ולנטיין (טנק)
 | |
| ולנטיין סימן 6 במוזיאון המלחמה בקנדה. | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | טנק חי"ר |
| מדינה מייצרת |
 בריטניה |
| יצרן |
ויקרס-ארמסטרונג  |
| משתמשים עיקריים |
הצבא הבריטי |
| שנת ייצור | 1940 |
| תקופת השימוש |
1940–1945 (כ־5 שנים) |
| דגם קודם | מטילדה סימן 2 |
| דגם עוקב | צ'רצ'יל |
| מערכה מרכזית | מלחמת העולם השנייה |
| יחידות שיוצרו |
8,275 |
| מידע טכני | |
| אורך | 5.41 מטר |
| רוחב | 2.64 מטר |
| גובה | 2.27 מטר |
| משקל | 17.6 טון |
| מהירות | 24 קמ"ש |
| טווח פעולה | 145 ק"מ |
| מנוע |
סימן 1: מנוע בנזין 135 כ"ס |
| שריון | 65-8 מ"מ |
| צוות |
3 (מפקד, תותחן, נהג) |
| מערכות נשק | |
| חימוש עיקרי |
סימן 1–7: תותח 2 ליטראות (40 מ"מ) |
| חימוש משני | מקלע בזה 7.62 מ"מ |
  | |
ולנטיין (באנגלית: Valentine) היה טנק חי"ר בריטי ממלחמת העולם השנייה שיוצר לראשונה ב-1940 ושירת בעיקר במערכה בצפון אפריקה, והיה אחד מהטנקים החשובים ביותר בצבא הבריטי במהלך המלחמה. כ-8,275 יחידות מ-11 גרסאות שונות של הטנק יוצרו, וכללו כרבע מכלל יצור הטנקים הבריטי ב-1943.[1]
בנוסף, הוולנטיין שימש בסיס לכלים משוריינים ייעודיים רבים כמו טנקי גישור וטנקים אמפיביים. הוולנטיין הוכיח עצמו כטנק חזק ואמין, ויתרונו על טנקים אחרים היה בייצור הקל והזול. יותר מ-3,000 יחידות סופקו לברית המועצות כחלק מתוכנית השאל החכר.
פיתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1938 הוזמנה חברת ויקרס ארמסטרונג להשתתף במאמץ הייצור של טנק החי"ר החדש מטילדה סימן 2, שלא היה מותאם לייצור המוני, או לפתח דגם משלה המבוסס על טנק השיוט הכבד A10. ויקרס בחרה באפשרות השנייה מאחר שכבר היה לה ניסיון בפיתוח דגם המבוסס על ה-A10 שהיה מתבזבז אילו עברה לייצור המטילדה. הדגם החדש השתמש בשלדה, במתלים, במנוע ובתמסורת של ה-A10, אולם היה נמוך ומשוריין יותר, ובעל צריח חדש עם תותח 2 ליטראות (בקוטר 40 מ"מ).
כבר מההתחלה היו למשרד המלחמה הבריטי הסתייגויות מהטנק החדש, בעיקר בגלל הצריח שהיה קטן מדי והכיל רק שני אנשי צוות. לאחר שהיו עדים להתנסות של טנקים בעלי שני אנשי צוות בצריח במלחמת הצ'אקו בשנות השלושים המוקדמות, ולאחר שהעריכו את הביצועים של הטנקים הקלים באימונים, משרד המלחמה החזיק בדעה כי דרוש צריח בעל שלושה אנשי צוות. ויקרס הגיבה בעיצוב של צריח חדש בהתאם לדרישה, אולם כדי לשמור על גבולות המשקל הורידה את עובי השריון בצריח מ-65 מ"מ ל-50 מ"מ, מה שלא היה מקובל על ראש המטה הכללי המלכותי, גנרל גורט, שדרש שעובי השריון יהיה 65 מ"מ. ביולי 1939, כשהמלחמה באירופה הייתה בלתי נמנעת ונוצר צורך דחוף לכמות גדולה של טנקים, התפשר משרד המלחמה על הצריח הקטן בעל שני אנשי צוות מאחר שוויקרס הבטיחה ייצור מהיר ביותר של הטנק. כ-275 יחידות הוזמנו לייצור היישר משולחן השרטוטים.
