ז'אן דה תבנו

ז'אן דה תבנו
Jean de Thévenot
	ז'אן דה תבנו בציור של פיליפ דה שאמפן, סביבות 1662; אוסף ספריית הנטינגטון (אנ') בקליפורניה
לידה	16 ביוני 1633; פריז, ממלכת צרפת
פטירה	28 בנובמבר 1667 (בגיל 34); מיאנה, צפון פרס
מדינה	צרפת
מקום קבורה	תבריז, איראן
ידוע בשל	מסעותיו בפרס הספווית ובהודו המוגולית
השכלה	סורבון
עיסוק	חוקר ארצות

ז'אן דה תֶבֶנוֹ (Jean de Thévenot;‏ 16 ביוני 1633, פריז, צרפת – 28 בנובמבר 1667, מיאנה (אנ'), פרס) נוסע וכותב ספרי מסעות. רוב חייו הבוגרים עברו בארצות האימפריה העות'מאנית, במצרים, בפרס ובהודו המוגולית.

קורות חייו ומסעותיו

ז'אן דה תבנו נולד בפריז למשפחה של בכירים בממשל המלכותי הצרפתי שאנשיה נמנו עם העילית האינטלקטואלית של פריז.^[2] דודו של ז'אן דה תבנו היה מלכיצדק תבנו, איש אשכולות שליקט ותירגם כתבי נוסעים וטיפל בהוצאתם לאור וכן הפיק מפות של חלקי תבל רחוקים.^[3] ז'אן תבנו למד בקולז' דה נוואר של אוניברסיטת פריז, מוסד שנודע בספרייתו. קריאה מרובה בספרי נוסעים עוררה בו עניין בארצות רחוקות, ורווחה כלכלית איפשרה את מסעותיו.

ב-1652, בגיל 19, החל תבנו במסעות באירופה. הוא ביקר באנגליה, בארצות השפלה, בגרמניה ובאיטליה. ברומא התוודע למזרחן בן ארצו בַּרתֶלֵמי ד'אֶרבּלוֹ (Barthélemy d'Herbelot), מי שימונה למתורגמן של שפות המזרח בחצר המלך לואי ה-14, וזה הציע לו להצטרף למסע בארצות הלבנט. אחרי עיכובים תבנו יצא לדרך לבדו. במאי 1655 הפליג למלטה ואחרי שהות של חודשים אחדים המשיך לקונסטנטינופול. ממנה נסע דרך בורסה לסמירנה, ביקר בכמה מאיי יוון בים האגאי והפליג לאלכסנדריה שבמצרים. במצרים שהה כשנה ובמהלכה סייר בסיני.^[4] אחרי שובו לקהיר הפליג מדמיאטה לעזה ולקראת הפסחא (1658) עלה לרגל לירושלים וביקר במקומות הקדושים לנצרות בארץ ישראל, בהם בית לחם ונהר הירדן. במהלך ביקורו בירושלים הוסמך כאביר ב'מסדר הקבר הקדוש'. ברשימותיו התייחס לכך בקיצור נמרץ, ציין את התשלום של 100 כתרים (אנ') שהיה כרוך בכבוד הזה ונימק בתועלת שיש בתואר ש"שודדי הים הספרדים מכבדים את נושאיו".^[5] תבנו המשיך לנצרת דרך שכם. בספרו הביא תיאורים של טבריה והכנרת. הוא תיאר את הדרך מהגולן לדמשק ואת העיר דמשק גופה וכן את אתרי חוף לבנון בואכה טריפולי, אבל תיאורים אלה לא נמסרו בגוף ראשון, ובכך מובהר שהמידע מקורו בכלי שני ואינו בא אלא להדריך את הנוסעים בעקבותיו. תבנו חזר מנצרת לעכו ואחרי תיור בכרמל הפליג מנמל עכו לדמיאטה ולקהיר. מסעו בים היה רצוף היתקלויות בשודדי ים.^[6] למצרים הגיע ביוני 1658 ובחודשים הבאים שהה בה. בינואר 1659 יצא בדרך הים מאלכסנדריה ללה גולט, נמלהּ של תוניס, חווה איום של שודדי ים ובאפריל נחת בנמל ליבורנו שבאיטליה. בשובו לצרפת שקד ארבע שנים על הכנות למסעות חדשים במזרח. את כתיבת ספרו על המסע בלבנט והכנתו לדפוס סיים ב-1663, טרם צאתו לדרך.

