חבורת הפראים
 | |
| בימוי |
סם פקינפה  |
|---|---|
| הופק בידי |
פיל פלדמן |
| תסריט |
סם פקינפה, ולון גרין |
| עריכה |
לאו לומברדו |
| שחקנים ראשיים |
ויליאם הולדן Chano Urueta Aurora Clavel ג'יים סאנשז אלסה קרדנס דאב טיילור Rayford Barnes Jorge Russek סטרות'ר מרטין Enrique Lucero בו הופקינס אלברט דקר אדמונד או'בראיין רוברט ראיין ארנסט בורגניין ל. קיו. ג'ונס וורן אוטס אמיליו פרננדז בן ג'ונסון אלפונסו אראו ביל הארט |
| מוזיקה |
ג'רי פילדינג |
| צילום |
לוסיאן באלאר |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| חברת הפקה |
Warner Bros.-Seven Arts |
| חברה מפיצה |
Warner Bros.-Seven Arts, נטפליקס |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
18 ביוני 1969 |
| משך הקרנה |
145 דק' |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה |
סרט שוד, מערבון, סרט ויגילנטה |
| תקציב | 6 מיליון דולר |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 wildbunch |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
חבורת הפראים (באנגלית: The Wild Bunch) הוא מערבון אמריקאי משנת 1969, בבימויו של סם פקינפה. מככבים בו ויליאם הולדן, רוברט ראיין, בן ג'ונסון, אדמונד אובראיין וארנסט בורגניין. הסרט נחשב לשנוי במחלוקת בשל האלימות הגרפית הרבה המוצגת בו.
עלילת הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]חבורת פורעי חוק מגיעה לעיירה קטנה בטקסס. הם חולפים על פני קבוצת ילדים בעיצומו של משחק, הילדים מענים עקרבים ומשליכים אותם לתוך קן נמלים אדומות. חבורת הגברים המזדקנים, ובראשם המנהיג פייק בישופ, מתכננים לבצע שוד במשרד תחנת הרכבת. זה אמור להיות השוד האחרון של החבורה טרם יפרשו סופית. כאשר הם מגיעים אל התחנה, ממתינה להם חבורת ציידי ראשים יריבה שבראשה ת'ורנטון, שותפו לשעבר של פייק. מתרחש קרב יריות גדול ובו נהרגים כמה מחברי חבורתו של פייק וכן מספר אזרחים שלקחו חלק בתהלוכה בסמוך.
אנשי החבורה ששרדו את הקרב נמלטים ומגיעים לעיירה קטנה במקסיקו. הם מבינים כי הוטעו וכי השלל שבזזו בתחנת הרכבת למעשה חסר כל ערך. העיירה הקטנה נשלטת על ידי מאפאצ'ה, מפקד אכזר של הצבא המקסיקני, אשר עושק את התושבים ומטיל אימים עליהם. החבורה נפגשת עם המפקד. אחד מהחברים, אנג'ל, רואה כי אהובתו לשעבר נמצאת כעת בזרועות המפקד המקסיקני ויורה בה למוות. כדי לפייס את המפקד הנסער, מציע פייק כי החבורה תעבוד בשבילו. המקסיקנים מורים לחבורה לגנוב משלוח נשק מרכבת של הצבא האמריקני, בתמורה לזהב. בעיצומו של שוד הרכבת מגיעה למקום חבורתו של ת'ורנטון. הם רודפים אחרי חבורתו של פייק עד לנהר, שם נפגעים אנשיו של ת'ורנטון ממטען דינמיט שהוצמד לגשר. לאחר שהם מתאוששים מהפגיעה, ת'ורנטון ואנשיו ממשיכים לרדוף אחרי חבורתו של פייק למקסיקו. אחד מבני החבורה, אנג'ל, מוותר על חלקו בשלל ושולח רובים ותחמושת ליריביו המורדים של המפקד מאפאצ'ה. כאשר מאפאצ'ה מגלה על מעשיו, מנסה אנג'ל להימלט אולם נתפס ועובר עינויים.