הטנק הראשון נשלח למבדקים של הצבא במאי 1940 והוכיח עצמו כמשביע רצון מבחינת כוח האש ומבחינה מכנית, מאחר שמרבית הבעיות המכניות כבר נפתרו ב-A10. הטנק נכנס לייצור המוני תחת השם הרשמי טנק חי"ר סימן 3 ולנטיין, והטנקים הראשונים נכנסו לשירות ביולי 1940. איך קיבל את השם ולנטיין הוא נושא למחלוקת. ישנם מספר הסברים לכך: הראשון והפופולרי ביותר הוא כי הטנק הוצע למשרד המלחמה ב-14 בפברואר 1938, ביום ולנטיין. ההסבר השני הוא שזו הייתה מחווה לסר ג'ון ולנטיין קארדן, אחד המפתחים המשפיעים של ויקרס ארמסטרונג, שנפטר שלוש שנים קודם לכן. ההסבר השלישי אומר כי השם ולנטיין הוא ראשי תיבות של החברה Vickers-Armstrong Ltd Elswick & Newcastle-upon Tyne[2].
שירות קרבי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
טבילת האש של טנקי הוולנטיין הייתה במבצע צלבן, חלק מהמערכה בצפון אפריקה ביולי 1941, שם הם שירתו בארמייה השמינית הבריטית. מאז ועד 1943 היה הוולנטיין טנק החי"ר העיקרי בצבא הבריטי. הוא היה פופולרי בקרב צוותי השריון בזכות צלליתו הנמוכה ואמינותו, אולם כבר ב-1942 נחשב הוולנטיין לדגם מיושן בגלל מהירותו הנמוכה ותותח 2 הליטראות החלש שלו. הצריח הקטן של הטנק מנע התקנת תותח בקוטר גדול יותר. בוולנטיין סימן 3 ו-5 הוצג צריח חדש שהכיל שלושה אנשי צוות, אולם לאחר מכן איש הצוות השלישי הוסר גם בדגם זה, כדי לאפשר את התקנת תותח 6 ליטראות. במרץ 1943 הוולנטיין שימש כפלטפורמת ניסוי לתותח ה-75 מ"מ, שהיה מיועד לטנקי קרומוול וצ'רצ'יל. ההצלחה בניסוי הביאה לייצור גרסה של הוולנטיין עם התותח, שהייתה הגרסה האחרונה של הטנק[3].
בשלהי 1943 הוולנטיין הוחלף בצבא הבריטי על ידי דגמים חדשים יותר כמו הצ'רצ'יל והשרמן האמריקאי, אולם ייצורו נמשך מאחר שהוא נתפס כטנק אידיאלי למזרח הרחוק, בעיקר אצל הצבא הניו זילנדי, שהפעיל אותו כטנק עיקרי עד לסיומה של המלחמה, ומאחר והוא היה פופולרי ביותר בצבא האדום. כ-2,394 יחידות שיוצרו בבריטניה וכ-1,390 שיוצרו בקנדה הועברו אל הסובייטים במהלך המלחמה.
גרסאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ולנטיין סימן 1: דגם הייצור הראשון של הוולנטיין. היה מונע על ידי מנוע בנזין AEC 135 כ"ס, חמוש בתותח 2 ליטראות ומקלע מקביל בזה 7.62 מ"מ.
- ולנטיין סימן 2: זהה לסימן אחד מלבד מנוע דיזל 131 כ"ס. טנקים שנשלחו למדבר צוידו במגני חול, וכן מכלי דלק חיצוניים שהגדילו את הטווח.
- ולנטיין סימן 3: בעל צריח חדש שהכיל שלושה אנשי צוות במקום שניים.
- ולנטיין סימן 4: זהה לסימן 2, אך עם מנוע דיזל GMC 138 כ"ס.
- ולנטיין סימן 5: זהה לסימן 3, עם מנוע GMC.
- ולנטיין סימן 6: דגם ראשון שיוצר בקנדה, נבנה לסטנדרטים הנדסיים אמריקאיים/קנדיים. מבחינה חיצונית היה זהה לסימן 4. בעל מנוע GMC. מקלע הבזה הוחלף במקלע בראונינג בקוטר "0.3 . נכנס לייצור ב-1941.
- ולנטיין סימן 7: גם הוא יוצר בקנדה, והיה זהה לסימן 6 מלבד מספר שינויים פנימיים ומערכת רדיו חדשה.
- ולנטיין סימן A7: סימן 6 משופר שיוצר בקנדה, עם מכלי דלק חיצוניים והגנה לפנסים.
- ולנטיין סימן 8: סימן 3 עם תותח 6 ליטראות במקום 2. כדי להכיל את התותח, המקלע המקביל הוסר וכך גם איש הצוות השלישי בצריח.
