יוסף תקוע
 | |||||||
| לידה |
4 במרץ 1925 לחוביצ'ה, הרפובליקה הפולנית השנייה  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
14 באפריל 1991 (בגיל 66) ניו יורק, ארצות הברית | ||||||
| שם לידה |
Yosef Tukaczynski | ||||||
| מדינה |
 ישראל | ||||||
| תאריך עלייה | 1948 | ||||||
| מקום קבורה |
הר המנוחות | ||||||
| השכלה | תואר שני ביחסים בינלאומיים מאוניברסיטת הרווארד, תואר שני במשפטים מאוניברסיטת ל'אורור, שאנגחאי | ||||||
| בת זוג | רות תקוע | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
יוסף תקוע (4 במרץ 1925 - 14 באפריל 1991) היה דיפלומט ישראלי, שגריר ישראל באו"ם בשנים 1968–1975, והנשיא השני של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (1975–1981).
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תקוע נולד בשם יוסף טוקצ'ינסקי בעיר לחוביץ' שבפולין (לחוביצ'ה אשר בבלארוס המודרנית)[1]. עקב עליית הפשיזם בפולין היגרה משפחתו, בהיותו בן חמש, לחרבין, שם הפעילה עסק מצליח לסחר בינלאומי. לאחר השתלטות הקומוניסטים על חרבין עבר עם משפחתו למנצ'וריה, שם המשיכו לפעול במסחר בינלאומי. לימים עברו לשאנגחאי, מסיבות עסקיות. טרם עלייתו ארצה למד לתואר במשפטים באוניברסיטת ל'אורור (Université l'Aurore) בשאנגחאי ותואר שני ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד, בה גם לימד. בשנת 1948 עלה לישראל, והחל לעבוד במשרד החוץ, שם גם הכיר את אשתו, רות וידנפלד.
במשרד החוץ שימש בתפקידים שונים:
- יועץ משפטי במשרד החוץ (1949-1953)
- ראש המחלקה לענייני שביתת הנשק (1954-1958)
- סגן וממלא מקום ראש משלחת ישראל לאו"ם (1958-1960)
- שגריר ישראל בברזיל (1960-1962)
- שגריר ישראל בברית המועצות (1962-1965)
- סמנכ"ל המשרד (1965-1967)
- שגריר ישראל באו"ם (1968-1975)
בשנת 1953 היה לראש משלחת הפסקת האש והמשא ומתן עם מצרים, ירדן, סוריה ולבנון. באותה שנה מונה למחזיק משרד החוץ לחמש שנים. במהלך כהונתו כסגן המנהל הכללי במשרד החוץ, נשלח כראש המשלחת לדיוני מאורעות מלחמת יום הכיפורים באו"ם, שם נאם נאומים קשים על התנהלויות מדינות ערב במלחמה.
בשנת 1974 תקף בחריפות בעצרת האו"ם את יאסר ערפאת, בעקבות נאומו במליאת העצרת וקריאתו להקמת מדינה פלסטינית.
במהלך תקופת עבודתו במשרד החוץ עמד תקוע בראש התאחדות עולי ברית המועצות.
לאחר שובו לישראל פרש משירות החוץ, עבר להתגורר בעומר והתמנה לנשיא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. לאחר סיום תפקידו, בשנת 1981, מונה לנגיד האוניברסיטה.
ב-1991, בגיל 66, נפטר בניו יורק מהתקף לב, בזמן שעבד שם על פיתוחים ופרויקטים עתידיים לאוניברסיטת בן-גוריון. נקבר בהר המנוחות. לאחר פטירתו נקרא על שמו רחוב בבאר שבע, ולצד אחד משערי הכניסה לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ניצב קיר המנציח את פועלו.
היה נשוי לרות תקוע לבית וידנפלד, אשר שימשה יו"ר ויצו ישראל בשנים 1984-1991, ולהם בת ושני בנים.
בתרבות הפופולרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוסף תקוע מוזכר בספר "מוסקבה פטשוקי" מאת ונדיקט ירופייב לצד משה דיין, בהתרסה של המחבר כנגד התמיכה של השלטון הסובייטי במדינות ערב.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- In the Face of the Nations: Israel's Struggle for Peace. New York: Simon & Schuster, 1976. ISBN 0671222406
- Barbed Wire Shall not Return to Jerusalem. New York: Israel Information Services, 1968. OCoLC 551626017
- Arab Terror Strategy: The Latest Phase of the 20 Year War. New York: Israel Information Services 1968. ASIN B0007F9DS8
- Israel will not Permit a Stranglehold on it's Air Lifeline. Washington, D.C.: Embassy of Israel, 1968. OCoLC 607825410
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלי ניסן, השגריר הנושך בארמון הזכוכית, דבר, 29 במרץ 1968
- ג'ונתן גולדשטיין, יהודי סין - נקודות מבט היסטוריות והשוואתיות, הוצאת מ.א. שארפ, ארמונק, ניו יורק, 1999, עמ' 187 (באנגלית)
- נשיאי אוניברסיטת בן-גוריון
- הודעת פטירתו בהניו יורק טיימס
- וולפגן סקסון, Yosef Tekoah, 65, Israeli Delegate To the U.N. for 7 Years, Is Dead, 15 באפריל 1991, הניו יורק טיימס
- סיר לאורנס מסילנטר מדבר עם יוסף תקוע
- יוסף תקוע, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ על-פי דברי נכדו, כפי שנמסרו לו על ידי סבתו, רות תקוע.
שגרירי ישראל באו"ם 
| |
|---|---|
|
שגרירי ישראל במוסקבה  
| |
|---|---|
|
| נשיאי אוניברסיטת בן-גוריון בנגב | |
|---|---|
|
| בקרת זהויות |
|
|---|