טיבור מראי
 | |
| לידה |
6 באפריל 1924 בודפשט, ממלכת הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
12 בנובמבר 2020 (בגיל 96) פריז, צרפת |
| מדינה |
הונגריה |
| השכלה |
|
| פרסים והוקרה |
|
  | |
טיבור מראי (בהונגרית: Méray Tibor; בודפשט, 6 באפריל 1924 – פריז, 12 בנובמבר 2020)[1] היה סופר, עיתונאי יהודי-הונגרי זוכה פרס קושוט, ופרס אטילה יוז'ף חבר מייסד של האקדמיה לספרות דיגיטלית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מראי נולד במשפחה יהודית. אביו היה מורה. בילדותו התגורר בבית ברחוב ושלני 13 עם הוריו. הוא סיים את לימודיו בתיכון בגימנסיה על שם אימרה מדאץ'. בתקופת מלחמת העולם השנייה גויס למחנות שירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי). לאחר הכיבוש הגרמני של הונגריה בשנת 1944 הוא התגורר עם משפחתו בבנייני הטלאי הצהוב ושרד את שלטון מפלגת צלב החץ בבריחה והסתתרות בעיר סגד.[2] הוא קיבל תעודת הוראה לתיכון במקצועות הונגרית-לטינית בשנת 1946 באוניברסיטת אטווש לוראנד בבודפשט. משנת 1945 היה חבר במפלגה הקומוניסטית ההונגרית.
בשנת 1946 הפך לעיתונאי של היומון "סבאד נאפ" (Szabad Nép) ומאוחר יותר הפך לכתב העיתון בצפון קוריאה. הוא קשור להתפשטות בהונגריה של התעמולה הקומוניסטית על "מלחמת החיידקים" האמריקאית שבשנת 1957, לאחר הגירתוכינה מופרך לחלוטין.[3] בשנת 1953 הוענק לו דרגת הכסף של פרס קושוט על "דיווחים בעלי ערך ספרותי פוליטי על מאבק הגבורה של העם הקוריאני".[4] מאוחר יותר הפך לכתב העיתון בברלין.
הוא היה העורך האחראי של כתב העת הספרותי צ'ילאג (Csillag - פירושו: כוכב)[5] משנת 1947 עד 1949. הוא כיהן כמזכיר המפלגה ב"אגודת הסופרים ההונגרית" בשנים 1953–1954. בין השנים 1954 עד 1955 עבד בוועדת העורכים של מערכת היומון. הוא סולק בשנת 1955 בגין תמיכתו במדיניותו של אימרה נאג'. בשנת 1956 הפך לחבר במערכת של "שלום וחופש". לאחר פרוץ המרד ההונגרי ב-23 באוקטובר במאמר שכתב ב-26 באוקטובר 1956 הצדיק ותמך במדיניותו של אימרה נאג' בעיתון נפסבה. בשנת 1957 היה עליו לברוח מהנקמה שהייתה צפויה ונסע לפריז דרך יוגוסלביה. הוא היגר עם אשתו וילדם, הם לא יכלו לחזור להונגריה במשך עשרות שנים.
עבודתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]טיבור מראי בגלות היה תחילה עיתונאי של "הסקירה של בריסל". בשנת 1962 הפך לאחד העורכים ובשנים 1971–1989 בפריז הפך לעורך הראשי של כתב העת הספרותי בשפה ההונגרית של "עיתון ספרותי" (Irodalmi Újság), ולסדרה השייכת של הספרים של כתב העת.[6] בשלבים הראשונים של הגירתו פרסם את כתביו בשם אלמר אשבוט ותחת שמות בדויים אחרים. הוא פעל רבות כדי להשאיר את זיכרון מהפכת 1956 ער, רבים מכתביו וספריו עסקו במרד ההונגרי. ספרו "חייו ומותו של אימרה נוג'" במהדורה הראשונה יצאה לאור בהונגרית במינכן בשנת 1978,[7] בשנת 2006 הגיע למהדורה השמינית.[8] מספר פעמים יצא לאור גם ספרו "סערה מחטאת, תוספות להיסטוריה של תקופה (1949–1956)".[9]
הוא כתב גם תסריטים,[10] רומנים[11] ועבד בעיתונות עד מותו.[12] כתביו הופיעו גם בעיתון הפריסאי לה מונד, כמו גם בגופים צרפתיים מובילים רבים אחרים.[13]
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Közhivatal. Vidám egyfelvonásos; Szikra, Budapest, 1946
- Sztrájk. Jelenet; Szikra, Budapest, 1946
- Talpra magyar! Március 15-i ünnepély műsora; Szikra, Budapest, 1946
- Méray Tibor–Békeffi István: Dalolva szép az élet. Filmregény; Szépirodalmi, Budapest, 1950
- A film a békeharcban; Révai, Budapest, 1950 (Szabad világ könyvtár)
- Legyőzhetetlen Korea; Országos Béketanács; Budapest, 1952 (angolul és franciául is)
- Tanuságtétel. Riportok a harcoló Koreáról; Szikra, Budapest, 1952
- Elbeszélés és tárca; Magyar Újságírók Országos. Szövetsége, Budapest, 1953 (Újságírók szakmai előadásai és vitái)
- Korea szíve; Szépirodalmi, Budapest, 1953 (Új magyar elbeszélések)
