חורון
 | |
| פסל של רעמסס השני כילד וחורון כעיט | |
| תרבות | כנענים |
|---|---|
| מקום מגורים | "מצד" |
| אלים מקבילים | חור, אתום |
חורון (באוגריתית: 𐎈𐎗𐎐 – "חרן") הוא אל כנעני, מקביל לאל חור ("הורוס") המצרי.[1]
עדויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בלחש עלילת האלים הנאבקים בנחש, הדמות המרכזית "אם פחל" קוראת לאמה, הדמות המרכזית השנייה, שמש, להוביל קול אל אלים שונים במעונותיהם, כדי להודיעם לחש קסם נגד נשיכת נחשים. לכל קריאה לאל מוקדש קטע ביצירה, כאשר ההבדל בין הקטעים הוא רק בשם האל ומעונו; לחורון מוקדש הקטע האחד עשר והאחרון מבין קטעים אלה, ומעונו הנזכר בלוח הוא "מצד" (כנראה מלשון מְצָד – מצודה). מטבעו של הטקסט כלחש רבות בו הרמיזות והסתומות על הברור, אך ניכר שלאחר שמוזכר חורון חלה תפנית: אחר הקריאה לחורון לפעול בא, בניגוד לקריאות לאלים האחרים, קטע ובו חורון ככל הנראה מטהר את הארץ. חורון מתואר כועס, הורג את בנותיה (של הנחש?), באזור של "עיר זוּ קדם" (עיר מזרחית, הנזכרת גם בלוח הבא); הוא טיהר מן העצים ערער ומן השחת עץ מוות (אליו הערער כנראה זהה), ושב לביתו, כנראה בהתחמקות כלשהי; שם בת זוגו מבקשת ממנו נחשים משוחררים כמוהר ואתנן, והוא כנראה ממלא את מבוקשה.[2] בלוח הממשיך את הלוח הזה, בשל ערפל שכיסה את הארץ גברה "חמה" (ארס), ובין האלים המוזכרים (רובם בזוגות) כאוספי ה"חמה" מוזכרים ראשונים אל וחורון – ייתכן שאזכורו ראשון מהזוגות, כמו גם אזכוריו בשורות המקוטעות בתחילת הלוח (שלא ניתן לשחזר מהן מעבר למלים בודדות), מעיד על חשדה של שמש בבגידתו.[3]
חורון מוזכר בלוח אחר, במסגרת לחש הקשור בלויתן נחש מיתולוגי ובגירוש, וכנראה מכיל אזכור של נחשיו של חורון.[4]
בשתי עלילות שונות, עלילות בעל וענת ועלילת כרת, מופיעה נוסחת קללה אלוהית: ”ישבור חורון ראשך, הוי שם המקולל, ישבור חורון ראשך, עשתרת שמבעל – קדקדך!”; בעלילות בעל וענת מקלל כך בעל את אויבו ים, ובעלילת כרת מקלל כך המלך כרת את בנו הסורר. בעלילת כרת מופיע מיד לאחר מכן "תקלנ בגבל שנתכ" (תמעטנה בגבל[א] שנותיך), ובעלילות בעל מופיע, במרווח קל (מה שנאמר באותו מרווח לא שרד) "מט תפלנ בג[בל שנתכ...]" (מטה תיפולנה בגבל שנותיך).[5] הופעתו של חורון בקללה כשובר ראשים מבטא את היותו אל עיט, בדומה למקבילו המצרי חור.[1]
היישוב המקראי בית חורון קרוי על שם האל הכנעני חורון;[6][7][8] "בית חורון" הוא מקדש חורון, והיישוב נקרא ככל הנראה על שם המקדש בו.[9][10] בתל קסילה נמצא אוסטרקון ועליו כתובת ”זהב. אפר. לבית. חרן. [...]” (כלומר "זהב הבא מאופיר, לבית חורון"), כאשר בית חורון יכול להיות שם היישוב או כינוי למקדש חורון, שייתכן שהיה בתל קסילה עצמו.[9]
על אחד מהקמעות מחדתו (ארסלאן טאש) מוזכר האל "חורן" (חורון). בין הדמויות שעל הקמעות מופיע כרוב, ונפתלי טור־סיני זיהה אותו עם חורון.[10]
בתל יבנה נמצא קליע עופרת עתיק מהתקופה ההלניסטית, המוקדש ל"ניצחון הרקלס והַוּרוֹנַס".[11] זוג אלוהי זה מוכר גם מכתובת מדלוס שהוקדשה על־ידי תושבים מיבנה או יבנה־ים לאלוהי העיר.[12] לאור היישוב הפיניקי בעיר, הרקלס מזוהה עם מלקרת הצורי, ו"האורונאס" מזוהה עם האל הכנעני חורון.[12]
