לרכז את עבודת המטה של הממשלה בענייני החוץ והביטחון;
לעקוב אחר ביצוע החלטות הממשלה ולדווח על יישומן לראש הממשלה;
להיות אחראי על עבודת המטה הבין-ארגונית והבין-משרדית בענייני החוץ והביטחון;
לבצע כל תפקיד מטה אחר בענייני החוץ והביטחון ובתחום אחר שקבע ראש הממשלה.
להכין את דיוני הממשלה, להציג את החלופות לגבי נושאי הדיון, וכן את המלצתו המנומקת לחלופה הנבחרת;
להכין ולהגיש הערכה שנתית ורב-שנתית של המצב המדיני-ביטחוני, וכן הערכות מצב לגבי עניינים המשיקים להן, לרבות חוות דעת וניתוח בתחומי המודיעין השונים;
להכין את עבודת המטה בתקציבי הביטחון, החוץ והגופים הביטחוניים;
היועץ לביטחון לאומי מאיר בן שבת בטקס קבלת הפנים למשלחת הישראלית במסגרת המשא ומתן להסכמי אברהם במנאמה, בחריין.להפעיל את חדר המצב הלאומי 24/7 במשרד ראש הממשלה;
לבחון את תפיסת הביטחון של מדינת ישראל ולהציע לה עדכונים;
לבחון מיזמים ביטחוניים בעלי חשיבות בתחום המדיני-ביטחוני;
אחריות על פיתוח והפעלת המטה ללוחמה בטרור (מטה לוט"ר) על כלל תפקידיו.
אחריות על העמקת בסיס הידע של שרי הממשלה בנושאים מדיניים-ביטחוניים.
הכנת דיוני ועדת שרים לביטחון לאומי (מוכרת כקבינט הביטחוני-מדיני), הכשרת שרי קבינט חדשים, העברת מידע לשרים, הכנת השרים לקראת דיוני הקבינט – כמפורט במסגרת המלצות "הוועדה לעניין עבודת הקבינט המדיני-ביטחוני" ("ועדת עמידרור") שאושרו על ידי הממשלה.
כבר בתחילת 1956 העלה פנחס לבון תוכנית להקמת מועצה לביטחון לאומי, לה קרא "מועצת הגנה עליונה"[2]. אולם התוכנית נתקלה בהתנגדות ונזנחה. בימי ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים הועלתה שוב ההצעה להקים מועצה לביטחון לאומי, הפעם על ידי שמואל תמיר מהמרכז החופשי, שראה את המועצה כגוף של בכירים במערכת הביטחון כמו רמטכ"לים לשעבר ובוגרי המחתרות. בדבריו כתב תמיר: "היא צריכה לקום ליד שר הביטחון והרמטכ"ל וצריכים להשתתף בה אישים בעלי ידע וניסיון צבאי ובשטחים הקרובים להם"[3]. בשנת 1971 קרא מירון מדזיני להקמת מועצה לביטחון לאומי, שהוא ראה כחבר עוזרים שיסייע במידע לקבינט ביטחוני[4]. לאחר מלחמת יום הכיפורים, עלתה במלוא עוזה הדרישה להקמת מועצה לביטחון לאומי. לקראת הבחירות לכנסת השמינית, דרשה מפלגת ליברלים עצמאיים להקים מיד מועצה לביטחון לאומי[5]. הליברלים העצמאיים המשיכו בהעלאת הדרישה להקמת המועצה, שראו כמועצה של בכירים לשעבר במערכת הביטחון, במהלך השיחות להקמת קואליציה[6]. שמואל שורש, איש מפלגת העבודה, דרש הקמת מועצה לביטחון לאומי במתכונת של "5–7 אנשים, בעלי ניסיון צבאי, מודיעני ומדיני, שלרשותם יעמוד החומר המודיעיני ... מועצה זאת תהיה עצמאית ואחראית בפני ראש הממשלה או הממשלה, לא תהיה כפופה בהחלטותיה לפיקוד של הצבא."[7]. שמעון פרס דחה את הרעיון של מועצה לביטחון לאומי וטען שוועדת החוץ והביטחון של הכנסת מספקת[8]. פרופ' יחזקאל דרור הזהיר מהקמת גוף בירוקרטי נוסף ללא תכנון ברור של חלוקת סמכויות, שעלול לסרבל את קבלת ההחלטות[9]. ראש הממשלה, יצחק רבין, שלל הקמת מועצה לביטחון לאומי וטען שמועצה כזאת מתאימה רק למשטר נשיאותי[10].
