ויליאם כץ

ויליאם "ביל" כץ
לידה	24 במאי 1921; פילדלפיה, ארצות הברית
פטירה	24 בספטמבר 1994 (בגיל 73); הרצליה, ישראל
תאריך עלייה	1948
מדינה	ישראל, ארצות הברית
השתייכות	צבא הגנה לישראל
דרגה	קפטן
תפקידים בשירות
	טייס קרב; מפקד טייסת 69; ראש ענף מבצעים בחיל אוויר; מפקד בסיס תל נוף;
פעולות ומבצעים
	מלחמת העצמאות

ויליאם "ביל" כץ (24 במאי 1921 פילדלפיה, ארצות הברית - 24 בספטמבר 1994 הרצליה) היה טייס קרבי בחיל האוויר האמריקאי בתקופת מלחמת העולם השנייה. התגייס במסגרת המח"ל לשירות האוויר של ההגנה והשתתף כטייס במלחמת העצמאות. במסגרת שירותו בחיל האוויר פיקד על טייסת 69, על בסיס תל נוף, ושימש ראש ענף מבצעים. לאחר שחרורו הצטרף לאל על שם שירת כטייס, טייס ראשי וראש אגף מבצעים.

קורות חייו

נעוריו

כץ נולד ב-1921 בפילדלפיה שבפנסילבניה ללואיס וטילי כץ שקיימו בבית מסורת דתית מתונה. בגיל צעיר עברה המשפחה לג'קסונוויל שבפלורידה. כץ למד בעיר בחטיבת הביניים על שם אדמונד קירבי סמית' וסיים ב-1939 את תיכון אנדרו ג'קסון. שיחק כקוורטרבק בנבחרת פוטבול ה-TIGERS.

השירות בחיל האוויר האמריקאי

בשנת 1941 התגייס לחיל האוויר האמריקני, עבר קורס טיס ושירת בתקופת מלחמת העולם השנייה כטייס בי-17 בגיזרת אירופה.

במסגרת השרות בגרמניה ביצע כץ 25 גיחות הפצצה מעל אירופה הכבושה ובין השאר פיקד על המפציץ המוביל של הכנף המובילה ב-17 באוגוסט 1943 את משימת שוויינפורט-רגנסבורג הראשונה (אנ'), הפצצת מפעל המיסבים בשוויינפורט שבגרמניה ששיתקה 34% מייצור המיסבים לטנקים ומטוסים.

לאחר שסיים את מכסת ההפצצות שלו, הציע חיל האוויר האמריקאי לכץ לפקד על טייסת B17 אך לשם כך היה עליו לצאת ל 25 גיחות הפצצה נוספות. כץ סירב לקבל את המינוי והעדיף לסיים את השרות.

כמות ההרוגים בצוותי ה-B17 עמד באותה התקופה על 10% ומתוך הצוות המקורי שלו שהחל בגיחות רק הוא נותר בחיים בסיום המלחמה. כהוקרה על שירותו הוענק לו עיטור צלב התעופה המצוינת והוא סיים את שירותו בדרגת קפטן.

ב-1945, לאחר המלחמה, השתחרר כץ מהצבא ופתח עם חבר עסק לבנייה אך לאחר שלוש שנים כשל העסק ונסגר.

השירות בחיל האוויר הישראלי

ב-1948 פנתה ההגנה לכץ והציעה לו להצטרף לשירות האוויר של הארגון. כץ נענה, טס לניו יורק שם פגש את רכז הגיוס הימן שמיר שמסר לו כסף וכרטיס טיסה לז'נבה ובהמשך לפראג. מפראג נשלח כץ לשדה התעופה ז'אטץ שהיה המרכז של עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-ישראלית. מאתר זה החל כץ לקחת חלק בטיסות מטוסי "C-46 קומנדו" שהובילו נשק לישראל.

בתקופת טיסותיו של כץ לארץ, עמלו צוותי הקרקע בז'אטץ להכשיר שלושה מטוסי בי-17 שנרכשו מארצות הברית ועבודתם הסתיימה זמן קצר לאחר סיום ההפוגה הראשונה של מלחמת העצמאות (9 ביולי 1948). ב-14 ביולי המריאו שלושת המטוסים ארצה כשכץ מפקד על אחד מהם. בדרכם ארצה הפציצו המטוסים את מלון המלך פארוק בקהיר (כהתראה למצרים שאף עיר אינה מוגנת) ומטרות נוספות בטריטוריה שבשליטת המצרים, ואז נחתו בשדה תעופה מאולתר ליד נתניה. משם עשו דרכם לבסיס רמת דוד שם צורפו כץ והמטוסים לטייסת 69 בפיקודו של ריימונד קורץ. במהלך המלחמה הטיס כץ את מטוסי הבי-17 להפצצות על מטרות של צבאות ערב.

