המאוים

"המאוים - הבעתה" (מתורגם גם: האלביתי ; בגרמנית: Das Unheimliche, באנגלית: The Uncanny) הוא מושג פרוידיאני עבור משהו שיכול להיות מוכר, אך בו-זמנית גם זר, והתוצאה של כך היא תחושה של זרות לא-נוחה.

משום שהמאוים הוא מוכר, אך זר, התופעה יוצרת לעיתים קרובות דיסוננס קוגניטיבי אצל הסובייקט החווה בשל אופיו הפרדוקסלי של להיות נמשך ובו-זמנית גם נדחה על ידי האובייקט. דיסוננס קוגניטיבי זה מוביל פעמים רבות לדחייה על הסף של האובייקט, משום שהסובייקט מעדיף שלא להתמודד עם התופעה.

היסטוריה

ארנסט ינטש

המושג זוהה לראשונה על ידי ארנסט ינטש במאמר משנת 1906, על הפסיכולוגיה של המאוים. ינטש מגדיר את המאוים כהיות תוצר של "אי הוודאות האינטלקטואלית; כך שהמאוים ימשיך להיות תמיד, כפי שהיה בעבר, דבר שהסוביקט אינו מודע לו. ככל שהאדם יתמצא טוב יותר בסביבתו, כך תפחת הנכונות שלו להתרשם מן המאוים לגבי האובייקטים והאירועים הסובבים אותו, ומרחיב על השימוש בו בעולם הבדיוני.

ינטש מזהה את הסופר הגרמני א.ת.א. הופמן כסופר אשר משתמש בתופעת המאוים בעבודתו, במיוחד בסיפור "איש-החול", שבו מופיעה דמות של בובה בעלת תכונות אנושיות בשם אולימפיה.

זיגמונד פרויד

הקונספט של המאוים הורחב בהמשך על ידי זיגמונד פרויד במאמרו משנת 1919, "Unheimlich", שנשען, בין השאר, על עבודתו של הופמן (שפרויד מתייחס אליו כאל אמן "תחרות של המאוים בספרות"). עם זאת, הוא מותח ביקורת על טענתו של ינטש כי אולימפיה היא מרכיב מאוים מרכזי בסיפור. במקום זאת, פרויד מצביע על אלמנט שונה לחלוטין בסיפור – "הרעיון ששודדים למישהו את העיניים", וטוען שזהו ה"מופע היותר מרשים של מאוימות" בסיפור.

ראו גם

• דז'ה וו

לקריאה נוספת

• זיגמונד פרויד, מעשה היצירה בראי הפסיכואנאליזה : על ההשפלה של חיי האהבה ומסות אחרות, (תרגום: אריה בר ; עריכה מדעית: ח. אורמיאן), תל אביב : הוצאת דביר, תשמ"ח 1988.
• שיר אלוני, הבית האלמן : ביטויי המאוים ביצירתה של דוריס סאלסדו, עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 2006.

קישורים חיצוניים

• יפתח אשכנזי, תשוקה מאיימת: איך לעזאזל מתרגמים את המושגים של פרויד?, באתר nrg‏, 22 באוגוסט 2012