לקראת הבחירות לכנסת השביעית דרש אריאל שרון הקמת מועצה לביטחון לאומי[11]. יהודה בן מאיר דרש הקמת המועצה במתכונת של מטה ליד הקבינט הביטחוני. על פי הצעתו, "המועצה לביטחון לאומי תהיה ועדת שרים לענייני ביטחון ולידה יכהן מטה מצומצם, מורכב מאנשי צה"ל, מומחים לענייני חוץ, אנשים ממערכת הביטחון ומשרותי הביטחון ואקדמאים."[12]
הדרישה להקים מועצה לביטחון לאומי קיבלה דחיפה לאחר מלחמת לבנון הראשונה. ועדת כהן המליצה על הקמת המועצה במתכונת של צוות מומחים ליד ועדת השרים לענייני ביטחון ושר הביטחון, משה ארנס, קרא להקמת המועצה[13]. אולם המועצה נתקלה בהתנגדות משרים שונים ומתוך הצבא[14].
בשנת 1992 תוקן חוק יסוד: הממשלה, ונקבע בו כי "לממשלה יהיה צוות, שיקים ויפעיל ראש הממשלה, לייעוץ מקצועי קבוע בתחומי הביטחון הלאומי; ראש הממשלה רשאי להטיל על הצוות תחומי ייעוץ נוספים". ראש הצוות שבמקור נקרא צוב"ל (צוות ביטחון לאומי) היה יועצו לביטחון לאומי של ראש הממשלה יצחק רבין, דוקטור חיים אסא.
בסמכות זו לא נעשה שימוש של ממש עד החלטה 4889 של ממשלת ישראל העשרים ושבע ב-מרץ 1999. באותה החלטה הוקמה המועצה לביטחון לאומי, בראשותו של דוד עברי, שלקח את המושכות מידי חיים אסא ושינה את השם צוב"ל למל"ל, ונקבע כי היא זו שתהווה את הצוות שעל הממשלה היה להקים לפי חוק היסוד. בהחלטה נקבעו גם תפקידי המועצה כגוף המטה של ראש הממשלה והממשלה כולה לענייני הביטחון הלאומי. בין היתר, נקבע כי המועצה תכין את דיוני הממשלה והקבינט המדיני-ביטחוני בכל היבטי הביטחון הלאומי, תתכנן בראייה ארוכת-טווח את מרכיבי הביטחון הלאומי, תמליץ לממשלה על המדיניות, ותקיים קשרים עם גופים מקבילים בעולם[15].
חרף עיגון תפקידיה ב-1999, לא הצליחה המועצה בתחילת דרכה להתקבע כגוף משפיע על החלטות הממשלה. סמכויות תפקידיה היו מעורפלות, וראש הממשלה לא היה מחויב לקבלן, כמו במקרה של היועץ המשפטי לממשלה. בעיות אמון בין ראשי ממשלה לבין ראשי מועצה שונים גרמו לכך שכמה מהם, לרבות שלושת הראשונים, סיימו את תקופת כהונתם בטרם עת. בעדותו בפני ועדת וינוגרד בנובמבר 2006 אמר ראש אמ"ן לשעבר, האלוף עמוס מלכא על המועצה "לדעתי היא לא קיימת, אפקטיבית היא לא קיימת עד היום... אין מועצה לביטחון לאומי, הלוואי והייתה".
אף מבקר המדינה, שבחן את פעילות המועצה בדו"ח שפרסם ספטמבר 2006, קבע כי "מן הראוי, לעגן את קיומו של גוף המטה של ראש הממשלה והממשלה על בסיס נורמטיבי מוצק, בין בהחלטת ממשלה ובין בחקיקה, אשר יגדיר ברורות את תפקידיו, סמכויותיו ויחסי הגומלין שבינו לבין הגופים האחרים, על מנת לחזק את יציבותו ותפקודו. בכך תהיה תרומה ניכרת לקידום עבודת המטה ותהליכי קבלת ההחלטות בנושאי הביטחון הלאומי עבור הממשלה ועבור העומד בראשה".
