הדיוט
הֶדְיוֹט (מיוונית עתיקה: ιδιωτης) הוא אדם שאינו בקיא בנבכי נושא מסוים.
אותה מילה יוונית המהווה את המקור למילה הדיוט, היא גם המקור למילה "אידיוט" – טיפש, שוטה. במשמעות זו המילה התגלגלה מיוונית ללטינית, ממנה ללשונות אירופה ומהן לעברית המודרנית[1].
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור המילה הדיוט היא מהמילה היוונית idiotes שמשמעותה "לקוי בשכלו" או איש פשוט, ללא התמחות או ללא השכלה.[2]
אזכורים בחז"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]המילה חדרה לשפה העברית לראשונה באמצעות לשון חז"ל. היא מופיעה במשנה במשמעות דומה לזו המודרנית: אדם פשוט. למשל כהן הדיוט הוא בדרגה כרוב הכהנים כהן פשוט ולא כהן גדול. כך גם במסכת מגילה מופיעה משמעות זו בפסקה המייחסת לכל אדם, אפילו אדם פשוט, את כוח הברכה: "לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך." (מסכת מגילה טו, א).
בהלכה, מופיע המושג בהקשר לאסור ומותר בשבת. ונפסק כי "שטרי הדיוטות" אסורים בקריאה בשבת. ישנה מחלוקת בין הפוסקים מה משמעותם בימינו, יש הטוענים כי מדובר במסמכי מסחר ומשא ומתן, אחרים טוענים כי הכוונה לכל טקסט של חולין ולא של קודש[3][4].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אידיוט או הדיוט, באתר "השפה העברית".
- ^ מילון אבניאון - מה זה הדיוט – פירוש המילה הדיוט ,פרוש, הסבר, משמעות והגדרה, באתר www.milononline.net
- ^ שטרי הדיוטות, באתר "כיפה"
- ^ קריאת דברי דפוס בימינו לאור דין שטרי הדיוטות, באתר של הרב איתם הנקין.
