילדים את הגלולות ובמינון מוגזם, כדי שיהיו שקטים).

גיבור הרומן הוא מוחמד, נער ערבי בן 14 המכונה מומו, והעלילה מסופרת מנקודת המבט שלו, בסגנון ובמשלב המשקפים תמימות והבנה חלקית או פגומה של המציאות (מהות מקצוע הסרסרות, אירועי השואה, משמעות הנהגות דתיות שונות) ומנגד תבונה עמוקה שנובעת מרגישות ומאופן חיים לא שגרתי.

לאורך הסיפור מורגש הצורך של מומו והחיפוש שלו אחר תשומת לב, חום ואהבה שיהיו מעין תחליף לאם ובכלל מענה למציאות החוסר שבה הוא גדל. הוא מתאר כיצד היה עושה את צרכיו ברחבי הדירה, גונב מחנויות במטרה להיתפס ונעמד בדרכן של מכוניות. הוא מעמיד פנים שהוא מגדל לביאה, לאחר ששמע את גברת רוזה משבחת את הלביאות שמגנות על גוריהן בכל מחיר ומעדיפות למות ולא לסגת, וחולם להיות שוטר, תפקיד שנתפס בעיניו חזק מכל ומגונן. עם זאת, הוא עצמו מפגין כלפי אחרים את התכונות האנושיות שהוא מחפש: הוא מאמץ כלב ומטפל בו היטב (עד כדי כך שכאשר אישה אמידה מבקשת לקנות ממנו את הכלב הוא מסכים כיוון שהוא רוצה להעניק לו תנאים טובים יותר, ולאחר מכן מתחרט ומשליך את הכסף שקיבל); הוא לוקח פיקוד ומשמש אחראי על שאר הילדים, מחליף את גברת רוזה בביצוע הקניות כדי שלא תצטרך לרדת ולעלות במדרגות ובהמשך גם גונב כדי לעזור בכלכלת הפנסיון.

מבין כל הילדים מומו קשור במיוחד לגברת רוזה, ועל אף שבשיטוטיו השונים הוא פוגש נשים אחרות שנותנות לו כסף ודברי מאכל וניכר שהוא מוצא חן בעיני אנשים והיה יכול להסתדר גם במקום אחר, הוא ממשיך לחזור אל גברת רוזה וחש אשמה כשהיא מקנאה. הוא מספר שהוא מאושר כשהיא קמה בוקר כי הוא סובל מסיוטים מהפחד שיישאר בלעדיה, מנסה לשכנע מכר מבוגר שיתחתן איתה, וכשבהדרגה מתפזרים כל הילדים מדירתה הוא האחרון שנשאר איתה. כמו כן מוזכר כמה פעמים שגברת רוזה אוהבת את מומו יותר מאת הילדים האחרים, והיא מספרת שבמשך שנים נתנה לו לחשוב שהוא צעיר בשלוש שנים מגילו האמיתי כי פחדה שיעזוב אותה. גם בשלב שהכרתה מטושטשת היא ממשיכה לדבר עם מומו, ובין השאר משביעה אותו שלעולם לא יעסוק בזנות בעצמו. החיבה והנאמנות ההדדית מגיעות לידי ביטוי כשבשלב מסוים מגיע לדירה אביו של מומו, הסרסור שרצח את אמו, שוחרר מבית החולים הפסיכיאטרי ובא כעת לדרוש חזרה את ילדו. רוזה מעמידה פנים שמומו הוא ילד אחר, שלכאורה גידלה לאורך השנים בטעות כיהודי בשל בלבול ברישום, ומומו משתף פעולה על מנת לגרום לאב לוותר על תביעתו.