בנובמבר 1663 הפליג תבנו ממרסיי לאלכסנדריה וממנה לצידון ומשם פנה מזרחה – לדמשק, לחלב, למוסול וממנה בשיט על החידקל לבגדאד והלאה בדרך השיירות למנדלי שעל גבול האימפריה העותמאנית. ב-27 באוגוסט 1664 נכנס לפרס, המשיך לכרמאנשאה, להמדאן ולאספהאן, שבה בילה כחמישה חודשים. את הדרך לשיראז וממנה לנמל בנדר עבאס במצר הורמוז עשה בחברתו של הנוסע וסוחר אבני החן טאבֿרנייה (Tavernier) במטרה להגיע להודו, אך נרתע וחזר לשיראז. אחרי ביקור בפרספוליס, נסע לבצרה וממנה הפליג לסוראט, שהייתה אז מרכז לפייטוריות אירופיות ביבשת הודו, שם נחת בראשית ינואר 1666.

תבנו תייר בהודו מעט למעלה משנה וביקר בה במרכזי הממלכה המוגולית, בדלהי ובאגרה וככל הנראה גם בחבלי קשמיר, סינד, קנדהאר ופנג'אב, שעל יישוביהם הוא מספר. מיוני ועד נובמבר 1666 תייר בסולטנות גולקונדה (אנ')^[7] והרחיק עד מצ'יליפטנאם (אנ') בחוף מפרץ בנגל, שנמלהּ שימש את תחנות המסחר האנגליות, ההולנדיות והצרפתיות. בשובו מהודו לפרס בילה את קיץ 1667 באספהאן לצורך החלמה מפציעה בתאונת ירייה. באוקטובר יצא לתבריז, הספיק לבקר בעיר קום, אך מצא את מותו ב-28 בנובמבר 1667 בדרך צפונה, בעיר מיאנה, והובא לקבורה במקום. בן סנדקותו, המזרחן פרנסואה פֶּטי דה לה קרוּאָה (1653–1713) (François Pétis de La Croix), ששהה בפרס ב-1674–1676, דאג להעברת עצמותיו של תבנו לקבורה במנזר הקפוצ'יני בתבריז. תבנו ניהל יומן מפורט של תצפיותיו ורשמיו עד ימים ספורים לפני מותו, ורשימותיו נשלחו יחד עם יתר חפציו, בעיקר ספרים שרכש, למשפחתו בפריז באמצעות קונסול צרפת בחלב.

רוב הידע במערב על ארצות המזרח הקרוב והרחוק נשאב בתקופתו של תבנו מתוך ספרי נוסעים. מלבד העניין העיוני בארצות רחוקות וזרות פעל הצורך במידע לקיום קשרי המסחר והרחבתם. הגבולות שבין התחומים המדעיים עדיין לא נקבעו, והתעניינותו של תבנו הקיפה נושאים מגוונים ובכללם בוטניקה. במסעותיו, בעיקר בהודו, ליקט צמחים והקפיד לציין את שמותיהם בשפות המקומיות ואת אתרי גידולם, אך תיבת העשבייה שהוביל עימו נזנחה והצמחים התעפשו.^[8] עיקר עניינו של תבנו היו הנושאים המוגדרים כאתנולוגיים – הווי חייהם, אמונותיהם, חוקיהם ומנהגיהם, טקסיהם, מלאכותיהם ואף מאכליהם של העמים והקהילות שבהם נתקל. ידיעת שפות זרות, בהן טורקית, ערבית ופרסית שרכש במהלך דרכו, הקלה על דרכו ותרמה לתובנותיו.

