היספניה אולטריור
 | |
| היספניה אולטריור בשנת 197 לפנה"ס | |
| ממשל | |
|---|---|
| עיר בירה | קורדובה |
| היסטוריה | |
| תאריכי הקמה |
197 לפנה״ס  |
| תאריכי פירוק |
27 לפנה״ס |
| ישות יורשת |
היספניה בייטיקה, לוסיטניה |
  | |
היספניה אולטריור הייתה פרובינקיה רומית הממוקמת בהיספניה (בחצי האי האיברי) בתקופת הרפובליקה הרומית, ממוקמת בערך בבייטיקה ובעמק גואדלקיביר בספרד המודרנית. והתרחבה לכל לוסיטניה (פורטוגל המודרנית, אקסטרמדורה וחלק קטן ממחוז סלמנקה) וגלאסיה (צפון פורטוגל וגליסיה המודרנית). בירתה הייתה קורדובה.
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היספניה הוא המונח הלטיני שניתן לחצי האי האיברי. ניתן למצוא את המונח בשימוש לפחות משנת 200 לפני הספירה כאשר המונח שימש את המשורר קווינטוס אניוס. ייתכן שהמילה נגזרת מהמילה הפונית אי שפן "I-Shaphan" שמשמעותה "חוף השפנים ", בתורו זיהוי שגוי מצד חוקרים פיניקים של הארנבות הרבות בתור שפנים. Ulterior היא הצורה ההשוואתית של ulter, שפירושה "זה מעבר". לפי ההיסטוריון הקדום דיו קסיוס, אנשי האזור הגיעו משבטים רבים ושונים. הם לא חלקו שפה משותפת או ממשלה משותפת. [1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר איבוד השליטה על סיציליה, סרדיניה וקורסיקה במלחמה הפונית הראשונה, קרתגו החלה להתרחב לדרום חצי האי האיברי. זמן קצר לאחר מכן החלה המלחמה הפונית השנייה. חלק ניכר מהמלחמה ההיא בין קרתגו לרומא התרחש בהיספניה עד שסקיפיו אפריקנוס השתלט למעשה על היספניה מידי חניבעל והקרתגים בקרב איליפה בשנת 206 לפנה"ס. ארבע שנים מאוחר יותר, קרתגו נכנעה ויתרה על שליטתה באזור לרומא לאחר תבוסתה של קרתגו בשנת 201 לפנה"ס. [2]
בשנת 197 לפנה"ס, חצי האי חולק לשני מחוזות בגלל נוכחותם של שני כוחות צבאיים במהלך כיבושו. שני אזורים אלו היו היספניה קיטריור (היספניה הקרובה יותר) והיספניה אולטריור (היספניה הנוספת). הגבול היה בדרך כלל לאורך קו העובר מקרתגו נובה לים הקנטברי. היספניה אולטריור כללה את מה שהם כיום אנדלוסיה, פורטוגל, אקסטרמדורה, קסטיליה ולאון, גליסיה, אסטוריאס, קנטבריה וארץ הבסקים.
שלום שרר באזור עד 155 לפנה"ס כאשר הלוסיטנים תקפו את היספניה אולטריור. כשהביסו את הפראיטורים הרומאים פעמיים, הצלחתם עוררה במהרה מספר מרידות אחרות בחצי האי. חצי האי האיברי הפך למרכז פעילות צבאית והזדמנות לקידום. כפי שטען אפיאנוס, "[הקונסולים] לקחו את התפקיד לא לטובת העיר [רומא], אלא לשם תהילה, או רווח, או כבוד של ניצחון." [3] האזור נכבש ברובו על ידי הקונסול דקימוס יוניוס ברוטוס קלאיקוס בשנת 138 לפנה"ס, אך המלחמה נמשכה עד שנת 19 לפנה"ס כאשר אגריפה הביס את הקנטבריים בהיספניה קיטריור והיספניה נכבשה לבסוף לחלוטין. באותה שנה, עם כניעת כל היספניה וסיום מלחמות קנטבריה, אוגוסטוס ארגן מחדש את המחוזות בחצי האי.[4][5] היספניה אולטריור חולקה לבייטיקה (אנדלוסיה המודרנית) וללוסיטניה (פורטוגל המודרנית, אקסטרמדורה וחלק מקסטיליה ולאון). היספניה קיטריור, שכללה כעת את קנטבריה וארץ הבסקים, שונה שמה להיספניה טארקוננסיס. גאיוס יוליוס קיסר היה מושל היספניה אולטריור בשנים 61–60 לפנה"ס.
בתחילת המאה החמישית לספירה פלשו הוונדלים והשתלטו על דרום היספניה. הקיסר הרומי הונוריוס הזמין את גיסו, מלך הוויזיגותים, אטהאולף, להביס את הוונדלים. הוויזיגותים השתלטו על היספניה והפכו את טולדו לבירת ארצם.
השפעות רומיות על היספניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כל פרובינקיה הייתה אמורה להיות נשלטת על ידי פראיטור. חברי האליטה השבטית של היספניה הוכנסו לאצולה הרומית והורשו להשתתף בממשל שלהם. הקיסרים הרומיים טראיאנוס, אדריאנוס ותאודוסיוס הראשון נולדו כולם בהיספניה. לטיפונדיות רומיות הוענקו לבני האצולה ברחבי האזור. ערים בהיספניה קיטריור כמו ולנסיה שופרו והוכנסו אמות השקיה. הכלכלה שגשגה כמחסן וכן על ידי ייצוא זהב, שמן זית, צמר ויין. [6]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Dio, Cassius. Roman History.
- ^ Grout, James. Encyclopaedia Romana
- ^ Appian. Roman History; Vol I: The Wars in Spain; translated by Horace White (Loeb Classical Library). London: Heinemann, 1912
- ^ Alan K. Bowman; Edward Champlin (2004). The Cambridge Ancient History. Vol. 10 (2nd ed.). Cambridge University Press. p. 451. ISBN 978-0-521-26430-3.
- ^ Angel Morillo Cerdán (2009). "The Augustean Spanish Experience: The Origin of Limes System". In Ángel Morillo Cerdán; Norbert Hanel; Esperanza Martín Hernández (eds.). Limes XX: Gladius, Anejos 13, 2009. Vol. 1. Editorial CSIC - CSIC Press. p. 240. ISBN 978-84-00-08854-5.
- ^ Summer, G. V. “Notes on Provinciae in Spain (197-133 B.C.).” Classical Philology; Vol. 72, No. 2 (Apr., 1977), pp. 126–130.
| הפרובינקיות של האימפריה הרומית בשיאה | ||
|---|---|---|
|