בסוף יולי 1948 עזב ריי את הטייסת וכץ מונה להחליפו.^[1] באותה תקופה כללה הטייסת את שלושת מטוסי הבי-17 שתמכו בקרבות מלחמת העצמאות (בין השאר השתתפה במבצע יואב, מבצע שוטר ומבצע חורב). במסגרת תפקידו פעל כץ להגדיר נוהלי עבודה, לקלוט אנשי צוות חדשים ולאמן אותם, לתחזק את המטוסים ולשפר את חימושם.^[2] בתקופת ההפוגה השנייה הודח כץ מהפיקוד על הטייסת מאחר שהפר את הוראות מטה החיל ושיתף את מטוסי הבי-17 במפגן אווירי. במקומו מונה למפקד הטייסת אל רייזן, אך לאחר זמן קצר חזר כץ לפקד על הטייסת כממלא מקום.^[3]

לאחר סיום המלחמה מילא כץ מספר תפקידי פיקוד קצרים בחיל האוויר: ביולי 1949 מונה לראש ענף המבצעים, באוקטובר 1949 מונה למפקד בסיס תל נוף.

השירות כטייס אזרחי

לאחר מספר שנים בחיל האוויר השתחרר כץ והחל לעבוד כטייס בחברת אל על, שם התקדם עד לתפקיד טייס ראשי וראש אגף מבצעים בחברה.

ב-1981 סיים כץ את תפקידו באל על ועבר לסייע בהקמת חברת התעופה מעוף נתיבי אויר ולהדריך את טייסי החברה. בגיל 65 פרש לגמלאות.

שימור מורשת חיל האוויר

ב-1969 הקים כץ את אגודת ותיקי טייסת 69 המטפלת בשמירת המסורת ובטיפול וסיוע לטייסת. במסגרת הפעילות הזאת גויסו כספים והוקמה בריכת השחייה של רמת דוד ומועדון הטייסת ברמת דוד.

חייו הפרטיים

כץ היה נשוי לבלפוריה (ילידת 1931) ולהם בן (מיכאל/מייקי) ובת (שירי). היה חובב ספורט מושבע (החל מעיסוק בפוטבול בתקופת הלימודים במכללה וכלה במשחק הגולף^[4]).

כץ נפטר ב-1994 בגיל 73 ונקבר בבית העלמין קריית שאול ליד אשתו שנפטרה ב-1978.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם כץ בוויקישיתוף

בני גשור, אחד הראשונים-ביל כ"ץ-מפקד טייסת 69, בסיס רמת דוד ומראשוני אל על באתר "מרקיע שחקים"
קפלנסקי, ידידיה (אדי), המעופפים הראשונים - אנשי צוות אוויר במלחמת העצמאות, מפקדת חיל-האוויר, ענף תולדות חיל-האוויר, משרד הביטחון, 1993.
אביגדור שחן, חישול כנפיים, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1991

הערות שוליים

^ רשמית מונה כץ כממלא מקום אך בפועל ניהל את הטייסת
^ לפני שצבא ארצות הברית מכר את המטוסים הוא פירק את כל המערכות הצבאיות על מנת "לאזרח" אותם ולכן נדרשה עבודה רבה להחזירם לכשירות צבאית
^ רס"ן אבי כהן, תולדות חיל האוויר במלחמה לעצמאות, חלק שני, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2004, עמודים 732-733, 773
^ כץ ייסד, יחד עם ג'ולס קוברניק (שהיה מפציץ ומקלען בטייסת 69) ומייק מנור, תחרות גולף בקיסריה בימי שבת הנקראת KC (כץ/קוברניק)

[1] רשמית מונה כץ כממלא מקום אך בפועל ניהל את הטייסת

[2] לפני שצבא ארצות הברית מכר את המטוסים הוא פירק את כל המערכות הצבאיות על מנת "לאזרח" אותם ולכן נדרשה עבודה רבה להחזירם לכשירות צבאית

[3] רס"ן אבי כהן, תולדות חיל האוויר במלחמה לעצמאות, חלק שני, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2004, עמודים 732-733, 773

[4] כץ ייסד, יחד עם ג'ולס קוברניק (שהיה מפציץ ומקלען בטייסת 69) ומייק מנור, תחרות גולף בקיסריה בימי שבת הנקראת KC (כץ/קוברניק)

[1]

[2]

[3]

[4]