זאב רבן
 | |
| זאב רבן עם דגם חימר של כותרת עמוד שעיצב עבור בניין ימק"א ירושלים | |
| לידה |
22 בספטמבר 1890 לודז' |
|---|---|
| פטירה |
19 בינואר 1970 (בגיל 79) ירושלים |
| שם לידה | ווֹלְף (זאב) רָבִיצְקי |
| מקום קבורה |
הר המנוחות  |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנות יפה, מינכן |
| תחום יצירה | ציור, גרפיקה, עיצוב תעשייתי |
| זרם באמנות | האמנות הארץ ישראלית |
| הושפע על ידי | בוריס שץ, אפרים משה ליליין[1] |
  | |
זאב רַבָּן (22 בספטמבר 1890, לודז' – 19 בינואר 1970, ירושלים) היה צייר, גרפיקאי ומעצב תעשייתי עברי. מאבות האמנות הארץ ישראלית בתקופת היישוב.
תולדות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבן נולד בשם ווֹלְף (זאב) רָבִיצְקי בלודז' בשנת 1890. אביו, יחיאל רביצקי, יליד קאליש, היה רב חרדי ובילדותו למד רבן בחדר. אמו רייזל בסר באה ממשפחת סוחרים משכילית, ואביה לימד את רבן עברית. החל את לימודי האמנות בעירו, ובגיל 16 יצא ללמוד פיסול ועיטור אדריכלי דקורטיבי במוסדות שונים לאמנויות - תחילה למד במינכן (1906–1907). בהמשך השתלם בפריז בפיסול נאו-קלסי אצל אנטואן מרסייה (אנ'), עד 1909, ובבריסל למד במשך שלוש שנים, עד 1911. כשסיים את לימודיו שב ללודז', ומשם המשיך לפריז. השם "רבי צבי בצלאל" המופיע על לא מעט ספרים שאייר הוא שם עט של זאב רבן.
בהשפעת מנהל בית הספר לאמנות בירושלים "בצלאל, בית מדרש לאמנות ולמלאכות-אמנות", האמן בוריס שץ, שאותו פגש בפריז, עלה רבן לארץ ישראל בשנת 1912 ושימש כמורה ב"בצלאל" עד שנת 1929. בבצלאל לימד פיסול, ריקוע וחקיקה ולימים מונה למנהל הזמני של המוסד. החל מ-1914 ניהל את מחלקת המיקשה בבית הספר לאמנות. בין תלמידיו ב"בצלאל" נמנו ראובן רובין, נחום גוטמן, אביגדור סטימצקי ומרדכי אבניאל.[2]
השתתף בשנת 1921 בתערוכה ההיסטורית שבה הציגו לראשונה בארץ ישראל אגודת אמנים עברית. תערוכה זו התקיימה במגדל דוד שבעיר העתיקה בירושלים, והייתה הראשונה מסדרת תערוכות שנתיות שנקראו "תערוכות אמני מגדל דוד".
ב-1922 הקים בשיתוף עם האמן מאיר גור אריה "בית עבודה לאמנות אינדוסטריאלית" (קרי תעשייתית), שפעל עד לשנות ה-60 של המאה העשרים. בשנות העשרים והשלושים עסק רבות בעיצוב סמלים ותעודות לעסקים ומוסדות וכן בעיצוב פנים.[3] אריחי קרמיקה שעיצב מעטרים חזיתות בתים רבים בתל אביב (כמו למשל, בית לדרברג).
רבן עיטר ועיצב בתי כנסת בארץ ישראל ומחוץ לה ויצר להם ריהוט ותשמישי קדושה. בשנת 1931 עיצב את החלונות הצבעוניים בבית הכנסת הגדול בתל אביב.
רבן היה אנתרופוסוף וצמחוני. היה ממייסדי לשכת הבונים חופשיים "אלומה". היה ממקימי שכונת בית הכרם בירושלים.
ציוריו של רבן, חפצי החן שיצר, עיטוריו לספרים וכרזות פרסומת שעיצב, היו ברוח אסכולת ה-"אר נובו" (Art Nouveau) שרווחה באירופה בסוף המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים, שהיה בה יסוד דקורטיבי חזק. כן שילב רבן ביצירותיו יסודות מזרחיים האופייניים לארץ ישראל וממוטיבים תנ"כיים ותיאר את נופי הארץ ואנשיה. יצירותיו מרובות הסמלים הוגדרו כ"סימבוליזם עברי". רבן נחשב אחד מיוצרי "סגנון בצלאל".
תערוכות אודותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ב-1982 נערכה תערוכת ציורים ומתווי עבודות עיצוב של רבן (מן השנים 1915–1940) בגלריה דבל בירושלים (בעקבות תערוכה קודמת שם אודותיו מ-1981).