לתבנו היו ההשכלה והקשרים המתאימים להפקת ספרים שיספקו הן את מארחות הסלונים הספרותיים של פריז והן את חוגי הסקרנים והידענים, וכתביו זכו לתפוצה גדולה. חלק מהמידע שהציג מקורו בכלי שני (כגון בפרקים על מכה ומדינה בספרו הראשון ובתיאורים של קוצ'ין ושל גואה בספרו על ארצות הודו), וכך מובהר בכתיבתו. הפרקים המספרים על דרכים ומקומות שבהם לא עבר ערוכים כמעין מדריך לנוסע העתידי. תבנו השתדל לדייק במסירת תצפיותיו הישירות ונחשב כמקור מהימן לחוקרים בדורות הבאים.

כתביו

שער ספר מסעותיו הראשון של ז'אן דה תבנו, מהדורת 1665

בשובו ממסעו הראשון ב-1658 טרח תבנו על עריכת רשימותיו, והן ראו אור בפריז ב-1664 (ומיד במהדורה נוספת ב-1665) בספרו "מסע למזרח" (Relation d'un voyage fait au Levant). הרישיון להוצאת הספר מתוארך ל-1663, השנה שבה יצא למסעו השני והאחרון. ב-1667 עובדו הרשימות שהותיר ממסעו זה לשני ספרים נוספים: "המשך המסע במזרח" (Suite du voyage de Levant) שראה אור ב-1674, ו"המסע בארצות הודו" שנדפס ב-1684 (Voyages de M de Thévenot, contenant la relation de l'Indostan, des nouveaux Mogols et des autres peuples et pays des Indes). עריכת הספרים נעשתה על ידי אחיו של תבנו ומנהל עיזבונו, הכומר בוֹנאוונטור (Bonaventure) תבנו בסיוע המזרחן פרנסואה פֶּטי דה לה קרואה. מהדורה הכוללת את שלושת הספרים כאחד הופיעה בפריז ב-1689 ומהדורה נוספת, שנדפסה בחמישה כרכים, הופיעה באמסטרדם ב-1727. בתוך עשרים שנים ראו כתביו אור בתרגום להולנדית (1681), לאנגלית (1687) ולגרמנית (1693).

ב-2010 ראו אור לראשונה רשימותיו הגנוזות של תבנו ממסעותיו באירופה לפני צאתו למסע הראשון למזרח וגם בשובו ממנו. המהדורה המוערת בת ימינו, שכותרהּ "מסע באירופה, 1652–1662",^[9] עוּבּדה על פי כתב יד שנמצא בגנזכי ספריית הארסנאל של פריז (אנ'). יש לשער שתבנו, שהתקין את רשימותיו לדפוס בתום מסעו הראשון, לא מצא לנכון לספר על מקומות שהיו מוכרים לקוראיו.

לקריאה נוספת

מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ-ישראל, עם עובד ודביר, תשכ"ו; על ז'אן דה טבנו [כך] בעמ' 28–29; קטעים מספרו מובאים בעמ' 351–353
נתן שור, ספר העליה לרגל לארץ ישראל, אריאל 99 (מארס 1994, אדר תשנ"ד), על ז'אן דה טבנו [כך] בעמ' 95–96

Glenn Sundeen, "Thévenot the Tourist: A Frenchman Abroad in the Ottoman Empire ", In: Glenn J. Ames, Ronald S. Love (eds.), Distant Lands and Diverse Cultures: The French Experience in Asia, 1600-1700, Praeger 2003, pp.7–19
Michèle Longino, French Travel Writing in the Ottoman Empire: Marseilles to Constantinople, 1650-1700. Chapter 2: "The Tourist / Ethnographer: Jean de Thévenot (1633–1667)", Rutledge 2015, pp. 47–56

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ז'אן דה תבנו בוויקישיתוף

"Thévenot, Jean de" באנציקלופדיה בריטניקה, מהדורת 1911 (כרך 26, עמ' 844)

