יחסי הודו–טנזניה
| יחסי הודו–טנזניה | |
|---|---|
|
|
| |
| הודו | טנזניה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 3,287,263 | 947,300 |
| אוכלוסייה | |
| 1,455,280,125 | 69,222,990 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 3,549,919 | 79,158 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 2,439 | 1,144 |
| משטר | |
| רפובליקה סוציאליסטית פדרלית | רפובליקה |
יחסי הודו–טנזניה הם היחסים הבינלאומיים בין הודו לטנזניה.
סקירה כללית
[עריכת קוד מקור | עריכה]15,000 הודים ביקרו בטנזניה בשנת 2007. במאי 2011, ראש ממשלת הודו מאנמוהאן סינג קרא לשיתוף פעולה הדוק יותר עם טנזניה. הסחר בין הודו לטנזניה הסתכם ב-31 מיליארד דולר בשנים 2009–2010 והודו היא המשקיעה השנייה בגודלה בטנזניה.
משנות ה-60 ועד שנות ה-80, לשתי המדינות היה חזון זהה של אנטי-גזענות ואנטי-קולוניאליזם. בנובמבר 1962, הודו פתחה נציבות עליונה בדאר א-סלאם וקונסוליה כללית בזנזיבר באוקטובר 1974. בשנים האחרונות, הקשרים בין המדינות התפתחו למערכת יחסים מודרנית ופרגמטית עם מעורבות כלכלית גדולה ומגוונת. הודו היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של טנזניה ומקור מרכזי של מכונות ותרופות חיוניות. רבים ממפעלי העסקים העיקריים בטנזניה הם בבעלות חברים ממוצא הודי. ההודים מהווים את קהילת המהגרים הגדולה ביותר בטנזניה ותרומתם החיובית להתקדמות ולפיתוח של המדינה המארחת שלהם מוכרת ומוערכת היטב. שיתוף פעולה ידידותי, טכני, כלכלי ומדעי נחתם בשנת 1966. בשנת 1975 נחתם הסכם תרבות, ובשנת 2008 נחתם מזכר הבנות בנושא תיירות בין הודו לטנזניה.
הקהילה ההודית בטנזניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפזורה ההודית הראשונה הגיעה לטנזניה זמן קצר לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר חבר הלאומים עיצב את טנזניה כמדינת חסות בריטית. 40,000 הודים חיים בטנזניה, בעיקר בדאר א-סלאם, ארושה, דודומה, מורוגורו, מוואנזה, מביה וזנזיבר.
נציגויות דיפלומטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הודו מחזיקה בטנזניה נציבות עליונה בדאר א-סלאם[1].
- טנזניה מחזיקה בהודו שגרירות בניו דלהי, המוסמכת גם לסרי לנקה, נפאל, בנגלדש ומיאנמר[2].