בהמשך הספר מתואר כיצד מחמיר המצב בביתה של גברת רוזה: היא נעשית חלשה, מוגבלת, בריאותה מעורערת ומידרדרת להסתיידות עורקים הצפויה להגיע לסניליות ולמצב של צמח. המוניטין שלה אובד ופחות ילדים נמסרים לה להשגחה. באחד הימים היא מתלבשת כזונה, במיניות מפתה, ביום אחר היא אורזת מזוודה ומתייצבת ליד הדלת, בשחזור של ליל הפינוי שהוביל לדראנסי ומשם לאושוויץ.

בשלב זה מוצגת העזרה וההתגייסות מצד המכרים בשכונה: גברת לולה, טרנסג׳נדרית ("מחופשת") שהייתה אלוף איגרוף בסנגל, מגיעה לבשל, לעזור לרחוץ את גברת רוזה ונותנת למומו כסף בשבילם; אדון חמיל, מוכר שטיחים ערבי שמנוע מלעלות אל גברת רוזה בגלל גילו המתקדם, מלמד את מומו לדקלם בשבילה שיר; אדון ואלומבה מגיע להעלות מופע של להטוטי אש וריקודים שבטיים כשהם מנסים לבצע טיפול בהלם כדי להוציא את גברת רוזה מטמטום החושים של המחלה; ארבעת האחים זעום, שעובדים כסבלים, מתנדבים להוריד ולהעלות את גברת רוזה בכל פעם שתרצה. כמו כן הם מעלים על כתפיהם את דוקטור כץ - הרופא באזור הרובע שמפורסם בחיוכו, סבלנותו ומסירותו - כיוון שגם הוא מתקשה לטפס במדרגות.

באחד מרגעי הצלילות שלה מדברת גברת רוזה עם מומו שבסופו של דבר מגלה לה את האמת על מצבה. היא מסרבת בכל תוקף לאשפוז בבית חולים כיוון שהיא יודעת שתוחזק בחיים גם ללא הכרה ומודעות, ומבקשת ממומו שידאג לבצע לה המתת חסד. מומו מנסה לשכנע את דוקטור כץ שמסרב מסיבות אתיות וחוקיות, ורוצה להזמין אמבולנס מיד, אבל מומו משקר וטוען שהמשפחה היהודית של גברת רוזה עומדים להגיע ולקחת אותה לישראל. באותו לילה גברת רוזה מבקשת ממומו לעזור לה ללבש את בגדיה היפים, להתאפר ולחבוש פאה, והם יורדים יחד למרתף הבניין. המרתף מכונה על ידי גברת רוזה "החור היהודי שלי" וכולל ריהוט בסיסי, מנורת קנים וכמה פריטים נוספים שהכינה ותחזקה מראש. מומו מדליק נרות, מתיישב ליד גברת רוזה, מחזיק בידה ועוזר לה לומר את תפילת "שמע ישראל" לבקשתה. זמן קצר אחר כך גברת רוזה שוקעת בדמדומים וכבר לא מגיבה. מומו מאפר אותה כמו שאהבה ומוסיף עוד צבעים ככל שעוברות השעות וגופה מכחיל ומאפיר לאחר המוות. בהמשך הוא משתמש בצבעים לציור, ושופך עוד ועוד בקבוקי בושם כדי לטשטש את ריח הגופה. רק לאחר שלושה שבועות פורצים שכנים את הדלת כדי לגלות את מקור הריח, מוצאים שם את מומו, ובעזרת פתק עם כתובת שהיה בכיסו הוא מועבר לגברת נאדין ודוקטור ראמון, זוג צעיר שהתעניינו בגורלו, בהמשך להיכרות אקראית באחד משיטוטיו בעיר.