- Koreai béke; Egyetemi Nyomda, Budapest, 1953 (Mi van a nagyvilágban? Az Országos Béketanács külpolitikai füzetei)
- Koreai jelentés; Szikra, Budapest, 1953
- A fehér folyam; Szikra, Budapest, 1954
- Méray Tibor–Novobáczky Sándor: A genfi győzelem; Országos Béketanács, Budapest, 1954 (Mi van a nagyvilágban? Az Országos Béketanács külpolitikai füzetei)
- Hôtel de l'Écu és egyéb történetek; Szikra, Budapest, 1954
- A csodacsatár; rendező Keleti Márton; Magyar Filmgyártó Vállalat, Budapest, 1956
- A teknőc hajók; szöveg Mérai Tibor, rajz Gönczi Tibor; Ifjúsági, Budapest, 1956 (Szivárvány kiskönyvtár)
- Der Feind. Roman; németre ford. Walter Lenz; Langen-Müller, München, 1958
- Le dernier rapport. Roman; ford. franciára L. Gara; Calmann-Lévy, Paris, 1958 (Collection "Traduit de")
- The enemy; angolra ford. Edward Hyams; Criterion Books, New York, 1958
- Thirteen days that shook the Kremlin. Imre Nagy and the Hungarian revolution; angolra ford. Howard L. Katzander; Thames and Hudson, London, 1958 (Praeger publications in Russian history and world communism)
- Fjenden. Roman; dánra ford. Karina Windfeld-Hansen; Fremad, Köbenhavn, 1959
- Förrädaren; svédre ford. Gertrud Galli-Olers; Gothia, Stockholm, 1959
- Aczél Tamás–Méray Tibor: The revolt of the mind. A case history of intellectual resistance behind the Iron Curtain; Praeger, New York, 1959 (Praeger publications in Russian history and world communism)
- El ultimo informe. Novela; spanyolra ford. Alesandro Magnet; Ed. del Pacifico, Santiago de Chile, 1959 (Plenitud biblioteca de novelistas)
- Aczél Tamás–Méray Tibor: Die Revolte des Intellekts. Die geistigen Grundlagen der ungarischen Revolution; németre ford. Jutta, Theodor Knust; Langen-Müller, München, 1960
- Imre Nagy, l'homme trahi; franciára ford. Imre László; Julliard, Paris, 1960 (Les Temps modernes)
- Aczél Tamás–Méray Tibor: The revolt of the mind. A case history of intellectual resistance behind the Iron Curtain; Thames and Hudson, London, 1960
- Aczél Tamás–Méray Tibor: Tisztító vihar. Adalékok egy korszak történetéhez; Big Ben, London, 1960
- Der Mann ohne Schnurrbart. Roman; németre ford. Peter Jonas; Langen-Müller, München, 1960 kör.
- Der Feind. Roman; németre ford. Walter Lenz; Goldmann, München, 1961 (Goldmanns gelbe Taschenbücher, 725.)
- Australie; Rencontre, Lausanne, 1962 (L'Atlas des Voyages)
- Aczél Tamás–Méray Tibor: La révolte de l'esprit; franciára ford. Jérôme Hardouin; Gallimard, Paris, 1962 (Problémes et documents)
- Búcsúlevél; Polyglottes, Párizs, 1965 (Magyar Könyves Céh könyvsorozata)
- Politik ohne Gnade; Schweizer, Zürich, 1965
- Budapest. 23 octobre 1956; Laffont, Paris, 1966 (Ce jour-là)
- La rupture Moscou-Pékin; franciára ford. Christian Richard, Pierre Kamnitzer; Laffont, Paris, 1966 (L'histoire que nous vivons)
- George Marton–Tibor Méray: The raven never more; Spearman, London, 1966
- La ruptura Moscu Pekin; spanyolra ford. Fernando de Castro; Caralt, Barcelona, 1968 (La vida vivida)
- George Marton–Tibor Méray: Haorév; ford. ivritre Jáffá Gárin; Topáz, Tel-Aviv, 1969
- That day in Budapest. October 23, 1956; angolra ford. Charles Lam Markmann; Funk and Wagnalls, New York, 1969
- George Marton–Tibor Meray: Catch me a spy. Novel; Allen, London, 1971
- Nagy Imre élete és halála; Griff, München, 1978
- Miért kellett meghalniuk. Jegyzetek a Nagy Imre perhez; AB Független, Budapest, 1982 (szamizdat)
- Aczél Tamás–Méray Tibor: Tisztító vihar; AB Független–Áramlat, Budapest, 1986 (szamizdat)