- בשנת 1993 נערכה בגלריה "מעיינות" בירושלים תערוכה רטרוספקטיבית, שבה הוצגו לראשונה כ-250 מעבודותיו של זאב רבן שנאספו בעולם.[4]
- בשנת 2001 התקיימה תערוכה רטרוספקטיבית מקיפה לעבודותיו ופועלו של רבן במוזיאון תל אביב לאמנות, לרגל ציון 70 שנים למוזיאון.
עבודות בולטות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מעשן הנרגילה
- שיר השירים (1923)
- כיסא אליהו (1925)
- איורים למקורות: שיר השירים, מגילת אסתר, מגילת רות, הגדה של פסח,[5] חד גדיא, מכבים.
- איורים לספרים מאת חיים נחמן ביאליק, לוין קיפניס, שמואל יוסף עגנון, בוריס שץ.
- קלפי משחק עם דמויות מן המקרא.
- עבודות אבן פיסוליות לבניין ימק"א ברחוב דוד המלך בירושלים.
- עיצוב פנים של מלון המלך דוד בירושלים.[1]
- שער אבן ודלתות פליז לבית הספר בצלאל.
- דלתות פליז לבית החולים ביקור חולים.
- דלתות נחושת לבניין בצלאל בירושלים.[6]
- חלונות ויטראז' ודלתות עץ לבית הכנסת הגדול (תל אביב) ברחוב אלנבי.
- הצעה לסמל מדינת ישראל.
- מצבת קבר לפרץ סמולנסקין.
- סמלים לחברות ולמוסדות: "הסנה", מכון ויצמן למדע, מע"צ (מחלקת עבודות ציבוריות), נשות הדסה, המשטרה, תנועת הצופים ועוד.
- לוחיות סמלי מדינות ארצות הברית ל-"יד קנדי" שבהרי ירושלים, בתכנון האדריכל דוד רזניק.
- הציור על קופסת נרות החנוכה המסורתית.
- תמונת קרמיקה לפי ציור של ירושלים, מעשה ידיו של זאב רבן בשנת 1925, הופיעה על גליונית מזכרת שהופקה על ידי דאר ישראל לרגל תערוכת בולים בין לאומית ב־18 במרץ 2001. האמן יגאל גבאי עיצב את הגליונית.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
-
זאב רבן לפני ארון-הקודש מתוצרת "בצלאל" שהוצג בתערוכת מגדל דוד בשנת 1922 -
-
-
"הגירוש מגן העדן" (1929), תבליט לא גמור מאת זאב רבן וזאב בן-צבי, בית האמנים בירושלים -
הכרזה "בואו לפלשתינה" בעיצובו של זאב רבן
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]קטלוגים:
- ימי מגדל דוד - מלחמת התרבות הראשונה באמנות ישראל, אוצר התערוכה: יגאל צלמונה; מאמרים מאת יעקב שביט ואחרים. מגדל דוד, המוזיאון לתולדות ירושלים, תשנ"ב (1991).
- זאב רבן, 1890–1970 / אוצרת התערוכה: יעל גנסיה; תרגום לאנגלית ועריכה: מלכה יגנדורף; תרגום לעברית: עדנה לרמן, ירושלים: גלריה מעיינות, תשנ"ג-1993.
- זאב רבן - סימבוליסט עברי / אוצרת: בת שבע גולדמן אידה; ספר: מחקר: בת שבע גולדמן אידה; תרגום מאנגלית לעברית: דריה קסובסקי), תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות (בשיתוף עם יד יצחק בן-צבי), 2001.
- Raban remembered: Jerusalem’s forgotten master: essays and catalogue of an exhibition at the Yeshiva University Museum, December 1982-June 1983, New York City: The Museum, 1982.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זאב רבן, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- דוד תדהר (עורך), "זאב רבן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1624
- האוסף הפרטי של זאב רבן למכירה פומבית נדירה בביתו, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2016
- זאב רבן, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 סמדר שפי, "חזון פנטסטי על ארץ ישראל", הארץ, 16.5.93.
- ^ מקור: תיק האמן במרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל.
- ^ סמדר שפי, "חזון פנטסטי על ארץ ישראל", הארץ, 16.5.93.
- ^ מקורות: "תערוכה מ"תקופת בצלאל": עבודות של זאב רבן", על המשמר, 13.5.93; תמליל ראיון טלוויזיה עם מנהל מוזיאון ישראל מרטין וייל, 13.5.93 (מתיק האמן במרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל).
- ^ ראו: עמר לחמנוביץ, "הגדה של פסח מאוירת על ידי זאב רבן", השבועון-מקור ראשון, 22.4.05.
- ^ שמעון רובינשטיין, "חידת ליל ט"ז בסיוון תרפ"ו", כל העיר, 21.7.89. הדלתות אינן ניצבות עוד בפתח הבניין.