לדלג לתוכן

ישראל ברטל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישראל ברטל
לידה 22 באוקטובר 1946 (בן 78)
גבעתיים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריוגרפיה, היסטוריה של עם ישראל, תנועת ההשכלה היהודית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות האוניברסיטה הפתוחה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ישראל ברטל (נולד ב-1946) הוא היסטוריון ישראלי, פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים ולשעבר דקאן הפקולטה למדעי הרוח. משנת 2016 הוא חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. תחומי מחקרו: תולדות עם ישראל בארצות מזרח אירופה במאות הי"ח והי"ט; השלטון העצמי היהודי במרחב התרבות האשכנזית; תנועת ההשכלה היהודית; זרמים דתיים ותרבותיים ביהדות מזרח אירופה; צמיחת האורתודוקסיה במזרח אירופה; "מבשרי הציונות"; הלאומיות היהודית המודרנית וראשית הציונות; היישוב היהודי בארץ ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית; צמיחת התרבות העברית החדשה בארץ ישראל; ספרות והיסטוריה.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל ברטל גדל בשכונת בורוכוב בגבעתיים, והיה מדריך בתנועת הנוער "התנועה המאוחדת". הוא שירת בנח"ל בצה"ל. בשנות השישים החל את לימודיו בחוג להיסטוריה של עם ישראל ובחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. שם עבודת הדוקטור שלו שהוגשה בתשמ"א 1980 הוא: "הלא-יהודים וחברתם בספרות עברית ויידיש במזרח אירופה בין השנים 1856-1914".

ברטל הוא תלמידם של ההיסטוריונים שמואל אטינגר ויעקב כ"ץ, והכיר מקרוב את חבר המלומדים של האסכולה הירושלמית אשר התפתח בין כותלי המכון למדעי היהדות של האוניברסיטה העברית בירושלים.
הוא היה מראשוני סגל האוניברסיטה הפתוחה ומכותבי הקורסים במדעי היהדות בה. הוא מראשוני החוקרים שפעלו ביד יצחק בן צבי. נמנה עם מייסדי כתב העת קתדרה, רבעון לחקר תולדות ארץ ישראל ויישובה (1976) והיה אחד מעורכיו משך שנים רבות.

בשנים 1995 -2003, שימש ברטל יושב ראש "ועדת התוכנית" בהיסטוריה מטעם משרד החינוך לחטיבה העליונה של החינוך הממלכתי ("ועדת ברטל") שחיברה את תוכנית הלימודים המשמשת כיום בבתי-הספר התיכוניים בישראל. תוכנית זו הותקפה מחד על ידי גורמים המזוהים עם הימין (כגון ד"ר יורם חזוני) אשר טענו כי היא מטשטשת את תפקידה ואת חשיבותה של הציונות;[1] ומאידך על ידי גורמים מחוגי השמאל הבלתי-ציוני שקבלו על היותה 'ציונית' מדי. בתשובה לביקורות טען ברטל כי מקצוע ההיסטוריה, מעצם טיבו ומהותו, מרגיז את כולם - אך במיוחד הוא מאיים על שלמות תפיסת עולמם החד-ממדית של כל האוחזים באידאולוגיות טוטליטריות[2].

ברטל התפלמס ארוכות עם מסכת הטענות שהציג שלמה זנד בספרו מתי ואיך הומצא העם היהודי? (2008). זנד טען כי עם ישראל הוא "המצאה", שכן הוא מורכב מקבוצות אתניות שונות שהסתפחו זו אל זו במרוצת הדורות. ברטל ביטל את טיעוניו "החדשניים" כביכול של זנד, והראה שלא רק שהם חסרי בסיס היסטורי, אלא שאין בהן שום חידוש וכי הם אינם אלא מיחזור של תיאוריות מיושנות אודות מוצא היהודים, וכי כל כוונתן פוליטית[3], כוונה שלא הוכחשה מעולם על ידי זנד ופסיבדו-היסטוריונים דומים אחרים, הרואים ב"היסטוריה החדשה" שלהם כלי למאבק נגד מדינת ישראל.[4]

בשנים 2006–2010 כיהן בתפקיד דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית. היה יושב ראש החברה ההיסטורית הישראלית (2007–2015). בשנים 2015–2016 לימד היסטוריה של ארץ-ישראל במכללה האקדמית תל-חי.

בסוף שנת 2016 צורף לאקדמיה הלאומית למדעים[5].

נשוי לנירה, נכדתו של חוקר הפולקלור הישראלי יום-טוב לוינסקי.

פרסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברטל זכה בפרס לנדאו למדעים ולמחקר מטעם מפעל הפיס לשנת 2009, על חקר תולדות ארץ-ישראל בעת החדשה[6].

מחקריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברטל עוסק בתולדות ארץ-ישראל ויישובה היהודי ובנושאים בהיסטוריה יהודית מודרנית (ובהם חקר האוטונומיה היהודית; תולדות תנועת ההשכלה היהודית; צמיחתה של תרבות יהודית מודרנית במזרח אירופה והופעתה של האורתודוקסיה היהודית). עבודתו בנושאים הקשורים בתולדות ארץ ישראל שלובה בהקשרים הרחבים של ההיסטוריה היהודית במרכז אירופה ובמזרחה. הוא מגדיר את הקהילות ההיסטוריות בארץ ישראל כ'גלות בארץ': קהילות שהווייתן התרבותית, ארגונן החברתי ופעילותן הכלכלית ניתנים להבנה מלאה בעיקר כסניפים של קהילות המוצא בארצות מרכז וממזרח אירופה ובאגן הים התיכון.

תולדות היישוב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברטל עסק מראשית דרכו באקדמיה במחקר ההיסטורי של ארץ ישראל והיישוב היהודי בה מן המאה השבע עשרה ועד ראשית המאה העשרים. עבודותיו המדעיות מתמקדות בעיקר בתמורות החברתיות והכלכליות שחלו בקהילות היהודים בארץ בשלהי התקופה העות'מאנית (1800-1914); בקשרים ובזיקות שבין קהילות אלו לתפוצות השונות מהן הגיעו היהודים; במפגש טעון המתחים בין היישוב הישן הטרום ציוני לעולים שהגיעו לארץ ישראל בין השנים 1882-1914; בשלבים הראשונים של התגבשות חברה יהודית חדשה ותרבות עברית בתקופת העלייה ה'ראשונה' והעלייה ה'שנייה' ובביקורת הכתיבה ההיסטורית על תולדות היהודים בארץ בתקופה העות'מאנית המאוחרת.

מאמרו המדעי הראשון בתחום, שראה אור בשנת 1976, פתח כיוון חדש בחקר היישוב המכונה 'ישן' ובישר מגמה ביקורתית שאומצה לימים על ידי מרבית הכותבים האקדמיים בתחום. ברטל ביקש ל'שחרר' את הכתיבה ההיסטורית על היישוב הישן בארץ הן מן המגמה לראות בו מעין מבשר של מפעל ההתיישבות הציוני המאוחר בזמן, והן מן הסטיגמות השליליות דבקו בו בשל הביקורת המשכילית שטבעה אף היא חותמה במחקר. זאת עשה על יסוד קריאה ביקורתית של המקורות הראשוניים (וגם תוך תוספת חומר ארכיוני שלא נחקר קודם); חשיפת המגמות ההיסטוריוגרפיות שעיצבו כיווני מחקר קודמים; הצלבת חומרים ממקורות יהודיים, אירופאיים ומקומיים והצבת שאלות מחקר חדשות. כמה מעבודותיו הוקדשו למקומה של הפילנתרופיה היהודית בעיצוב היישוב, והוא היה אחד הראשונים שעמד על מורכבות מניעיו ומעשיו של הנדבן היהודי הבריטי משה מונטיפיורי בזיקתם ליישוב בין השנים 1827–1875.

חידוש אחר העולה מעבודותיו של ברטל הוא הקשר של מה שהתרחש במחצית השנייה של המאה התשע עשרה בערי ארץ ישראל עם התגבשות האורתודוקסיה היהודית באירופה. הוא הצביע על הזיקה בין התמורות הדתיות והחברתיות שהולידו תופעה דתית חדשה זו, לבין דפוסי ההתנהגות של הקהילות האשכנזיות בארץ ישראל לפני 1881. עבודותיו המדעיות של ישראל ברטל בתחום זכו להשפעה גדולה בשיח המדעי ההיסטורי בארץ ובעולם. הן מצוטטות בעשרות חיבורים מדעיים שראו אור בשלושת העשורים האחרונים, מעוררות דיון ביקורתי ער ונלמדות באוניברסיטאות העולם. פולמוס אקדמי אחד בו נטל חלק (סביב התאוריה של ד"ר אריה מורגנשטרן על הרקע והנסיבות של עליית תלמידי הגאון מווילנה לארץ ישראל בראשית המאה התשע עשרה) הוליד סדרת מאמרים וגם נכתבו עליו עבודות מחקר בישראל ובארצות הברית. מבחר מאמריו המדעיים על היישוב הישן ראה אור במהדורה מעודכנת בספרו גלות בארץ (1994); מבחר ממחקריו על ראשית היישוב החדש ראה אור בספרו קוזק ובדווי (2006). באנציקלופדיה Jews in Eastern Europe‏ (Yale University Press, 2008) ראה אור מאמר רחב-היקף שלו על יהודי מזרח אירופה וארץ ישראל, בו סיכום מעודכן של שיטתו בחקר היישוב במאה התשע עשרה.