גם דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד קרא לחיזוק המועצה, כדי לשפר את תהליך קבלת ההחלטות של הממשלה. באוקטובר 2007, כלקח מההתנהלות במלחמת לבנון השנייה, ובעקבות הדו"ח החלקי של ועדת וינוגרד והמלצות הוועדה ליישום הדו"ח בראשות אמנון ליפקין-שחק, קיבלה הממשלה החלטה שנועדה לחזק את מעמדה של המועצה[16]. בין היתר הוחלט כי ראש המל"ל יהיה היועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה, והמועצה תכין את עבודת המטה כהכנה לדיונים על תקציב גופי הביטחון השונים.
זמן קצר לאחר קבלת החלטת הממשלה הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק ממשלתית שנועדה ליישם את החלטות הממשלה[17]. עוד קודם לכן, יזמו גם מספר חברי כנסת, ובראשם עמירה דותן וצחי הנגבי, הצעת חוק שנועדה לחזק את מעמדה של המועצה[18]. הצעות החוק נדונו במשולב, וביולי 2008 אישרה אותן הכנסת.
חוק המטה לביטחון לאומי, התשס"ח–2008[19] שינה את שמה של המועצה למטה לביטחון לאומי. הוא מפרט את תפקידי המטה בדומה להחלטת הממשלה, אך מרחיב וקובע תפקידים נוספים, ובהם ריכוז עבודת המטה של הממשלה, של ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי (הקבינט) ושל כל ועדת שרים אחרת בענייני החוץ והביטחון של מדינת ישראל, מעקב אחר ביצוע החלטות הממשלה וועדותיה בענייני החוץ והביטחון ודיווח על יישומן לראש הממשלה, הכנת הערכות מצב שנתיות ורב-שנתיות של המצב הביטחוני ומדיני של מדינת ישראל, הכנת עבודת המטה בעבור ראש הממשלה לקראת הדיונים בתקציב הביטחון, וכן כל סעיף תקציב אחר ששר הביטחון ממונה עליו, תקציב ששר החוץ ממונה עליו ותקציב הגופים הביטחוניים שראש הממשלה ממונה עליהם, הפעלת המרכז לניהול משברים לאומיים (המנ"ל), בחינת תפיסת הביטחון של מדינת ישראל והצעת עדכונים לה ובחינת מיזמים ביטחוניים.
לשם מילוי תפקידיו, רשאי ראש המטה לביטחון לאומי לקיים דיונים שאליהם יוזמנו נציגי הגופים הביטחוניים שראש הממשלה ממונה עליהם (המוסד, השב"כ, הוועדה לאנרגיה אטומית, וכו'), צה"ל, משטרת ישראל ומשרדי הממשלה הנוגעים בדבר, וכל אלה בדרג שעליו יחליט ראש המטה לביטחון לאומי. מי שהוזמן כאמור, חייב להתייצב לדיון, אלא אם שוכנע ראש המטה לביטחון לאומי כי הדבר אינו אפשרי בנסיבות העניין.
בנוסף, קובע חוק המטה לביטחון לאומי את הליכי המינוי לראש המטה לביטחון לאומי (על ידי הממשלה לפי המלצת ראש הממשלה) ולמשנה שלו, ותנאי כשירות למינויָם, וכן מחייב את זימונו של ראש המטה לכל ישיבה של הממשלה, ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי (הקבינט) ושל ועדת שרים אחרת או הרכב שרים אחר בענייני החוץ והביטחון של מדינת ישראל, ודיוני ועדת ראשי השירותים החשאיים (ור"ש). עוד קובע החוק כי כל מידע בענייני החוץ והביטחון המועבר לעיונו של ראש הממשלה יועבר על ידי הגורם שהעביר את המידע גם לעיונו של ראש המטה לביטחון לאומי. בנוסף, מסדיר החוק את מסירת המידע גם לעובדי המטה לביטחון לאומי, ומעגנו כיחידת סמך במשרד ראש הממשלה. כן קובע החוק כי תקציב המטה ייקבע בסעיף תקציב נפרד בתקציב המדינה.
