הסנאט האירי

אירלנד

ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של אירלנד

חוקת אירלנד הפרלמנט הלאומי שאנד אירן (הבית העליון) דאל אירן (הבית התחתון) נשיא אירלנד מייקל היגינס ממשלת אירלנד ראש ממשלת אירלנד (טישך) סיימון האריס סגן ראש ממשלה (טנשטה) מיהאל מרטין הרשות השופטת יחסי חוץ מחוזות אירלנד פורטל אירלנד

אולם הסנאט

הסנאט האירי (באירית: Seanad Éireann – שאנד, באנגלית: Senate of Ireland) הוא הבית העליון (יחד עם הדאל אירן, הבית התחתון ונשיא אירלנד) של האירכטס, הרשות המחוקקת של אירלנד. הוא נקרא בדרך כלל הסנאט או שאנד וחבריו קרויים סנאטורים (באירית: seanadóirí, ביחיד: seanadóir). שלא כמו הדאל אירן, חבריו לא נבחרים ישירות על ידי אזרחי אירלנד, אלא ממונים במגוון של שיטות. סמכויותיו חלשות יותר בהשוואה לאלה של הדאל והוא יכול רק לעכב חוקים שהוא לא מסכים עליהם ולא להטיל עליהם וטו. מאז הקמתו שוכן הסנאט בבית ליינסטר שבדבלין.

הרכב

בסנאט האירי מכהנים 60 סנאטורים:

• 11 סנאטורים ממונים על ידי הטישך (ראש ממשלת אירלנד).
• 6 סנאטורים נבחרים על ידי בוגריהם של שתי אוניברסיטאות:
  • 3 סנאטורים על ידי בוגרי טריניטי קולג' דבלין
  • 3 סנאטורים על ידי בוגרי האוניברסיטה הלאומית של אירלנד
• 43 סנאטורים נבחרים על ידי חמישה צוותים מקצועיים (Vocational Panels) הכוללים חברים מהדאל אירן, סנאטורים ונציגים של מועצות הערים והמחוזות. כל אחד מהצוותים אמור לכלול אנשים בעל ידע או ניסיון באחד מחמשת התחומים שכל אחד מהצוותים מתמחה בו. חמשת הצוותים הם:

• הצוות המנהלי – מנהל ציבורי ושירותים חברתיים והתנדבותיים.
• הצוות החקלאי – חקלאות ודיג
• הצוות החינוכי והתרבותי – חינוך, אומנויות והתרבות, הספרות והלשון האירית.
• צוות התעשייה והמסחר – כולל הנדסה וארכיטקטורה.
• צוות העבודה – כולל עבודה מאורגנת.

על פי חוקת אירלנד, על הבחירות הכלליות לסנאט להתקיים לא יאוחר מ-90 יום לאחר פיזורו של הדאל אירן. הבחירות מתנהלות בייצוג יחסי בשיטת הקול היחיד הנייד. מועמדים לסנאט יכולים להיות אזרחי אירלנד מעל גיל 21, אך סנאטורים לא יכולים להיות גם חברי הדאל אירן. במקרה של מותו, התפטרותו או בחירתו של אחד מהסנאטורים לפרלמנט האירופי, מתקיימות בחירות ביניים.

חברי הסנאט הנוכחי

חברי הסנאט ה-26 המכהן מ-2020 נמנים עם המפלגות הבאות:

מפלגה	מושבים
פיאנה פול	20
פינה גייל	15
מפלגת הלייבור	5
שין פיין	4
המפלגה הירוקה האירית	4
ברית כבוד האדם	1
עצמאיים	9
מושבים ריקים	2
סה"כ	60

סמכויות

סמכויות הסנאט האירי הן באופן רופף על פי הדגם של בית הלורדים הבריטי. הכוונה הייתה שהוא ישמש כגוף ייעוצי יותר מאשר בעל מעמד שווה לדאל הנבחר על ידי העם. אף על פי שמבחינה רעיונית, חקיקתו של כל חוק שמחוקק האירכסט מצריכה את הסכמתו, יכול הסנאט רק לעכב את החלטות הדאל ולא להטיל עליהן וטו. באופן מעשי, רוב חברי הסנאט מייצגים את הממשלה, שכן 11 מהם ממונים על ידי הטישך. החוקה מגדירה את המגבלות הבאות על כוחו של הסנאט:

