הארי בראונר

הארי בראונר
Harry Brauner

הרי בראונר בצעירותו תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	24 בפברואר 1908 פיאטרה ניאמץ, רומניה
פטירה	11 במרץ 1988 (בגיל 80)
מדינה	רומניה
בן או בת זוג	לנה קונסטנטה

הארי בראונר (ברומנית: Harry Brauner;‏ 24 בפברואר 1908 – 11 במרץ 1988) היה מוזיקולוג וחוקר פולקלור יהודי-רומני. אחיהם של הצייר ויקטור בראונר והצלם טדי בראונר.

ביוגרפיה

הארי בראונר נולד בפיאטרה ניאמץ, ב-1908, בן אמצעי משלושת בניה של משפחה יהודית. אביו עבד בתחום תעשיית העץ ובזמן הפנוי גילה משיכה בתחום השירה, ההיפונוט הספיריטואליזם והתאוסופיהו.בשנת 1913 עבר עם המשפחה לווינה וכעבור שנתיים חזר והתיישב זמנית בעיר בראילה. תוך כדי נדודים אלה למדו בראונר ואחיו בילדותם את השפה הגרמנית. בשנים 1917–1918 המשפחה עברה לבוקרשט, שנמצאה אז תחת כיבוש גרמני. בראונר למד בקונסרבטוריון למוזיקה (כיום האוניברסיטה הלאומית למוזיקה) והשתלם שם בפולקלור המוזיקלי הרומני אצל דומיטרו קיריאק, שטפאן פופסקו וקונסטנטין בראילויו. בתום הלימודים לימד שיעורים פרטיים למוזיקה כדי להתפרנס. בשנת 1927 התמנה על ידי בראילויו, שהעריך מאוד את כישוריו, למזכיר הארכיון לפולקלור שהקים ליד איגוד המלחינים והמוזיקולוגים מרומניה.

הוא זכה גם להערכת הסוציולוג הרומני דימיטריה גוסטי, שצירף אותו בשנת 1929 לצוות המחקר שלו שערך מונוגרפיה של הכפר דרגוש-פגראש (Drăguş). בצוות זה השתתפו עוד חוקרים, שחלקם הפכו לשם דבר כמו מירצ'ה וולקנסקו, פאול סטריאן, פטרו קומרנסקו, מרגרטה סטריאן, טודור ויאנו, ד"ר מיטו ג'ורג'סקו, טראיאן הרסני, אמנואיל בוקוצה ולנה קונסטנטה. בזאת האחרונה בראונר התאהב והיא הפכה לחברתו לחיים. בשנת 1930 הקליט אוסף נוסף של שירי עם ביישוב רונקו במחוז גורז'. במסגרת הצוות הרב-תחומי הנזכר לעיל, בראילויו ובראונר עסקו בתחום המוזיקה. במהלך 10 שנים הם הצליחו להקליט – בעזרת פונוגרף על צילינדרים משעווה – כ-5,000 שירים.

מאחר שלא יכול היה להתפרנס מעבודתו המחקרית בשנים 1929–1932, לימד בראונר בבית ספר תיכון בעיר טורנו מגורלה. בראונר היה לראשון שהצליח להקליט בטרגובישטה את מנגינת הבלדה העממית הרומנית המפורסמת על הבנאי מנולה, כשהיא מבוצעת בכלי מיתר הקרוי "קובזה". בשנת 1933, בעזרת מלגה שהצטיין בה, נסע לפריז ועבד במוזיאון טרוקדרו.

שנות בגרותו כחוקר פולקלור

בימי החוקים האנטישמיים בהשפעה נאצית שהונהגו ברומניה בשנים 1938–1944 סולק בראונר כיהודי מתפקידים במגזר הציבורי ומצא משרה של מורה למוזיקה בתיכון יהודי, לצדם של חוקרים בעלי שם כמו הבלשנים אלכסנדרו גראור וז'אק ביק.