עם תחילת כהונתו השנייה של נתניהו כראש הממשלה, מונה איש אמונו, ד"ר עוזי ארד, לראש המטה לביטחון לאומי. הן האמון בין האישים והן חקיקת החוק החדש הביאו לכך שהמטה הפך מעורב במידה רבה יותר בהליך קבלת ההחלטות בממשלה. אנשי המטה מכינים כיום את דיוני הקבינט המדיני-ביטחוני, שותפים לכל הדיונים הביטחוניים, מכינים את ראש הממשלה לפגישות מדיניות ואף משתתפים בחלק מהן.
יוסי כהן, שכיהן כראש המל"ל במהלך מבצע צוק איתן, הסביר בפברואר 2015 כי "תפקידיו העיקריים של המל"ל הם לבצע עבודת מטה איכותית בשגרה, כדי לוודא שהמדינה והגופים ערוכים לתרחישי חירום. בעת חירום תפקידו העיקרי של המל"ל מתמקד בקיום הערכות מצב, הכנת וניהול דיוני ראה"מ והקבינט"[20].
בדו"ח ביקורת המדינה למבצע צוק איתן שפורסם במרץ 2017, נכתב על המל"ל כי "הציג רק בחלק מהמקרים חלופות להצעות שהעלו נציגי מערכת הביטחון בכל הנוגע לתוכניות אופרטיביות ולהערכות מודיעין. זאת, אף על פי שאחד מתפקידיו של המל"ל הקבועים בחוק המל"ל הוא להציג חלופות, נוסף על הצגתן על ידי הגופים הנוגעים בדבר. כמו כן, נמצא שהמל"ל לא הציע לקיים דיונים בנושאים שבהם ראוי היה למקד את תשומת לבם של שרי הקבינט, דוגמת פערים בבנק המטרות והמצב ההומניטארי ברצועת עזה, השלכותיו האפשריות ודרכי הפעולה שניתן לנקוט בקשר לכך, על אף שהמידע היה מצוי בידיו.... ראוי, כי המל"ל יתמקד בעיסוק בנושאים ברובד האסטרטגי ובכאלה שעשויה להיות להם השלכה על יחסי החוץ של מדינת ישראל"[20].
בנוסף המבקר שיבח את הארגון ואת אג"ת על הכנת תוכנית "100 הימים", ש"כללה פרטי מידע חשובים לצורך הרחבת בסיס הידע של שרי הקבינט בתחומים שהם בליבת העשייה הביטחונית הלאומית".
עם כניסתו של מאיר בן שבת לתפקיד התחולל שינוי מבני שהוביל את המל"ל לעסוק במשימות, כמו הסכמי אברהם, קידום הקשרים עם מדינות אפריקה, אסיה, אמריקה הלטינית וגם תכלול הגופים העוסקים בקורונה. הוקם האגף לנושאים מיוחדים אשר מעורב עמוקות במגעים עם ארצות הברית, בריטניה וצרפת בעניין הסוגיה האיראנית. המל"ל עסק רבות גם ביחסים המיוחדים עם רוסיה של ולדימיר פוטין ועם הודו. עוד המל"ל היה אחראי לנורמליזציה ביחסי ישראל–צ'אד וביחסי ישראל–סודאן, המל"ל בתקופה זו פעל להטוות רשת קשרים בחלקים הדרומיים והמזרחיים של כדור הארץ, שבעבר נחשבו עוינים לישראל, בניגוד לאמריקה ואירופה האוהדות. כאשר בגזרת
ב-20 בינואר 2019 הודיעו ישראל וצ'אד על נורמליזציה מלאה ויחסים דיפלומטיים מלאים וזאת לאחר מגעים שביצע המל"ל, במהלך זו ערך ראש ממשלה ישראלי לראשונה ביקור היסטורי בנג'מנה בירת צ'אד ואילו נשיאה זה האחרונה ביקר בירושלים.
ב-6 בינואר 2021 הודיעה סודאן על נורמליזציה של ישראל.