לתקן עם: נאורות ולאומיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

את שיטתו בחקר התנועה הלאומית היהודית הציג ברטל בספר לתקן עם. פרקי הספר מביאים סיפוריהם של זרמים רעיוניים, ארגונים פוליטיים ותופעות חברתיות ששינו את פניה של החברה היהודית בעת החדשה והשפעתם ניכרת עד ימינו. הספר עוסק בעימותים בין מסורת לחדשנות, סגירות ופתיחות, בנייה ופירוק הנמשכים והולכים מאז ראשית תנועת ההשכלה בארצות מרכז אירופה ומזרחה, לפני יותר ממאתיים שנה, ועד לחברה הרב-תרבותית בישראל של היום. מאז שלהי העת העתיקה היו היהודים 'אומה' (nation) טרום-מודרנית. אומה זו קיימה רשת בין-יבשתית של קהילות בעלות מוסדות שלטון עצמי, לשונות מיוחדות, תרבויות מובחנות וזהות ברורה. ערב העת החדשה שכנה ה'אומה' היהודית, רובה ככולה, באימפריות רב-לאומיות גדולות ששלטו במרכז אירופה ומזרחה. העם עתיק היומין שעבר גלגולים רבים ושינה את שמותיו, לשונותיו ומלבושיו נחשף מאז המאה השמונה עשרה לתמורות שחוללה המודרניזציה.

הספר עוקב אחר דרכי ההתמודדות של יהודי מזרח אירופה עם אתגרי העת החדשה ומצביע על שורת זהויות חלופיות שבאו למלא את מקומה של הישות הקהילתית הטרום-מודרנית שחלפה מן העולם. זהויות אלו התגלגלו בסופו של דבר אל הלאומיות המודרנית. הלאומיות נוצרה בתוך הקבוצה האתנית ובה בעת 'הלאימה' אותה. כתנועה מודרניסטית מובהקת הציעה הלאומיות קריאה חדשה של העבר, הבנה מהפכנית של המורשת התרבותית (ובתוכה הדת) ותמורה ביחס לזמן ולמקום.

ספריו (מבחר)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברטל פרסם ספרים ומאמרים בעברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, רוסית ופולנית.

ספרים מפרי עטו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • The Jews of Eastern Europe, 1772-1881, University of Pennsylvania Press, Philadelphia 2005, 2006 (הספר בקטלוג ULI)
  • Geschichte der Juden im östlichen Europa, 1772-1881 ,Aus dem Englischen von Liliane Granierer. Mit einem Vorwort von Dan Diner, Göttingen: Vandenhoeck & Ruprecht, 2010 (הספר בקטלוג ULI)
  • Tangled Roots, The Emergence of Israeli Culture, Brown Judaic Studies, Providence RI, 2020 (הספר בקטלוג ULI)

ספרים בעריכתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברטל הוא העורך הראשי של הסדרה: תולדות יהודי רוסיה, הפורשת את ההיסטוריה של יהודי רוסיה מן העת העתיקה ועד לעידן הפוסט-סובייטי. בסדרה שלושה כרכים (שראו אור במקביל בעברית וברוסית) בעריכת פרופ' אלכסנדר קוליק, ד"ר איליה לוריא וד"ר מיכאל בייזר. (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: לתקן עם
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ישראל ברטל

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אנשיל פפר, מה הם לומדים שם בהיסטוריה ולמה גם ראש הממשלה מודאג ?, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2003.
  2. ^ קובי בן-שמחון, סיור מודרך בנפתולי ההטיות הפוליטיות באוניברסיטאות, באתר הארץ, 2 באפריל 2011
  3. ^ ישראל ברטל, המצאת ההמצאה, באתר הארץ, 28 במאי 2008.
  4. ^ אפרים קארש, פיברוק ההיסטוריה הישראלית, תל אביב, הקבוץ המאוחד 1999
  5. ^ ירדן סקופ, שישה מצטרפים חדשים לאקדמיה הלאומית למדעים, באתר הארץ, 27 בדצמבר 2016
  6. ^ פרס קרן מפעל הפיס ע"ש מיכאל לנדאו לשנת 2009 להיסטוריה של ארץ ישראל בעת החדשה יוענק לפרופ' ישראל ברטל מהאוניברסיטה העברית, באתר האוניברסיטה העברית, 10 במרץ 2009.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ישראל_ברטל&oldid=38990642"