לאחר לילה של הוללות ושתייה, פייק ואנשיו מחליטים לשוב אל העיירה ולחלץ את חברם השבוי. המפקד מאפאצ'ה רוצח את אנג'ל ולאחר מכן נורה למוות על ידי פייק. פייק, שכבר גמר אומר למות, יורה גם ביועצו של מאפאצ'ה והורג אותו. כתוצאה מכך מתחיל קרב יריות רווי דם בין אנשיו של מאפאצ'ה והחבורה. אנשיו של פייק נופלים בקרב. פייק עצמו מוצא בקרב את מותו במטר כדורים.
לאחר סיום הקרב, ת'ורנטון ואנשיו מגיעים למקום ובוזזים את גופות המקסיקנים. הוא מורה לאנשיו להחזיר את גופותיהם של אנשיו של פייק לטקסס לקבלת הפרס על ראשיהם, אולם בוחר להישאר במקסיקו. אנשיו של ת'ורנטון נהרגים בדרכם למקסיקו במארב. בסיומו של הסרט מגיע לעיירה סייקס, אחד מבני החבורה שנפצע, יחד עם המורדים המקסיקנים שהרגו את אנשיו של ת'ורנטון. סייקס מציע לת'ורנטון להצטרף אליו. ת'ורנטון מחייך ומסכים, ורוכב עם סייקס מהמקום.
הפקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על אף הבעייתיות שבה נודע פקינפה בעבודתו על סטים, ואף על פי שפוטר מעבודתו על הסרט "סינסינטי קיד", מפיקי אולפן האחים וורנר היו מעוניינים כי יביים סרט עבורם לאחר הצלחתו בסדרת הטלוויזיה Noon Wine.
פקינפה הגיש למפיקים תסריט, שכתב יחד עם וולאן גרין, בהתבסס על סיפור קצר מאת גרין ורוי סיקנר. המפיקים התלהבו מהתסריט הלא שגרתי והחליטו לאשר את ההפקה. שאיפתם של המפיקים הייתה להתחרות ביציאתו לאקרנים של הסרט "קיד וקסידי" של אולפן פוקס המאה ה-20 המתחרה[1].
הפקת הסרט יצאה לדרכה באביב שנת 1968. הסרט צולם ברובו במקסיקו. את הדמויות המקסיקניות בסרט מגלמים שחקנים שרובם הגדול מקסיקנים, חלקם לא היו שחקנים מקצועיים.
צילומי סיקוונס קרב היריות הסופי ארכו כ-12 ימים. במהלך הצילומים מחלקת ההלבשה הייתה צריכה להתמודד עם מחסור במדי צבא עבור הניצבים ונאלצה לאלתר בדרכים יצירתיות ולהשתמש מספר פעמים בכל תלבושת, לאחר שנוקו ממנה כתמי הדם המלאכותי[1].
צילומי הסרט התעכבו בשבועיים מעבר לתאריך המצופה, לאחר שאחד מגלגלי הפילם אבדו ונדרשו צילומי השלמות. בעקבות כך אנשי הצוות וחלק מן השחקנים נדרשו לשוב למקסיקו לצילומים נוספים, מה שהאריך את משך ההפקה[2].
עריכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחד ההיבטים החדשניים בסרט הוא העריכה שבו. הסצנות האלימות מוצגות לעיתים בתנועה איטית ולעיתים בתנועה מואצת, כשהעורך לו לומברדו עבר לסירוגין בין שתי הטכניקות. בסיקוונס הקרב הסופי בין החבורה לחיילים המקסיקנים יש מעל 300 קאטים ואורך כל שוט הוא פחות משנייה אחת, מה שיוצר עריכה מהירה ותזזיתית במיוחד[3].