• בכל מקרה בו הצעת חוק שהתקבלה על ידי הדאל אינה מקבלת את הסכמתו של הסנאט בתוך 90 יום, לאחר 180 ימים נוספים מתקבל החלטה על ידי הדאל שהוא "סובר" שהחוק אושר על ידי הסנאט. מצב כזה אירע רק פעמיים מאז 1937: פעם אחת ב-1959, כאשר דחה הסנאט את התיקון לחוקה על פיו תשונה שיטת הבחירות לדאל משיטת הקול היחיד הנייד לבחירות בשיטה הרובנית ובפעם השנייה ב-1964 כשהוא דחה את חוק המשכונאים. בשני המקרים העביר הדאל את החוקים בסופו של דבר מתוך "סברה" שהסנאט אישר אותם.
• תקופת ההשהייה של חוק בעל השלכות כספיות, כמו חוק התקציב, מתקצרת ל-21 יום.
• במקרה של חוק בעל דחיפות, ניתן לקצר את זמן ההשהיה, על פי בקשת הממשלה, לאחר שזו קיבלה את הסכמת הנשיא (לא כולל תיקונים לחוקה).

יחד עם זאת, החוקה מעניקה לסנאט כמה אמצעים כדי להגן על סמכויותיו:

• הסנאט רשאי להחליט החלטה שעל פיה הוא פונה לנשיא כדי שזה ימנה ועדה שתקבע אם הצעת חוק מסוימת היא בעלת השלכה כספית. יחד עם זאת, רשאי הנשיא לסרב לבקשה. הליך זה לא הופעל אף פעם מאז 1937.
• אם רוב הסנאטורים ולפחות שני-שלישים של חברי הדאל מגישים עתירה לנשיא על פיה הצעת חוק מסוימת היא בעלת "חשיבות לאומית", רשאי הנשיא לסרב לחתום על הצעת חוק עד לקיומו של משאל עם, או עד לקיומן של בחירות חדשות.

פעילויות

הסנאט האירי קובע את סדר היום שלו ובוחר את נשיא הסנאט (קאהירלוך, באירית: Cathaoirleach) ואת מנהיג הסנאט (מטעם הממשלה). הסנאט בוחר את הוועדות הקבועות והזמניות שלו והסנאטורים משתתפים יחד עם חברי הדאל בוועדות משותפות של האירכטס. שני סנאטורים, לכל היותר, יכולים לכהן כשרים בממשלה.

היסטוריה

הבית העליון הראשון באירלנד היה בית הלורדים של הפרלמנט האירי שהתקיים בין השנים 1800-1297. כמו מקבילו הבריטי, כיהנו בבית זה אנשי אצולה וכמורה. לאחר ביטולו של הפרלמנט האירי על פי חוק האיחוד של 1800, לא התקיים כל פרלמנט באירלנד עד למאה ה-20.

ב-1919 הקימו הלאומנים האירים רשות מחוקקת שנקראה דאל אירן, אך גוף זה היה פרלמנט חד-ביתי מבלי שהיה לו בית עליון. ב-1920 הוקם על פי החוק הבריטי הפרלמנט של דרום אירלנד ובו היה בית עליון שנקרא סנאט. הסנאט של דרום אירלנד כלל מגוון של אנשי אצולה אירים ואישים שמונו על ידי הממשלה. הסנאט התכנס ב-1921 אך הוחרם על די הלאומנים האירים ולפיכך מעולם לא תפקד באופן מלא. הוא פוזר באופן רשמי עם הקמתה של מדינת אירלנד החופשית ב-1922 וחלק מחבריו מונו לסנאט של מדינת אירלנד החופשית.

הסנאט של מדינת אירלנד החופשית (1936-1922)

המונח הסנאט האירי (Seanad Éireann) הוכנס לשימוש לראשונה כתוארו של הבית העליון של האירכטס של מדינת אירלנד החופשית. הסנאט הראשון אויש על ידי מגוון של חברים שמונו על ידי נשיא המועצה המבצעת (תוארו של ראש הממשלה דאז) וכאלה שמונו באופן בלתי ישיר על ידי הדאל. ויליאם תומאס קוסגרייב, שהיה אז ראש הממשלה, הסכים להשתמש במינויים שלו להגדלת הייצוג של המיעוט הפרוטסטנטי. הכוונה הייתה שבסופו של דבר כל חברי הסנאט ייבחרו על ידי העם, אך לאחר קיומה של מערכת בחירות אחת ב-1925, ננטשה שיטה זו לטובת בחירה בלתי ישירה. הסנאט של מדינת אירלנד החופשית בוטל ב-1936 לאחר שהוא עיכב כמה הצעות של הממשלה לשינויים בחוקה.

הסנאט האירי (1937 עד היום)

הסנאט האירי המודרני הוקם על פי חוקת אירלנד של 1937. כאשר אומצה חוקה זו, הוחלט לשמר את הכינוי אירכטס להגדרת הרשות המחוקקת שתכלול את הסנאט, הדאל והנשיא. הסנאט החדש נחשב לממשיכו של זה של המדינה החופשית והוא מכונה "הסנאט השני".