- ולנטיין סימן 9: זהה לסימן 8 אך עם מנוע GMC במקום AEC.
- ולנטיין סימן 10: בעל תותח 6 ליטראות, המקלע המקביל הותקן בחזרה. המנוע שודרג ל-165 כ"ס. נכנס לייצור ב-1943.
- ולנטיין סימן 11: דגם הייצור האחרון, היה זהה לסימן 10 אך עם תותח 75 מ"מ. נכנס לייצור בשלהי 1943.
- ולנטיין CDL: הצריח הוסר ובמקומו הותקן צריח קל שהכיל זרקור.
- ולנטיין פיקוד/תצפית: טנקי תצפית ופיקוד עם ציוד תקשורת נוסף, התותח הוחלף בתותח דמה.
- ולנטיין סקורפיון II: טנק פינוי מוקשים שפותח ב-1943 אשר שאב השראה מדגם של המטילדה לפינוי מוקשים. הצריח הוסר. לא נכנס לשירות מאחר שטנק השרמן לפינוי מוקשים תפס את מקומו, אולם שימש לאימונים.
- ולנטיין סנייק: טנק לפינוי מוקשים אשר גרר צינור מלא בחומר נפץ על פני שדה מוקשים ופוצץ אותו כדי ליצור מעבר. מספר טנקים כאלה שימשו את הארמייה השמינית.
- ולנטיין טנק גישור: ולנטיין סימן 2 ללא צריח שעליו הורכב גשר כפול ("מספריים"). שימש בעיקר לאימונים, אך כמה כאלו שירתו בבורמה.
- ולנטיין "7.92 מרגמה: דגם ניסיוני שבו הצריח הוסר והוחלף במרגמה כבדה מקובעת בקוטר 7.92 אינץ' ששיגרה פגז במשקל 11 קילוגרם של טי.אן.טי כדי להשמיד ביצורים. הטווח המרבי היה 1828 מטרים, וטווח אפקטיבי כ-365 מטרים.
- ולנטיין עם תותח נ"ט 6 ליטראות: דגם ניסיוני שפותח על ידי ויקרס-ארמסטרונג כדי לבדוק את האפשרות של פיתוח משחית טנקים פשוט על ידי התקנת תותח 6 ליטראות בתובה במקום בצריח.
- ולנטיין אמפיבי (DD): כ-650 טנקי ולנטיין סימן 3 ו-8 הוסבו לטנקים אמפיביים ושימשו בעיקר לאימונים ולפיתוח טכניקות מבצעיות.
- ולנטיין להביור: כדי לבדוק איזו מערכת טובה יותר לטנקי-להביור נבדקו שני טנקי ולנטיין, אחד המשתמש באבק שרפה והשני בגז. המבחנים שנערכו ב-1942 הראו כי המערכת של הגז היא הטובה ביותר, וכתוצאה מכך פותח הצ'רצ'יל קרוקודיל ששירת במערכה במערב אירופה (1944-45).
-
ולנטיין סקורפיון עם מתקן לפינוי מוקשים. -
ולנטיין עם מרגמה במקום צריח. -
טנק גישור ולנטיין ליד גשר שניזוק בבורמה, 28 במרץ 1945. -
טנק ולנטיין אמפיבי.
רק"מ המבוסס על הוולנטיין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ארצ'ר (משחית טנקים): תותח מתנייע 17 ליטראות שנבנה על בסיס התובה של הוולנטיין.
- בישופ (תומ"ת): הצריח הוסר והוחלף במבנה עילי משוריין שבו הותקן תותח 25 ליטראות.
- ואליאנט: גרסה משוריינת יותר עם צריח גדול יותר ותותח 6 ליטראות. דגם אבטיפוס אחד נבנה.
ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Chamberlain, Peter; Chris Ellis. British and American Tanks of World War Two: The Complete Illustrated History of British, American and Commonwealth Tanks, 1939-45. Cassell 2002
- Fletcher, David. The Universal Tank: British Armor In The Second World War, HMSO 1993
- Bishop, Chris. The Encyclopedia of Weapons of World War 2: The Comprehensive Guide to over 1,500 Weapons System, Including Tanks, Small Arms, Warplanes, Artillery, Ships, and Submarines. Orbis Publishing, 1998.
- Roberts, Paul. Museum Ordnance Special Number 10: Valentine Infantry Tank, Darlington Publishing, 1996.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]