פקינפה שאף לצבור כמה שיותר חומר גלם מצולם לפני ההגעה לחדר העריכה. כדי לעשות זאת השתמשו הצלמים במצלמות רבות במקביל וחלק מן הסצנות צולמו בשש מצלמות יחד, שכל אחת מהן פעלה במהירות אחרת בין 24 ל – 125 פריימים לשנייה לצורך השגת שלל אפקטים אפשריים לכל שוט. בסך הכל צולמו מעל 101,000 מטרים של פילם במהלך ההפקה. בחדר העריכה, ניתן היה לעבור ממהירות מואטת למואצת באותה סצנה וכך ליצור אפקט מיוחד ולהדגיש את האלימות[4].
האלימות המתוארת בתנועה איטית הפכה עם השנים לסימן היכר של פקינפה ויוצרי קולנוע רבים אחריו השתמשו בה בסרטיהם, עד שהפכה לקלישאה קולנועית[5].
גרסת הבמאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1995 יצאה גרסת הבמאי של הסרט, כעשור אחרי מותו של פקינפה וכ-35 שנים אחרי צאת הגרסה המקורית. אורך הגרסה 145 דקות ונכללו בה עשר דקות נוספות של חומרים שלא נכללו בגרסאותיו הקודמות[6].
החומרים החדשים שנוספו בגרסה זו מתמקדים בעיקר בסיפור הרקע של הדמויות ובנסיבות שהביאו אותן למקסיקו. בין היתר מתואר כיצד פייק, גיבור הסרט, בגד בעבר בשותפו ת'ורנטון (בגילומו של רוברט ראיין) וכן את האשמה שהוא חש לאחר מעשה זה. בעיני הבמאי היו סיפורי רקע אלה חשובים להבנת הסרט, הוא שאף שדרך התוודעות לעברן של הדמויות הצופים יחושו סלידה מהן והתנהגותן האלימה[7].
עיבוד מחדש
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספטמבר 2018, הוכרז כי מל גיבסון יעמוד בראש עיבוד מחדש לסרט "חבורת הפראים", אותו הוא צפוי לביים ולכתוב. גיבסון צפוי לשמש גם מפיק בפועל בפרויקט[8]. הסרט יצולם תחת אולפני האחים וורנר.
בשנת 2019 נודע כי צוות השחקנים בעיבוד צפוי לכלול את מייקל פסבנדר, ג'יימי פוקס ופיטר דינקלג'[9]. נכון לשנת 2020, טרם ידוע מתי יחלו צילומי הסרט ומתי ייצא לאקרנים.
תגובות ופרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בצאתו לאקרנים מבקרים רבים הביעו הסתייגות מן האלימות הגרפית שבסרט. היו שחשבו כי פקינפה הפריז בתצוגת האלימות, או שהשתמש בה באופן חסר טעם ושטחי, לצורך יצירת פרובוקציה[10]. כך למשל, בעיתון "Los Angeles Times" נכתב ביולי 1969 כי "זהו המערבון האלים ביותר שנוצר וכנראה אחד הסרטים האלימים ביותר מכל סוג שהוא"[2].
בהקרנות הראשונות של הסרט, מבקרים רבים התרעמו בגלוי על האלימות המוצגת ואחדים אף יצאו מן האולם בשאט נפש לאחר סצנות גרפיות במיוחד[4]. סצנות מסוימות נחתכו על ידי אולפני האחים וורנר מן הסרט לצורך המשך הצגתו בבתי הקולנוע, במטרה למתן את האלימות בסרט לאור התגובות שקיבל[2]. לצד הסתייגויות אלה, מבקרים אחרים שיבחו את הסרט והכתירו אותו כיצירה מהפכנית[4].