אחרי הפלת המשטר של יון אנטונסקו, בין השנים 1944–1949, בתקופה הקצרה של המעבר למשטר הקומוניסטי, התמנה בראונר ליועץ מוזיקלי בחברת הרדיו הממלכתית הרומנית. שם טיפח את ארכיון הפולקלור והפך למנהלו. בשנת 1948 הקים את המכון לפולקלור בבוקרשט. המנהיג הקומוניסטי לוקרציו פטרשקאנו, שנמנה עם ידידיו, עזר לו להשיג את הבניין שאחסן את המכון. בשנת 1949 התמנה לפרופסור וראש הקתדרה לפולקלור בקונסרבטוריון של בוקרשט. באותה שנה היה מעורב בהקמת התזמורת למוזיקה עממית ע"ש בארבו לאוטרו.

בנוסף לתרומתו לגילוי כשרונה של מריה טנאסה, גילה וטיפח בראונר עוד כישרונות מוזיקליים רבים, בהם חלילן פאן גאורגה זמפיר, הזמרים יונלה פרודן ואלקסנדרו מיקה והאתנומוזיקולוג חוקר שירי העם היהודיים, אמיל סקולץ.

בכלא הקומוניסטי

בגלל קשריהם של בראונר וחברתו, לנה קונסטנטה, עם שר המשפטים לוקרציו פטרשקנו, חבר לתנועה ושנוא נפשו של גאורגה גאורגיו-דז', השליט הקומוניסטי של רומניה, נעצרו שני בני הזוג והואשמו בהשתייכות ל"כנופיית המרגלים והקושרים שבראשות פטרשקנו" "בשירות האימפריאליזם האנגלי-אמריקאי". על סמך האשמות דמיוניות מסוג זה שהועמדו למשפט, פטרשקאנו הוצא להורג ובראונר נידון ל-15 שנות מאסר, מתוכן ריצה 12. שבע שנים שהה מבודד בצינוק. חברתו, לנה קונסטנטה, נכלאה גם היא למשך 12 שנה. בימי המאסר בכלא איוד, למשך תקופה התא של בראונר היה סמוך לזה של המשורר הרומני, שנודע בעבר בדעותיו הלאומניות והאנטישמיות, ניקיפור קראיניק. כאסירים פוליטיים, השניים שיתפו פעולה ביניהם, כשקראיניק השמיע לו שירים באמצעות קוד מורס, והמוזיקולוג הלחין למילותיהם מנגינות ברוח הפולקלור הרומני. האפיזודה הוזכרה גם בספר זכרונות של ניקיפור קראיניק ("Şoim peste prăpăstii" - בז מעל תהומות, 1990).

בשחרורו מן הכלא ב-25 בינואר 1962, נשלח בראונר למגורי כפייה ביישוב ויאישוארה, על יד סלובוזיה, שם התאפשר לו לעבוד ולהיפגש עם מגורשים אחרים ולקבל את ביקורי בת זוגו ששוחררה גם היא מן הכלא. באוקטובר 1964 בראונר וקונסטנטה התחתנו בכפר, במקום גלותו. באותה שנה התאפשר לשניהם להיות חופשיים ולהתיישב בבוקרשט. כעבור שנה הם התגרשו מפני שבראונר ביקש לעלות לישראל, בעוד קונסטנטה לא הייתה מוכנה לעזוב את הוריה. בסופו של דבר בראונר חזר בו והשניים התחתנו מחדש ונשארו ברומניה. בשנת 1968 המפלגה הקומוניסטית בראשותו של צ'אושסקו זיכתה כחפים מפשע את הנידונים במשפטו של פטרשקאנו. בראונר ואשתו קיבלו גם קצבת פיצויים זעומה.

הארי בראונר נפטר בשנת 1988, שנה לפני נפילת המשטר הקומוניסטי.