כתבי מסעותיו של תבנו (בצרפתית): הספר הראשון מהדורת 1664; הספר השני (1674); הספר השלישי (1684)

שלושת ספריו של תבנו בתרגום לאנגלית (1687)

Surendranath Sen (ed.), Indian Travels of Thevenot and Careri. New Delhi: National Archives of India, 1949

הערות שוליים

^ במשך שנים ארוכות זוהתה הדמות בציור כזו של הבלשן והארכאולוג אנטואן גלן, המתרגם האירופי הראשון של סיפורי אלף לילה ולילה, אך מחקר מראשית המאה ה-21 הראה שמדובר בז'אן דה תבנו, וזאת על פי השוואות לפרטי הדיוקן שלו בתחריט המופיע בשער ספרו הראשון
^ אביו היה אחד ממזכירי מלך צרפת, וסבו החורג Nicolas Faret היה מראשוני האקדמיה הצרפתית
^ האוסף המונומנטלי של כתבי המסעות שהקים היה ראשון מסוגו בצרפת. בשנים 1684–1691 היה הממונה על הספרייה המלכותית, ולאחר מותו נמסרו לה אוספיו
^ ובין היתר חזה במסמך אשתינאמה של מוחמד (אנ') במנזר סנטה קתרינה
^ ז'אן דה תבנו בתחריט דמותו בפתח ספרו הראשון (1664); לרגליו שלט אצולה ועליו תגי צלב ירושלים
^ בשובו מעכו הפליג עימו בן-ארצו לורן ד'ארבייה שתיאר בכרך הראשון של זכרונותיו (עמ' 283–289) את קורותיהם בעת ההיתקלות בשודדי הים סמוך לחיפה
^ שלטונה של הסולטנות התפרש על שטחן של מדינות אנדרה פרדש וטלנגאנה בהווה
^ על שמו נקרא צמח התבנוטיה Thevenotia, מין בשבט הקוצים, שתפוצתו באיראן ובארצות מרכז אסיה
^ Jean de Thévenot, Voyage en Europe, 1652-1662. Édité par Françoise de Valence d'après le manuscrit M 3217, Bibliothèque de l'Arsenal à Paris. Paris: Champion, 2010.

[1] במשך שנים ארוכות זוהתה הדמות בציור כזו של הבלשן והארכאולוג אנטואן גלן, המתרגם האירופי הראשון של סיפורי אלף לילה ולילה, אך מחקר מראשית המאה ה-21 הראה שמדובר בז'אן דה תבנו, וזאת על פי השוואות לפרטי הדיוקן שלו בתחריט המופיע בשער ספרו הראשון

[2] אביו היה אחד ממזכירי מלך צרפת, וסבו החורג Nicolas Faret היה מראשוני האקדמיה הצרפתית

[3] האוסף המונומנטלי של כתבי המסעות שהקים היה ראשון מסוגו בצרפת. בשנים 1684–1691 היה הממונה על הספרייה המלכותית, ולאחר מותו נמסרו לה אוספיו

[4] ובין היתר חזה במסמך אשתינאמה של מוחמד (אנ') במנזר סנטה קתרינה

[5] ז'אן דה תבנו בתחריט דמותו בפתח ספרו הראשון (1664); לרגליו שלט אצולה ועליו תגי צלב ירושלים

[6] בשובו מעכו הפליג עימו בן-ארצו לורן ד'ארבייה שתיאר בכרך הראשון של זכרונותיו (עמ' 283–289) את קורותיהם בעת ההיתקלות בשודדי הים סמוך לחיפה

[7] שלטונה של הסולטנות התפרש על שטחן של מדינות אנדרה פרדש וטלנגאנה בהווה

[8] על שמו נקרא צמח התבנוטיה Thevenotia, מין בשבט הקוצים, שתפוצתו באיראן ובארצות מרכז אסיה

[9] Jean de Thévenot, Voyage en Europe, 1652-1662. Édité par Françoise de Valence d'après le manuscrit M 3217, Bibliothèque de l'Arsenal à Paris. Paris: Champion, 2010.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]