פרשנות ומסרים חברתיים

עלילת הרומן מתרחשת בפריז, העיר המסמלת את המיתוסים המהפכנים של חירויות האדם וזכויות האזרח, ובניגוד חד לחלומות השוויון מוצגת מציאות החיים הקשה של האנשים החיים בשולי החברה בצרפת. תושבי האזור הם מהגרים ובני מיעוטים, ואמצעי הפרנסה המוצגים הם זנות, סרסור, גנבה, סחר בסמים, סבלות ומופעי רחוב. חיי היומיום כוללים תנאי עוני והזנחה, ללא כל מסגרת סוציאלית מבחינת חינוך, בריאות וכדומה. התמונה המצטיירת מציגה פער עצום בין אוכלוסיית האזור לבין השכבות האמידות והמבוססות, וכמו כן את אדישות הממסד וצביעותו. מצד תושבי השכונות עצמם ניכר חוסר אמון כלפי המוסדות הציבוריים, כשהפחד הגדול ביותר הוא היתפסות על ידי לשכת הסעד וכניסה למוסד.

במהלך הספר מועברת גם ביקורת על החוק שאינו מאפשר לזונות לגדל בעצמן את ילדיהן, על האיסור לבצע המתות חסד, ועל היחס המפלה לטרנסג'נדרים. בנוסף ישנה התייחסות לקורבנות השואה באמצעות סיפורה של גברת רוזה, ניצולת שואה שנאלצה לעסוק בזנות לפרנסתה וסובלת מפוסט טראומה ומהיעדר מוחלט של סיוע רשמי.

עם זאת, מסר חזק לא פחות מדגיש את האנושיות, טוב הלב וקשרי הידידות שיכולים להתקיים בין בני אדם. תושבי הרובע, על אף מצוקות חייהם האישיים, מפגינים זה כלפי זה חיבה וקבלה ללא תנאי ומגישים עזרה ללא תמורה.

גם הקשר העמוק בין רוזה ומומו מתקיים על אף ההבדלים הניכרים מבחינת גיל, מגדר, מצב בריאותי ושיוך דתי. בסיפור מופיעים אזכורים רבים למאפיינים שונים של היהדות והאסלאם, אך רובם מוצגים במגבלות נקודת מבטו הילדותית של מומו, פשטנית הממחישה את חוסר החשיבות של מוצא, דת ולאום, לעומת מהותיות האהבה בין בני האדם.

עיבודים ומקורות

הספר זכה בשנת 1977 לגרסה קולנועית זוכת פרס אוסקר בבימויו של משה מזרחי ובכיכובה של סימון סיניורה והשחקנית הישראלית מיכל בת-אדם.

בשנת 2007, העלה בישראל תיאטרון "הבימה" את גרסת המחזה אשר זכתה בפרס מולייר להצגה ולעיבוד. המחזה הועלה בכיכובה של ליא קניג בתפקיד ניצולת השואה הזונה לשעבר, ובתפקיד הנער הערבי המטופל על-ידה שיחק אושרי כהן.

גארי טען במאמרו "חייו ומותו של אמיל אז'אר" כי דמותו של מומו מבוססת על בנו, אלכסנדר דייגו גארי, וכי דמותה של גברת רוזה מבוססת על האומנת הספרדייה הזקנה של בנו, אשר שימשה לו כאם בילדותו. גארי העיד כי האומנת הייתה חולה בדלקת ורידים שפגעה ברגליה, אך לא הפסיקה לעלות ולרדת במדרגות מדירתו לדירת בנו, וכי גם לה, כמו לגברת רוזה, "הגיעה מעלית".

בשנת 2020 הופקה גרסה חדשה לסרט שעלה ב-13 בנובמבר בנטפליקס. הסרט בבימויו של אדוארדו פונטי, בנה של סופיה לורן שמככבת כאן בתפקיד הראשי.

לקריאה נוספת

• קרולינה איגס, "עיון ביצירה כל החיים לפניו מאת אמיל אז'אר", עלון למורה לספרות, 17, תשנ"ח. עמ' 97-91.

קישורים חיצוניים

• מרדכי אבישי, עלובי החיים של רובע בלוויל, מעריב, 4 במרץ 1977
• רנה ליטוין, לפניו – כל החיים האחרים, מעריב, 2 בספטמבר 1977
• מידע על כל החיים לפניו בקטלוג הספרייה הלאומית