הסרט זכה לפרסים וכן היה מועמד למספר פרסי האקדמיה לקולנוע. בשנת 1970 היה מועמד לפרס האקדמיה לקולנוע בקטגוריות התסריט המעובד הטוב ביותר והפסקול הטוב ביותר. באותה שנה היה מועמד גם לפרס גילדת הבמאים האמריקאים על הבימוי הטוב ביותר. כמו כן, זכה בפרס איגוד עורכי הסאונד (Motion Picture Sound Editors) על עריכת הסאונד ובפרס איגוד המבקרים האמריקאי על הצילום[11].
ארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית בחר לכלול בשנת 1999 את הסרט לשימור בספריית הקונגרס על חשיבותו האמנותית, האסתטית והתרבותית[12]. בשנת 2008 בחר מכון הסרטים האמריקני (AFI) בסרט זה כאחד מעשרת המערבונים הטובים ביותר, כחלק מרשימת עשרת הסרטים הטובים בעשר קטגוריות וז'אנרים[13].
כמו כן, הוא הגיע למקום ה-80 בדירוג 100 הסרטים האמריקאים הטובים ביותר של מכון הסרטים האמריקאים[14].
כיום נחשב הסרט לאבן דרך בתולדות הקולנוע האמריקני ועם השנים זכה לשבחים רבים מקולנוענים אחרים שהושפעו ממנו וקיבלו ממנו השראה. בין הבמאים שהושפעו מן הסרט נכללים מרטין סקורסזה, ג'ורג' לוקאס וקת'רין ביגלו. קוונטין טרנטינו אף ציין כי סיקוונס הקרב האחרון הוא בעיניו יצירת מופת[15].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דני מוג'ה, אהבנו כל כך – 100 סרטי מופת, מפה - מיפוי והוצאה לאור, 2003, הערך "חבורת הפראים", עמ' 198–200
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חבורת הפראים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
"חבורת הפראים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"חבורת הפראים", באתר נטפליקס
"חבורת הפראים", באתר AllMovie (באנגלית)
"חבורת הפראים", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "חבורת הפראים", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"חבורת הפראים", באתר Metacritic (באנגלית)- "חבורת הפראים", באתר אידיבי
"חבורת הפראים", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 The Wild Bunch Turns 50, Warner Brothers, June 21, 2019
- ^ 1 2 3 The Wild Bunch (1969), AFI Catalog
- ^ Keith Hennessey Brown, Editing in Leone’s The Good, The Bad and The Ugly(1966) and Peckinpah’s The Wild Bunch(1969, FORUM: University of Edinburgh Postgraduate Journal of Culture and the Arts Special Issue 03, The University of Edinburgh, 2014
- ^ 1 2 3 Kenneth Turan, Bloody Marvelous Peckinpah : Its landmark violence isn’t the only reason why ‘The Wild Bunch’ is considered a classic Western today, Los Angeles Times, February 26, 1995
- ^ לואיס ג'אנטי, תרגום: דן דאור, להבין סרטים, האוניברסיטה הפתוחה, 2000, עמ' 134-135
- ^ Peter Travers, The Wild Bunch, Rolling Stone
- ^ The Wild Bunch - The Original Director's Cut: Special Edition DVD (1969), BBC
- ^ Justin Kroll, Mel Gibson to Write and Direct ‘Wild Bunch’ Remake at Warner Bros., Variety, September 24, 2018
- ^ Mike Fleming Jr, Mel Gibson Courting Michael Fassbender, Jamie Foxx & ‘GOT’s Peter Dinklage For ‘The Wild Bunch’ Remake At Warner Bros, Deadline, May 17, 2019
- ^ Michael Wilmington, The Wild Bunch, 2002
- ^ The Wild Bunch - Awards, IMDb
- ^ Complete National Film Registry Listing, Library of Congress
- ^ The 10 Greatest Movies In 10 Categories, American Film Institute
- ^ AFI's 100 years The Complete List, American Film Institute
- ^ Mary Kay Schilling, The Revolutionary Violence of 'The Wild Bunch': W.K. Stratton on Sam Peckinpah's Masterpiece, 50 Years Later, Newsweek, December 2, 2019