זיץ
זיץ (תרגום מיידיש: שב) הוא מושג המבטא בעולם החסידות מסיבת אנשים יחד. בישיבות הליטאיות והספרדיות משמעות המושג היא התכנסות לשירה משותפת.
פירוש המילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פירוש המילה "זיץ" ביידיש הוא ישיבה (שיושבים יחד). שמות נוספים לזיץ הם: "שבת אחים", "פַארבְּרֶענְגֶען" (בחב"ד), "בָּאטֶע" (כינוי לאספה בליל שבת בויז'ניץ) "טרינק" (בחסידות גור), "חבר'ה" (בחסידות גור ובחסידות בעלז), "קאווע" (כלומר שיושבים על קפה, בחסידות בעלז בגליציה[1]).
המטרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מטרת ה"זיץ" העיקרית היא יצירת קשר חברתי בין האנשים ('דיבוק חברים'), שהוא אחד מיסודות החסידות. על פי החסידות, דיבוק חברים מועיל לא רק להגברת האחווה בין החסידים, אלא גם להתחזקות בעבודת ה' והתעוררות רוחנית. בספר מאור ושמש כתוב[2], שאחד מחידושיו של הבעל שם טוב הוא, שעד זמנו ידעו שכדי להתעלות יש להתבודד ולפרוש מחברת בני אדם, ואילו הבעל שם טוב חידש שעל ידי התאספות, אפשר להגיע לדרגות יותר גבוהות. רבי ישראל מרוז'ין, אמר פעם שעל ידי אספת חסידים, ינצלו מבעיות האמונה[3].
בליל שבת נוהגים בחסידויות רבות להתאסף בבית הכנסת ולשיר זמירות שבת ולדבר בענייני פרשת השבוע ועבודת ה', כתחליף לטיש הנערך במעמד האדמו"ר בזמן זה. זיץ זה נועד בעיקרו בשביל להתעורר לקדושת השבת, אשר על פי החסידות, מרוממת את האדם ונותנת כח לכל ימי השבוע. כמו כן חסידים רבים נוהגים לאכול יחד סעודת מלווה מלכה וסעודת ראש חודש. בסעודת מלווה מלכה נהוג בדרך כלל לספר סיפורי צדיקים.
בחלק מהחסידויות נהוג שבני האדמו"ר או נכבדי הקהילה מנהלים את הזיץ בליל שבת. בדרך כלל מנהל הזיץ אומר דברי תורה ומנהל את השירה. בחסידות ויז'ניץ ובחסידות סלונים ההתאספות בליל שבת היא חובה, ואף כשמתנהל טיש, עורכים החסידים זיץ, לעיתים עד עלות השחר.
בחסידות ברסלב ישנו דגש מיוחד על התאספויות. שם בדרך כלל נהוג ללמוד בזיץ את ספרי החסידות. יש ממשפיעי ברסלב שאומרים שיעור על הספר סיפורי מעשיות שלפי המקובל בחסידות ברסלב הסיפורים שבתוכו הם משלים לעבודת השם ומפרשים אותו בהרחבה. משפיעים אחרים לומדים את הספר ליקוטי מוהר"ן.
בחסידות חב"ד נערכות התוועדויות ("פאברענגענ'ס") על ידי האדמו"רים (בעבר), או על ידי המשפיעים. בהתוועדות מדבר האדמו"ר או המשפיע דברי חסידות והתחזקות, מספר סיפורי צדיקים, שר ניגונים ואף מנהל שיחות אישיות. בהתוועדויות אלו נוהגים לשתות משקה אלכוהולי (לרוב וודקה או ויסקי).
בעולם הישיבות הליטאי והספרדי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בישיבות תוכן הזיץ כולל שירה יחד, וזמן גיבוש תורני. ערב זיץ מקובל בקעמפים קייטנות, במחנות או בכנסים מיוחדים, ואף יש ישיבות שנוהגים כאחת לחודש לערוך זיץ.
השירים ששרים בזיצים הם בדרך כלל שירי רגש.
חבורות חסידיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברוב החסידויות יש מסגרת לבחורי החסידות הנקראת "חבורה". החבורה מותאמת לכל שכבת גיל, ובחצרות מסוימות אף לפי מקום הלימודים[4]. מטרות החבורה הן הקניית ידע חסידי וגיבוש הבחורים סביב זהותם החסידית. בדרך כלל מתאספים חברי החבורה פעם בשבוע ושומעים שיחה מראש החבורה, בדרך כלל אברך. בחלק מהישיבות הליטאיות הקימו ראשי הישיבה חבורות לבחורים החסידיים הלומדים בישיבה[5]. בכמה חסידויות[6] יש חבורות (חברה'ס) אף לאברכים, ובה הם משוחחים בענייני עבודת ה' וחסידות. בחסידות גור נהוג לערוך מדי פעם סעודה בבית אחד החברים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חסידי בעלזא שם הקפידו שלא לשתות משקאות חריפים, ותחת זאת שתו קפה (מוסף "קהילות" המבשר, כ' בתמוז תשע"ד).
- ^ דברים כ"ב, פרשת כי תצא.
- ^ הרב ישראל ברגר, עשר אורות, ראו כאן אות ח'. לפי דבריו פירש בדרך רמז את הפסוק בפרשת ויחי "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים", שבאחרית הימים תהיה קרירות באמונה ("יקרא"), והפתרון לזה הוא "האספו" ו"אגידה", שתהיו מאוגדים יחד. פירוש דומה אמר גם הרבי מקוצק.
- ^ כך בחסידות גור ובחסידות ויז'ניץ.
- ^ כך בישיבת מיר, חבורת 'שבת אחי"ם' (ראשי תיבות איחוד חסידי ישיבת מיר), בראשות הרב אברהם ישעיהו פרקוביץ' והמשפיע הרב יוסף נחמיה הירשלר, ובישיבת סלבודקה בראשות רבי אלימלך בידרמן.
- ^ כך בחסידות גור, חסידות בעלז, חסידות ויז'ניץ, חסידות סקווירא וחסידות סלונים.