בתקופה ההלניסטית במצרים, זוהה אתום עם Ερο או Ηρων, המזוהה עם חורון.[13]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- W. F. Albright, The Canaanite God Ḥaurôn (Ḥôrôn), The American Journal of Semitic Languages and Literatures 53, 1936, עמ' 1–12
- W. F. Albright, The Egypto-Canaanite Deity Haurôn, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1941, עמ' 7–12 doi: 10.2307/1355138
- John Gray, The Canaanite God Horon, Journal of Near Eastern Studies 8, 1949, עמ' 27–34
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 168
- ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 682–697 – לוח UT 607
- ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 699, 703 – לוח UT 608
- ^ KTU2 1.82 (ראו André Caquot, Un recueil Ougaritique de formules magiques: KTU 1.82, SEL 5, 1988, עמ' 42–43)
- ^ לפירוש כללי על הנוסחה, וכן על הופעתה בעלילות בעל וענת ופירושה שם, ראו צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 62–71 – לוח UT 137
להופעת הנוסחה בעלילת כרת ופירושה שם, ראו צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 536–542 – לוח UT 127 - ^ אהרן אמיר, "חורון בארץ־העברים", בתוך: ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 17
- ^ John Gray, The Canaanite God Horon, Journal of Near Eastern Studies 8, 1949, עמ' 27–34, JSTOR 542437
- ^ Eugenio Alliata (2000-12-19). "Bethoron (Bayt Ur)". Studium Biblicum Franciscanum. Archived from the original
- ^ 1 2 שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 156–157
- ^ 1 2 שמואל אפרים ליונשטאם, ערך "בית חורון", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ב' (ב'–זתר), מוסד ביאליק, 1954, עמ' 73 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
- ^ נחשף קליע עופרת נדיר הנושא כתובת מאגית לניצחון, באתר אוניברסיטת בן־גוריון, 8 בדצמבר 2022
- ^ 1 2 W. F. Albright, The Canaanite God Ḥaurôn (Ḥôrôn), The American Journal of Semitic Languages and Literatures 53, 1936, עמ' 5
- ^ שמואל אחיטוב, ערך "פִּתֹם", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ו' (עבד–צרתן), מוסד ביאליק, 1971, עמ' 640 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
| אלים במיתולוגיה הכנענית | ||
|---|---|---|
| מפחרת האלים | אל • אשרה • בעל־הדד • ענת • עשתרת • דגן • אדון • בעלת גבל • בוהו • מוֹת • בעל פעור • ים • שמש • ירח • כושר וחסיס • כושרות • רשף • חורון • קדש • אשמון • עשתר • כמוש • מלך • קוס • יהוה • שחר • שלם • צד • נכל ואב • שכמן ושנם • לויתן • תנין (אנ') • מלקרת • תנת • בעל חמון • פמי (אנ') • סכן • צדק (אנ') • מישור (אנ') • שלמן • גד • רפאים | 
|
| אתרים מקודשים | מרום צפון • חכפת • כפתר • עשתרות • תותול | |
| ספרוּת | שירה אוגריתית: עלילות בעל וענת ‧ עלילת אקהת ‧ עלילת כרת ‧ הולדת שחר ושלם ‧ חתונת ירח ונכל ‧ לחש עלילת האלים הנאבקים בנחש • כתבי סכניתן | |
| פולחן | במות • מרזח • פסלים מצבות • מצבות נדר • בית אל • כס עשתרת • מקדש מגדול • תרפים • נסך וקטורת • מזבחות אבן ונחושת • קורבנות, זבחים, מנחות, זבח חלב, שלמים, כליל ועולות • העלאה באוב | |
