יד הזיכרון למגיני ירושלים
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
אנדרטה  |
| מיקום |
ירושלים |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – אפריל 1960 |
| תאריך פתיחה רשמי |
אפריל 1960 |
| אדריכל |
אשר חירם |
| קואורדינטות | 31°46′55″N 35°12′17″E / 31.781944444444°N 35.204722222222°E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   יד הזיכרון למגיני ירושלים | |
  | |
יד הזיכרון למגיני ירושלים (המכונה גם אנדרטת נזכור ואנדרטת יזכור) היא אנדרטה בקריית הלאום שבירושלים לנופלים ולמסירות הנפש של תושביה, מגיניה ולוחמיה של ירושלים במלחמת העצמאות.
האנדרטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האנדרטה ניצבת בצומת שדרות יצחק רבין ורחוב רוטשילד, למרגלות בניין בית המשפט העליון. היא שוכנת בפאתי גן סאקר, בקרבת משכן הכנסת, אנדרטת חטיבת הראל ובית יד לבנים.
האנדרטה ניצבת במרכז רחבה מרוצפת אבן, המוקפת גן. היא כוללת גוש אבן מלבני בגובה של 18 מטרים ובמשקל של כ-70 טון, שנחצב במחצבת הקסטל. הוא סותת בסיתות גס ובראשו פוסל תבליט המילה נזכור.
עמוד האבן ניצב על גבי בסיס עגול מלבנים אפורות. על גבי פאתו העליונה של הבסיס נכתבה כתובת זו:
תולדות האנדרטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מכרז להקמת אנדרטה מרכזית לזכר מגיני ירושלים במלחמת העצמאות הוצא על ידי עיריית ירושלים זמן קצר לאחר תום המלחמה. במכרז זכתה תוכניתו של האדריכל אשר חירם אשר הציע להקים אבן גדולה שתחצב מהרי ירושלים. בכיכר נורדאו, שנקרא אז "כיכר רוממה"[1], התקיים ביום הזיכרון של שנת תש"ט, טקס הנחת אבן פינה לאנדרטה בהשתתפות ראש העיר דניאל אוסטר, מפקד מחוז ירושלים יצחק לוי ותזמורת משטרת ישראל[2][3], ונטמנה מגילת קלף. אולם התברר שעלות הביצוע היא גבוהה ובגלל קשייה התקציביים של ירושלים התוכנית לא קודמה. לאחר שגרשון אגרון נכנס לתפקידו כראש העיר, הוא החל לקדם את התוכנית. ב-1956 החליטה העירייה להעתיק את מקום האנדרטה לרחבה שמול בנייני האומה, כדי שליד המצבה תהיה רחבה מתאימה לטקסי זיכרון. קידום התוכנית שוב התעכב בגלל העלות הגבוהה עד שחברת סולל בונה תרמה את חציבת הסלע במחצבות תעשיית אבן וסיד ליד הקסטל וארגון הקבלנים תרם את הובלת הסלע לירושלים. היה זה הסלע הגדול ביותר שנחצב בישראל עד אז במקשה אחת. הוא הוצב מול בנייני האומה באפריל 1960 ומסביבו הוקמה רחבה של 4 דונם[4]. הקמת המצבה לא נסתיימה בזמן לשמש ביום הזיכרון של אותה שנה וכמידי שנה הוקמה מצבה זמנית ליד בית העירייה[5].
בהמלצת ראובן אבינועם, שהיה אב שכול, החליטה עיריית ירושלים לחרוט על האנדרטה את המילה "נזכור". אל מול החלטה זאת יצאו גורמים דתיים שדרשו שלא לשנות מהנוסח המסורתי יזכור. במיוחד פעל בעניין עובד משרד הדתות, אליהו יהושע לבנון, ששכל שני בנים במלחמת העצמאות, שפנה לראש הממשלה ולנשיא המדינה והזהיר ממה שכינה "בכיה לדורות"[6]. הצעות פשרה שכללו מספר מילים נדחו על ידי המעצבים שטענו שיש לחקוק רק מילה אחת. בגלל הפולמוס, השלמת האנדרטה התעכבה[7]. לבסוף, נחנכה האנדרטה באפריל 1964, ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל[8].
האנדרטה פוסלה על ידי מאיר וייס. לאחר הקמתה לא תפקדה האנדרטה בפועל כאתר זיכרון משמעותי בירושלים ונדחקה לשולי נוף ההנצחה בעיר.[9] טקסי יום הזיכרון לא הועברו לרחבה והמשיכו להתקיים ליד בניין העירייה[10].
בשנת 2006, הועתקה האנדרטה למקומה הנוכחי לצורך הקמת קו הרכבת המהיר לירושלים ובניית תחנת הרכבת ירושלים – יצחק נבון.
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מעוז עזריהו בשיתוף מנשה שני, במותם ציוו: אדריכלות בתי הקברות הצבאיים בישראל: השנים הראשונות, היחידה להנצחת החייל, אגף משפחות והנצחה, משרד הביטחון, 2013.
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחלוקת באשר למילה שתכתב בראש האנדרטה הייתה השראתו של המחזאי יוסף בר-יוסף לכתיבת המחזה "הנון של ראש העיר ירושלים".[11]
האמן דוד (דוכי) כהן יצר גוף עבודות פיסולי הקשור לאנדרטה ולמאבקו של אליהו יהושע לבנון מולה, העבודות הוצגו בתערוכה בבית אורי צבי בירושלים.[12]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנדרטה לזכר הנופלים בהגנת העיר במלחמת העצמאות, ירושלים, אתר "יזכור"
- אנדרטה לחללים תוקם בבירה, דבר, 2 בפברואר 1960
- רון בלונדר, העתקת אנדרטת יזכור בירושלים(הקישור אינו פעיל), באתר מכון ויצמן
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ זהו צומת הרחובות שמול בניין שערי העיר דהיום.
- ^ הנצח - זו ירושלים, מעריב, 4 במאי 1949
- ^ כיסופי יהודי ירושלים לשחרור בירת הנצח הועלו בראש שמחתם עם התקדש החג, חרות, 4 במאי 1949
- ^ סלע ענק - גל־עד לחללי מלחמת הקוממיות בירושלים, דבר, 28 באפריל 1960
- ^ גל-עד לגיבורי ירושלים, דבר, 29 באפריל 1960
- ^ אל יהיה הדבר בכיה לדורות, מעריב, 20 ביוני 1962
- ^ יהושע ביצור, עיר הנצח אינה יודעת להנציח, מעריב, 3 במאי 1963
- ^ מצבה לגיבורי ירושלים תוקם ערב יום הזכרון, חרות, 6 באפריל 1964
- ^ עזריהו, עמ' 80-81.
- ^ ישראל כהן, ספורו של גלעד מיותם, דבר, 6 במרץ 1968; המשך
- ^ צבי גורן, הנון של ראש העיר ירושלים- מחזה מופרך
- ^
אביגיל זית, מאבק יוצא דופן נגד אנדרטת זיכרון הפך ליצירת אומנות בעלת אמירה משמעותית, בעיתון מקור ראשון, 16 בנובמבר 2022