בתקופה זו עבד המל"ל על חידוש יחסי החוץ עם כמה מדינות מפתח באמריקה הלטינית כגון ארגנטינה, קולומביה ומקסיקו. מאמצים אלו נשאו פרי ובאו לידי ביטוי בביקורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו באמריקה הלטינית, בארגנטינה, ברזיל, קולומביה ומקסיקו[23].
גיבוש וריכוז הצעות שוטפות בנוגע לסדר היום של ישיבות הקבינט המדיני-ביטחוני, ועדות שרים ודיונים ביטחוניים המתקיימים בראשות ראש הממשלה.
גיבוש תמונת מצב לאומית רציפה ואינגרטיבית יומית, לשימוש המל"ל ולשימוש שרי הקבינט בשגרה ובחרום (במסגרת האגף פועל (24/7) חדר המצב הלאומי האחראי על עיצוב תמונת המצב).
ביצוע הערכות מצב אינטגרטיביות שנתיות, עיתיות ושוטפות ולנוכח אירועים מרכזיים ומתפתחים לשימוש הדרג המדיני.
הכנת וביצוע ישיבות ה"קבינט המדיני-ביטחוני" וועדות שרים רלוונטיות, בהתאם לסדר היום הלאומי, ומעקב אחר מימוש החלטות המתקבלות בהן.
הובלה שוטפת בשגרה ובחרום של פעילות הכשרת שרי הקבינט המדיני-ביטחוני לתפקידם, העמקת הידע שלהם ותדרוכם המקצועי השוטף ולקראת ישיבות הקבינט המדיני-ביטחוני.
בניית תמונת מצב מודיעין אינטגרטיבית (איומי טרור ואיומים על העורף) ובכללם טיפול באיומי טרור על ישראלים בחו"ל, גיבוש אזהרות מסע לישראלים בחו"ל, הגדרת תרחישי איומי הטרור כבסיס לקביעת איום הייחוס לטרור ולאיומים על העורף, בניית יכולות להתמודדות לאומית מול טרור הג'יהאד העולמי ושיפורן באופן שוטף.
האחריות על הביקורים בארץ. כולל טיפול בנושאים לוגיסטיים, מנהליים וטקסיים של הביקורים הממלכתיים והבינלאומיים של אישים מחו"ל אשר נפגשים עם ראש הממשלה, החל מגורמים מדיניים (נשיאים, ראשי ממשלות, שרי חוץ, משלחות, חברי פרלמנט ועוד), וכלה בארגונים כלכליים, וגורמים ביטחוניים ודתיים. **האחריות על ביקורי ראש הממשלה בחו"ל, כוללת בין היתר תכנון, גיבוש לוח זמני הביקור, קביעת בתי מלון, טיפול בנושא כלי רכב ושיירות. ראש האגף יוצא בראש משלחת מקדימה למדינת היעד ומקיים ישיבות הכנה מול שגרירויות, פגישות עם בכירי משרדי רה"מ והחוץ, ראשי פרוטוקול, אנשי אבטחת אישים, ראשי ארגונים.
חוק המל"ל קובע כי כל מידע בענייני החוץ והביטחון המועבר לעיונו של ראש הממשלה יועבר על ידי הגורם שהעביר את המידע גם לעיונו של ראש המטה לביטחון לאומי.
עוד קובע החוק כי ראש המל"ל רשאי לדרוש ממשרדי הממשלה ומיחידות הסמך שלהם, מצבא הגנה לישראל, מהגופים הביטחוניים שראש הממשלה ממונה עליהם וממשטרת ישראל, מידע, מסמכים ודוחות, שבתחום סמכותו של אותו משרד או גוף.
ישראל
ירושלים
ערך מורחב – תפיסת הביטחון של ישראל
אתר האינטרנט הרשמי של המטה לביטחון לאומי
יעקב עמידרור, המל"ל: תפקידיו ומיקומו במערכת קבלת ההחלטות, באתר "מ.ת.ג"
אמיר אורן, פיגועי בריסל ואיסטנבול הוכיחו: הלוט"ר מיותר, באתר הארץ, 25 במרץ 2016