הנצחה

• דמותו מופיעה ברומן של הסופר הרומני מרין פרדה Cel mai iubit dintre pământeni" ("האהוב שבבני הארץ"). ברומן נאמר עליו שהיה

"evreu pasionat de folclorul românesc, un om de cultură rafinat, care se străduia aproape zilnic să ne convingă de marile valori ale cântecelor noastre populare. Știa bocete de o frumusețe care te înfiora, cântece tragice de despărțire, de dor, de nuntă, unele sublime, altele brutale și grotești, cum nu auzise nimeni niciodată"

בתרגום חופשי:

"יהודי מאוהב בפולקלור הרומני, איש תרבות מעודן, שהתאמץ יום יום לשכנע אותנו בערך הרב שבשירי-העם שלנו. ידע קינות שיופיין הרטיט את הלב, שירי פרידה נוגים, שירי געגועים, שירי חתונה, אחדים מהם נשגבים ממש, אחרים פראים וגרוטסקיים, כפי שאיש לא שמע מעולם"

יצירתו

• אוסף פולקלור רומני - 5,000 שירים, הקלטות ארכיון, לא פורסם.
• ספר זכרונות ומאמרים :Să auzi iarba cum creşte (לשמוע את צמיחת הדשא).
• תקליט "הבובות החרוצות בגן" (Păpuşile harnice din grădină) שירי ילדים למילים של לנה קונסטנטה.

בביצועה של הזמרת יונלה פרודן, החלילן דומיטרו זמפירה והצימבליסט לאונרד יורדאקה.

• מוזיקה לתיאטרון - למחזה "קוסמה" (1973) לפי "הדוד אנגל" ו"ההיידוקים" מאת פנאיט איסטרטי
• שירי עם מעובדים לקול ופסנתר (1929).
• שני שירי ילדים - למילים של מרצ'ל ברסלשו וצ'יצ'רונה תאודורסקו.
• שירי פועלים (1945) עם ג'ורג'ה דרייציאנו.
• "למותו של שטפן הגדול, פואמה דרמטית לקולות וכלי הקשה, למילים של שטפאן או. יוסיף (1968).
• מנגינות לחירות -למילים של מיכאי אמינסקו, אלכסנדרו מצ'דונסקי, שטפאן או. יוסיף, טודור ארגזי, אלנה פרגו, ריינר מריה רילקה, ניקיפור קראיניק - הולחנו בעת כליאתו בכלא איוד.

((vol. Melodii compuse în temniţele Aiudului, Ed. Ars Docendi, Bucureşti, 1999),

• תוכניות רדיו בשנים 1944–1949.

לקריאה נוספת

• Marian-Bălașa, Marin. 1999. Muzica lui Harry Brauner Actualitatea Muzicală (1):1.
• Marian-Bălașa, Marin. 2000. Harry Brauner: Field Collector, Director, Victim, and Love. European Meetings in Ethnomusicology 7:83–192.
• Irina Nicolau, Carmen Huluță: Surâsul lui Harry, Editura Ars Docendi, București, 1999.

(יומנו ומכתביו של הארי בראונר)

• Sulițeanu, Ghizela. 1993. Harry Brauner - la cinci ani de la trecerea în neființă. Revista de Etnografie și Folclor 38(4):402-
• Ulpiu, Vald. 1988. Harry Brauner (1908-1988). Revista de Etnografie și Folclor (3):290–292.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הארי בראונר בוויקישיתוף

• על הארי בראונר לרגל מאה שנה להולדתו באתר רדיו רומניה אינטרנציונאל (באנגלית)
• הארי בראונר ומריה לטרצו - באתר רדיו רומניה אינטרנאציונל
• על זכרונותיו של הארי בראונר בכתב העת "רומניה ליטרארה",גיליון 25, 2008
• על מנגינות לחרות מאת הארי בראונר - בכתב העת "אובסרבאטורל קולטורל"
• צילום מתקופת ההגלייה בויאישוארה, עם סיפור כתיבת השיר "התחייה", שיר לחג הפסחא הנוצרי שנכתב בכלא על ידי ניקיפור קראיניק והולחן על ידי הארי בראונר