לדלג לתוכן

הראלד הלפגוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הראלד הלפגוט
לידה 25 בנובמבר 1977 (בן 47)
לימה, פרו עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מתמטיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט Henryk Iwaniec, פיטר סרנק עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת גטינגן עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט David John Mendes da Costa, Alisa Sedunova עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • עמית האגודה האמריקאית למתמטיקה (2019)
  • Alexander von Humboldt Professorship (2015)
  • פרס אדמס (2011)
  • פרס וייטהד (2010)
  • פרס לוורהולם (2008) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הראלד אנדרס הלפגוטספרדית: Harald Andrés Helfgott;‏ נולד ב-25 בנובמבר 1977) הוא מתמטיקאי פרואני-צרפתי, חוקר תורת המספרים ותחומים סמוכים. חוקר במכון למחקר מתמטי IMJ-PRG (אנ') בפריז ופרופסור באוניברסיטת גטינגן.

הראלד הלפגוט נולד ב-1977 בלימה, בירת פרו. בשנת 1998 קיבל תואר ראשון (בהצטיינות יתרה) מאוניברסיטת ברנדייס. ב-2003 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת פרינסטון, על עבודה בהנחיית Henryk Iwaniec (אנ') ופיטר סרנק, שכותרתה "Root Numbers and the Parity Problem". בשנים 2003–2004 היה באוניברסיטת ייל במשרת פוסט-דוקטורט, ובשני 2004–2006 היה בפוסט-דוקטורט באוניברסיטת מונטריאול.

בשנים 2006–2009 היה מרצה ואחר כך מרצה בכיר באוניברסיטת בריסטול. בשנת 2010 מונה לחוקר במכון למחקר מתמטי IMJ-PRG, ובשנת 2015 מונה במקביל לפרופסור באוניברסיטת גטינגן.

בשנים 2012 ו-2013 הוכיח את השערת גולדבך החלשה בשלושה מאמרים. ההוכחה התבססה בין היתר על חישוב שביצע יחד עם דוד פלאט. שני המאמרים הראשונים הוקדשו לשיפור החסמים הנחוצים להוכחה.[1][2] שיפור החסמים התאפשר בין היתר בזכות בדיקה ממוחשבת של השערת רימן המוכללת (עבור מספר סופי של פונקציות זטא) עד לגובה מסוים במישור המרוכב.[3] בשנת 2013 בדקו הלפגוט ופלאט את תקפותה של השערת גולדבך החלשה עד .[4] הם השתמשו בשיטה דומה לשיטתו של Saouter לבדיקה של השערת גולדבך החלשה עד . במאמר האחרון[5] הוכיח הלפגוט את ההשערה למספרים גדולים מ-[6] ללא הנחת השערת רימן המוכללת, ובכך סגר את השערת גולדבך באופן מלא. בנספח למאמר זה מתאר הלפגוט שיטה נוספת לבדיקת ההשערה עד . שיטה זו התבססה על מאמר חישובי אחר[7] של פלאט שנכתב באותו הזמן.[8]

בשנת 2017 גילה טעות בהוכחתו של לסלו בבאי משנת 2015 לבעיית הגרפים האיזומורפיים (אנ'), ובבאי תיקן את הטעות.[9]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הראלד הלפגוט בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Helfgott, H.A. (2012). "Minor arcs for Goldbach's problem". http://arxiv.org/abs/1205.5252
  2. ^ Helfgott, H.A. (2012). "Major arcs for Goldbach's theorem". http://arxiv.org/abs/1305.2897
  3. ^ D. Platt. Computing degree 1 L-functions rigorously. PhD thesis, Bristol University, 2011.
  4. ^ H. A. Helfgott and David J. Platt. Numerical verification of the ternary Goldbach conjecture up to 8.875 · 1030 . Exp. Math., 22(4):406–409, 2013.
  5. ^ H. A. Helfgott. The Ternary Goldbach Conjecture is true. Preprint. Available as arXiv:1312.7748.
  6. ^ בגיסה הנוכחית של המאמר החסם שופר ל
  7. ^ D. Platt. Computing π(x) analytically. To appear in Math. Comp.. Available as arXiv:1203.5712.
  8. ^ למעשה היו עבודות חישוביות קודמות שגם התאימו למטרה זאת, אולם הלפגוט בחר את עבודתו של פלאט כי ראה בה כיותר אמינה
  9. ^ Erica Klarreich, Graph Isomorphism Vanquished — Again, Quanta Magazine, January 14, 2017
  10. ^ 2019 Class of Fellows of the AMS