טקירדא

טקירדא
**Tekirdağ**
	מראה כללי של העיר מהנמל
מדינה	טורקיה
מחוז	מחוז מרמרה
נפה	טקירדא
ראש העיר	קדיר אלבאירק; (מפלגת העם הרפובליקאית)
שטח	6,313 קמ"ר
גובה	37 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	1,142,451 (2022)
‑ צפיפות	181 נפש לקמ"ר (2022)
קואורדינטות	40°58′N 27°31′E / 40.967°N 27.517°E
אזור זמן	UTC +3
	http://www.tekirdag.bel.tr/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת טורקיה רגילה) אנקרה איסטנבול איזמיר בורסה אדנה גזיאנטפ קוניה אנטליה דיארבקיר קייסרי סמסון ארזורום גאורגיה אר. א. עיראק סוריה יוון בולגריה הים; האגאי; הים התיכון הים השחור טקירדא

המוזיאון בביתו העות'מאני המקורי של פרנץ ראקוצי

טקירדא (בטורקית: Tekirdağ; בטורקית עות'מאנית: Tekfurdağı; ביוונית: Βισάνθη או Βυσάνθη (קרי: ויסנת'י) וכן Ῥαίδεστος (קרי: רד'סטוס); בשפות אירופאיות: Rodosto) היא עיר בטורקיה לחופו הצפון-מערבי של ים השיש, באזור מזרח תראקיה (החלק האירופאי של טורקיה), ובירת הנפה הנושאת את שמה. לעיר מעמד של עיר מטרופוליטנית (Büyükşehir - "עיר גדולה") ולפי אומדן רשמי משנת 2022 אוכלוסייתה מנתה כ-1.14 מיליון בני אדם. באתר העיר התקיימה ברציפות עיר בעלת חשיבות מתקופת יוון המיקנית (כ-1000 לפנה"ס) ואף לפניה, דרך תקופות יוון העתיקה, התקופה הביזנטית והאימפריה העות'מאנית ועד העת החדשה.

היסטוריה

שרידים ארכאולוגיים בעיר מעידים על התיישבות החל מ-4,000 לפנה"ס. ביצירתו של קסנופון, אנבסיס מוזכרת העיר בשם ביזנטיום כשייכת לתראקיה. הרודוטוס (VII, 137) מזכיר אותה בשם "ביזנטיום"^[2].

הדרך הרומית העיקרית ממערב למזרח, ויה אנטיה (Via Egnatia) עברה דרך העיר^[3]. בתקופה הביזנטית היא מוזכרת על ידי ההיסטוריון פרוקופיוס בשם ראידסטוס, בהקשר הרפורמות של יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית. בשנת 813 נבזזה העיר על ידי האימפריה הבולגרית הראשונה. למרות שהייתה רוב הזמן חלק מן האימפריה הביזנטית, בין השנים 1204-1235 נשלטה העיר על ידי הרפובליקה הוונציאנית. בשנת 1206 התחולל בה קרב רודסטו בין האימפריה הבולגרית השנייה והאימפריה הלטינית, במסגרתו נבזזה על ידי הבולגרים בפיקודו של קאלויאן, קיסר בולגריה, שכבשו את האזור זמנית.

בעת האימפריה העות'מאנית הוסב שם העיר לטקפורדאג והיא השתייכה לולאיה (מחוז) רומליה ולאחר מכן, בהתאם לשינויים המינהליים באימפריה, לולאיות של גליפולי, סיליסטרה ואדירנה. ב-1717 שיכן הסולטאן אהמט השלישי בעיר את הגיבור הלאומי ההונגרי הגולה פרנץ ראקוצי ואנשיו. העיר הפכה למשך כעשרים שנה מושבה להונגרים גולים, בהם אנשי רוח ואצילים רבים. ביתו של ראקוצי הפך למוזיאון שהוא רכוש ממשלת הונגריה, אבריו הפנימיים קבורים בכנסייה בעיר ומוצב בה קונסול כבוד הונגרי.

בראשית המאה ה-20 כמחצית מ-350,000 תושבי העיר השתייכו לכנסייה היוונית אורתודוקסית וכמחציתם היו מוסלמים, בנוסף חיו בעיר קהילות של יהודים, ארמנים ובולגרים. בסביבות העיר התקיימו כרמי גפנים והראקי (משקה אלכוהולי) שיוצר בה זכה לתהילה. בשנת 1923 הועברו הנוצרים תושבי העיר ליוון במסגרת חילופי האוכלוסין בין יוון וטורקיה.

העיר כיום

בזכות הקרבה לאיסטנבול וקלות התחבורה (שעתיים נסיעה בכביש מהיר) נבנו בעיר בתי קיט רבים לתיירות פנים על שפת הים ולתיירים הונגרים רבים המבקרים בה. בעיר נמל לתוצרת חקלאית.

ב-2006 נפתחה בעיר האוניברסיטה על שם נאמיק כמאל.