האגודה הפביאנית
 | |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| מטה הארגון |
לונדון |
| מייסדים |
אדית נסביט, הוברט בלנד |
| תקופת הפעילות |
4 בינואר 1884 – הווה (140 שנה) |
|
www | |
  | |
האגודה הפביאנית (באנגלית: Fabian Society) היא תנועה סוציאליסטית בריטית, שמטרתה לקדם את הסוציאליזם על ידי סוציאל-דמוקרטיה, ולא במהפכה. היא ידועה ביותר בשל הפעילות שלה מסוף המאה ה-19 ועד למלחמת העולם הראשונה. האגודה הניחה רבים מהיסודות למפלגת הלייבור הבריטית בתקופה זו והיא קיימת עד היום. אגודות דומות קיימות באוסטרליה ובניו זילנד.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האגודה נוסדה ב-4 בינואר 1884 בלונדון, כענף של אגודה שנוסדה ב-1883 ששמה היה האחווה של החיים החדשים. בין החברים היו המשוררים אדוארד קרפנטר וג'ון דייווידסון, הסקסולוג האבלוק אליס והמזכיר לעתיד, הקווייקר אדוארד ר. פיס. הם רצו לשנות את החברה על ידי הצבת דוגמה של חיים פשוטים, שאחרים יוכלו לחקות. אך כאשר כמה מהחברים רצו להיות גם מעורבים פוליטית, הוחלט לייסד אגודה נפרדת, האגודה הפביאנית. כל החברים יכלו להיות חברים בשתי האגודות. האחווה של החיים החדשים התפרקה בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-19, אך האגודה הפביאנית צמחה להיות האגודה האינטלקטואלית חשובה ביותר בבריטניה בתקופה האדוארדית.
מיד לאחר ייסודה היא החלה למשוך אליה אינטלקטואלים רבים שתמכו בסוציאליזם, כולל ג'ורג' ברנרד שו, ה. ג'. ולס, סידני וביאטריס ווב, אנני בזנט, גראהם וואלס, הוברט בלנד, אדית נסביט, סידני אוליבייר ואמלין פנקהרסט. אפילו ברטרנד ראסל נעשה לחבר מאוחר יותר.
הקבוצה, שתמכה בשינוי הדרגתי ולא מהפכני, נקראה - בהצעתו של פרנק פודמור - על שם הגנרל הרומי קוינטוס פאביוס מקסימוס קונקטטור (קונקטטור בלטינית משמעו "המתמהמה") שפיתח את האסטרטגיה הפביאנית - טקטיקה של התשה במקום בקרבות פנים אל מול פנים כנגד הצבא הקרתגי תחת פיקודו של חניבעל.
הסוציאליסטים הפביאנים היו ביקורתיים כלפי מסחר חופשי ותמכו במדיניות הגנה של האינטרסים של בריטניה כנגד מדינות אחרות.
פביאנים רבים השתתפו ביצירת מפלגת הלייבור ב-1900 והחוקה של האגודה, שנכתבה בידי שו, שאבה רבות מהמסמכים המייסדים של המפלגה. בכנס הייסוד של המפלגה היו לאגודה הפביאנית 861 חברים והיא שלחה נציג אחד.
בתקופה שבין מלחמות העולם, הפביאנים מ"הדור השני", כולל הסופרים ר. ה. טוני, ג'ורג' דאגלס הווארד קול והארולד לסקי, המשיכו להוות השפעה חשובה על ההגות הסוציאל-דמוקרטית.
בתקופה זו רבים מהמנהיגים העתידיים של העולם השלישי נחשפו למחשבה הפביאנית; החשוב מביניהם ג'ווהרלל נהרו מהודו, שלאחר מכן הנהיג מדיניות כלכלית עבור חמישית מהאנושות על בסיס הקו הפביאני הסוציאל-דמוקרטי.
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך המאה ה-20 הקבוצה תמיד הייתה משפיעה במעגלי מפלגת הלייבור, עם חברים כמו רמזי מקדונלד, קלמנט אטלי, אנתוני קרוסלנד, ריצ'רד קרוסמן, טוני בן, הרולד וילסון ובתקופה האחרונה - טוני בלייר וגורדון בראון. בן פימלוט היה היושב ראש בשנות ה-90.
בשנים האחרונות קבוצת הפביאנים הצעירים, שנוסדה בשנות ה-60, נעשתה קבוצה חשובה לפעילים צעירים והיה לה חלק בבחירתו של טוני בלייר ב-1994. לאחר תקופה של חוסר פעילות, הפביאנים הסקוטים הצעירים התארגנו מחדש ב-2005.
המהדורה האחרונה של המילון לביוגרפיה לאומית (הכולל את הביוגרפיות של אנגלים מפורסמים בהיסטוריה) כללה 174 פביאנים.
ארבעה מהפביאנים המפורסמים ביאטריס וסידני ווב, ג'ורג' וואלס וג'ורג' ברנרד שו החליטו לייסד את בית הספר הלונדוני לכלכלה בארוחת בוקר ב-4 באוגוסט 1894.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של האגודה הפביאנית (באנגלית)
האגודה הפביאנית, ברשת החברתית פייסבוק
האגודה הפביאנית, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
האגודה הפביאנית, סרטונים באתר Vimeo- אלי שאלתיאל, הלורד האדום - ואשתו, כותרת ראשית, 15 באוגוסט 1984
- event/Fabianism האגודה הפביאנית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