- Nagy Imre élete és halála; Katalizátor Iroda, Budapest, 1988 (szamizdat)
- Nagy Imre élete és halála; Bibliotéka, Budapest, 1989
- Aczél Tamás–Méray Tibor: Tisztító vihar; JATE, Szeged, 1989
- Falra borsó. Szó és írás, 1989-1996; Argumentum, Budapest, 1997
- Budapesta 1956. Atunci şi după 44 de ani; románra ford. Marilena Alexandrescu, Vlad Ranetescu, Tibori Szabó Zoltán; Compania, Bucureşti, 2000 (Clar obscur)
- A párizsi vártán. Írások a Szajna mellől 1-2.; jegyz. Petres László, előszó Pomogáts Béla; Mentor, Marosvásárhely, 2000
- 44 év után. A Budapest-Moszkva-Bukarest háromszög; Mentor, Marosvásárhely, 2001
- Aczél Tamás–Méray Tibor: Tisztító vihar. Adalékok egy korszak történetéhez; Noran, Budapest, 2006
- Imre bácsi. Nagy Imre közelről és a messzeségből; Alexandra, Pécs, 2008
- Egy és más. Történetek, történelem, tört értelem; Jószöveg Műhely, Budapest, 2012
חברות ארגונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אגודת הסופרים ההונגרית (מאז 1945)
- האגודה הלאומית של עיתונאים הונגרים (MÚOSZ) (חבר מאז 1946, חבר לנצח מאז 1997)
- מועדון PEN ההונגרי (מאז 1957)
- PEN קבוצת גלות צרפת (מזכ"ל ואחר כך סגן נשיא)
- מייסד מוזיאון פיזארו בפונטואס
- אגודת פיזארו הבינלאומית (סגן נשיא מאז 1975)
- הליגה ההונגרית לזכויות אדם ואזרח (בפריז) (נשיא מאז 1985, 1997)
- נשיא קרן הבית ההונגרי בפריז (מאז 1998)
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרס אטילה יוז'ף (1951, 1952)
- פרס קושוט (1953)[14]
- פרס זיכרון ליוזף פוליצר (1992)[15]
- הצלב האמצעי של מסדר הכבוד של הרפובליקה של הונגריה ( 1994 )
- לוח זיכרון אימרה נוג' (1994)
- פרס פרפר הזהב (אוקטובר 1996 לרגל המפגש העולמי של יוצרי הסרטים ההונגרים)
- לגיון הכבוד של הרפובליקה הצרפתית (1997)
- עט הזהב (2000)
- עיטור אימרה נוג' (2002)
- פרס גונדל לאמנות (2004)
- פרס (Pro Cultura Hungarica) (2004)
- הצלב האמצעי של מסדר הכבוד של הרפובליקה של הונגריה עם הכוכב (2009)
- אזרח כבוד של בודפשט (2009)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ביוגרפיה של טיבור מיראי מאת גאבור מוראני
- חוג מיקש קלמן ההולנדי
- 30 שנה לסדרת הראיונות של שינוי המשטר, מידע גם על כך
- לקסיקון ספרותי הונגרי
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל של טיבור מיראי, באתר האקדמיה הדיגיטלית לספרות
טיבור מיראיי (1924-), דף שער בספרייה הלאומית
טיבור מראי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Méray Tibor emlékére (2020. november 13.) Népszava .)
- ^ Méray Tibor: az élet tele van véletlenekkel (2014. április 5.) Népszava 3.)
- ^ "Egy és más Méray Tibortól". Irodalmi Jelen. 2012-10-18.
- ^ A Kossuth-díj hőskora - Az alkotómunka frontján, Magyar Narancs, 2008/10
- ^ a Magyar Írók Szövetségének folyóirata, megjelenés: 1.1947:1(december 1.)--10.1956:10(okt.)
- ^ Az Irodalmi Újság könyvsorozata rövidítve: I.U.S., e könyvsorozatnak egy másik sorozata volt a Politikai perek c. sorozat
- ^ Újváry "Griff" K. 388 o.
- ^ Budapest, Noran Könyvek Kft. 438 o. ISBN 9637416757
- ^ Aczél Tamással írta. Budapest, Noran Könyvek Kft. 456 o. ISBN 9637416838. Első kiadása Londonban jelent meg angol nyelven, 1960-ban.
- ^ pld. 9-es kórterem, rendezte Makk Károly, 1955
- ^ pld. Búcsúlevél, Párizs, 1965.
- ^ A párizsi vártán : írások a Szajna mellől. Marosvásárhely, Mentor, 2000. ISBN 9738002346
- ^ Le Figaro, Franc-Tireur, L’Express, Paris-Match, Les Temps Modernes, l’Esprit, Nouvelle Revue Française, Les Cahiers d’Histoire Sociale, Les Cahiers de l’Est, Miroir de l’Histoire
- ^ koreai tudósításaiért
- ^ Életműve elismeréseként kapta