שיטת הבחירה על ידי צוותים מקצועיים קיבלה את השראתה מהמשנה החברתית של הכנסייה הקתולית בשנות השלושים, במיוחד מהאנציקליקה של האפיפיור פיוס האחד עשר, שטען שהתפיסה המרקסיסטית של מלחמת המעמדות צריכה לפנות את מקומה לחזון של הסדר החברתי המבוסס על שיתוף פעולה ועל תלות הדדית של הקבוצות המקצועיות השונות של החברה.

קריאות לרפורמה

מאז 1928 פורסמו 12 דוחות שונים על רפורמה בסנאט. בעבר דרשה המפלגה הפרוגרסיבית-דמוקרטית את ביטולו המוחלט של הסנאט. כיום, נמנות מפלגת פינה גייל, הלייבור, שין פיין והמפלגה הסוציאליסטית על המפלגות ששואפות לביטולו של הסנאט. הבית העליון שקיים מאז 1937 זכה לביקורת על רקע כמה סיבות, כולל טענות שזהו גוף חלש הנשלט על ידי הממשלה המכהנת. קיימות גם טענות על פטרונות בנוגע לבחירתם של חברי הסנאט, שלעיתים הם בעלי ברית קרובים של הטישך או שהם כאלה שנכשלו בבחירות לדאל. סנאטורים רבים נבחרים לאחר כהונתם בסנאט כחברי הדאל.

נשמעו דעות ששיטת הבחירה על ידי הצוותים המקצועיים לא פועלת כפי שהיו הציפיות כאשר היא החלה. הטענה היא שלמועמדים יש רק לעיתים רחוקות ניסיון בתחום הרלוונטי לתחום שאותו מייצג אותו צוות והם נבחרים רק על פי הקשרים פוליטיים.

בנוגע לבחירת הסנאטורים על ידי בוגרי האוניברסיטאות, נשמעת הטענה שזו שיטה אליטיסטית ושיש צורך להרחיבה לכל האוניברסיטאות באירלנד. אחרים מרחיקים לכת ודורשים שלפחות חלק מהסנאטורים ייבחרו בבחירות כלליות. נשמעו קריאות שיתקיים תהליך שיגרום לכך שהסנאט ייצג יותר את הפזורה האירית ואת תושבי צפון אירלנד וכן את המיעוטים והמהגרים. בשנים האחרונות משתמשים כמה מראשי הממשלה בסמכותם למנות סנאטורים כדי לבחור באישים מצפון אירלנד.

הדוח הרשמי האחרון שהוגש כהצעה לרפורמות בסנאט מציע שהבחירה על ידי הצוותים המקצועיים תבוטל, ש-26 מושבים ייבחרו בבחירות כלליות, שזכות הבחירה של האוניברסיטאות תורחב למוסדות נוספים ושהטישך יחויב לבחור את הסנאטורים שהוא ממנה מקרב אישים המייצגים את צפון אירלנד, את הפזורה האירית ואת קבוצות השוליים. כמו כן הוצע שלסנאט יימסרו תפקידים נוספים, כמו הרחבת תפקידי הבקרה שלו על הממשלה ושותפות במשפט האיחוד האירופי. רפורמה זו הוגשה באופן רשמי לסנאט בנובמבר 2007.

הצעה לביטול הסנאט

באוקטובר 2009 הכריז מנהיג מפלגת פינה גייל, אינדה קני, שבכוונתה של הממשלה שתוקם על ידי מפלגתו לבטל את הסנאט ושיחד עם הפחתת מספר חברי הדאל ב-20, יחסכו כ-150 מיליון אירו בכל תקופת כהונה של הדאל. במהלך מסע הבחירות של 2011 הבטיחו גם מפלגת הלייבור והשין פיין שגם בכוונתם לבטל את הסנאט. פיאנה פול תמכה בקיומו של משאל עם בנושא. הקואליציה של פינה גייל-לייבור שהרכיבה את הממשלה לאחר הבחירות, שואפת לבטל את הסנאט כחלק מתוכנית רחבה יותר לרפורמה חוקתית. הצעה זו נדחתה במשאל עם שנערך באוקטובר 2013 כש-51.7% מהמצביעים התנגדו לה ו-48.3% תמכו בה.

ראו גם

• אירכטס
• דאל אירן
• פוליטיקה של אירלנד
• בתי מחוקקים לפי מדינה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הסנאט האירי בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של הסנאט האירי (באנגלית ובאירית)
• הצעה לרפורמה בסנאט משנת 2004