יהושע ליכטר
 | |
| לידה |
26 ביוני 1899 ריזיציה, רוסיה/לטביה |
|---|---|
| פטירה |
נובמבר 1958 (בגיל 59) ירושלים |
| מדינה |
ישראל  |
| מקום קבורה | הר המנוחות, ירושלים (את גופתו תרם לאוניברסיטה) |
| מקום מגורים | תל אביב |
| השכלה | אוניברסיטת קייב |
| תקופת הפעילות | 1925–1958 (כ־33 שנים) |
| מקצוע | עיתונאי, עוסק בנדל"ן |
  | |
יהושע ליכטר (1899-1958), שנודע בשם העט י. איש-ברוריה, היה פעיל בתנועת הציונים הרוויזיוניסטים ומהראשונים להצטרף לברית הבריונים, מייסד ומוציא לאור כתב העת "חזית העם", עיתונאי ועוסק בנדל"ן.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליכטר נולד ברוסיה, בעיירה יהודית שידעה פוגרומים מידי האוקראינים. הוא למד רפואה באוניברסיטה בקייב וניהל ב-1919 את גדוד הדזינפקציה של הצלב האדום האוקראיני. ליכטר, שנמלט מאוקראינה בגלל המהפכה ומלחמת האזרחים שפרצה בעקבותיה עלה ארצה ב־1921, לגדוד העבודה בעין חרוד. הוא לא מצא שם את מקומו. ליכטר הסיק את המסקנות ויחד עם אשתו שפגש בגדוד, עבר לתל אביב, ב-1923, היישר אל זרועות המפלגה הרוויזיוניסטית.
בתל אביב עבד ליכטר בעירייה כפקיד במחלקת הסניטציה והיה שותף במלחמה נגד מלריה. מנהליו שיבחו את יכולותיו המקצועיות. מלריה קשה שחלה בה, אילצה אותו להפסיק את עבודתו ולנסוע לשנה לאירופה. כשחזר ארצה, ליכטר התחיל לעסוק בשני התחומים שמאפיינים אותו: עסקים ופעילות בתנועה.
בתנועה הרוויזיוניסטית, הענייה במשאבים, אדם כמו ליכטר נחשב לנכס. הוא צבר ממון וניסיון, ויחד עם התנועה כולה הקצין ימינה בעקבות מאורעות תרפ"ט. ב-1931 נמנה עם החוג שייסד את ברית הבריונים.
ליכטר, מילא את הפונקציה החיונית שהייתה חסרה בברית: הארגון והמימון. הוא העניק לברית את נשקה העיקרי, הביטאון שלה "חזית העם". "חזית העם" יצא מספר פעמים בשבוע באלפיים עותקים, מספר גבוה באותם הימים. הכותבים היו אחימאיר, אצ"ג ואחרים, והעורך יהושע ייבין. העיתון היה קיצוני מאוד, אנטי בריטי, אנטי ערבי, אנטי הסתדרותי. ההפצה והמכירה של העיתון היו בעייתיות, לעיתים מלוות באלימות. הצנזורה הבריטית רדפה אותו. הממסד הוקיע אותו. ובכל זאת, ההשפעה שלו הייתה רבה.
ליכטר היה האיש שמימן את השוד הראשון למטרות לאומיות בארץ ישראל בשנת 1937. בני ברית הבריונים שדדו בכוח שומר בנק הפועלים שנשא 5,400 לירות ישראליות, אך לאור צעקות השומר התאסף קהל רב, בני הברית נבהלו וזרקו את התיק. השוד הסתיים בכישלון.
משפט ברית הבריונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר רצח ארלוזורוב הכריז הממשל הבריטי על ברית הבריונים כעל "ארגון בלתי-חוקי", ושבעת בכירי חברי הארגון (אב"א אחימאיר, יהושע ייבין, חיים דבירי, משה סבוראי, יעקב אורנשטיין, יוסף כצנלסון ויהושע ליכטר עצמו) נדונו ביוני 1934 לעונשי מאסר. בעוד שחבריו הוענשו לפרקי זמן ארוכים עד מאוד, ליכטר נידון למאסר של שלושה חודשים בזכות הרושם המוצלח שיצר אצל השופט. באותם ימים הורשו אנשים אשר נשפטו למאסר של עד שלושה חודשים לרצות את עונשם בעבודת שירות. גם ליכטר קיבל עבודות שירות אך הקלה זו נתפשה בעיני חבריו כאילו יש לו קשרים עם המשטרה. כאשר נודע לו על כך, התייצב בבית הסוהר ביפו וריצה את עונשו במאסר יחד עם חבריו.
עיסוקו בנדל"ן
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך מאסרו בבית הסוהר ביפו הכיר ליכטר אדם אשר היה אחד הבעלים של אדמה בין תל אביב ליישוב הערבי סלמה (שכונת התקווה של היום). ליכטר התמקח איתו והצליח להחכיר את שטח זה למשך 9 שנים. לאחר שהשתחרר עם חוזה החכירה בידו, ליכטר הצליח להשיג מימון לעסק בעזרת כישורי המיקוח המוצלחים שלו ובכך החלה מכירת המגרשים של השכונה ובנייתה. בשל הריחוק ממרכז העיר, המגרשים נמכרו תחילה בעיקר לתושבים עניים אשר היו חסרי ברירה, רבים ראו במהלך העסקי של ליכטר ניצול של התושבים העניים. תחילה תושבי השכונה סבלו ממחסור בתנאים בסיסיים, עוני מחפיר ומתקיפות של ערביי סלמה. ליכטר נתן למקום את השם שכונת התקווה וסופה שהפכה לסיפור הצלחה.
שכונת התקווה אינה גאולת הקרקעות היחידה שלו. ליכטר רכש אדמות גם ליד טבריה, היה שותף בתוכנית ל' וחבל יתיר. לאחר קום המדינה רכש ליכטר יחד עם משה סמילנסקי קרקעות באזור באר שבע. ליכטר האמין כי יצא מהעסקה ברווח גדול אך הזהירו אותו שכנראה שלא יצליח למכור אדמות במדבר. העסקה כשלה ומוטטה אותו כלכלית.
משבר חייו ומותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות ההתמוטטות הכלכלית שלו נכנס לחובות גדולים והדרדר נפשית. ליכטר, שמסר את חייו ואת כספו לתנועה הרוויזיוניסטים, שביצע עבורה הרבה מאוד עסקאות אפלות, גילה עם הקמת המדינה, שנשאר לבדו. התנועה הרוויזיוניסטית התנערה ממנו.
בנובמבר 1958 נמצא ליכטר מת במלון בירושלים. נסיבות מותו היו לא ידועות, בכיס מעילו נמצאה הפניה לרופא בשל כאבים בחזהו ועל השולחן פתק בכתב ידו מופנה אל בני משפחתו. רופאים קבעו כי יש סבירות זהה להתאבדות ולמוות טבעי מהתקף לב. ליכטר בחר למסור את גופתו למדע בשל עברו ברפואה. שנתיים לאחר מותו, נטמן ליכטר בהר המנוחות בירושלים[1].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מידע על יהושע ליכטר בארכיון מכון זבוטינסקי
- ביוגרפיה על יהושע ליכטר באתר יוניונפדיה
- ביוגרפיה על יהושע ליכטר באתר המכלול
- עוד על עיסוקיו בנדל"ן ועל עסקת באר שבע שמוטטה אותו כלכלית
