דמיטרי מוראטוב

דמיטרי מוראטוב
Дмитрий Андреевич Муратов
לידה	29 באוקטובר 1961 (בן 63); סמרה, ברה"מ
מדינה	רוסיה
השכלה	אוניברסיטת סמרה
תקופת הפעילות	מ-1987
מעסיק	נובאיה גאזטה
פרסים והוקרה	עיטור הידידות (רוסיה) (13 בינואר 1999); מסדר הצלב של טרה מריאנה (2013); פרס עט הזהב של החופש (2016); פרס נובל לשלום (2021); אביר בלגיון הכבוד (2010); טיים 100 (2022); CPJ International Press Freedom Awards (2007); עיטור הכבוד של הפדרציה הרוסית ;

דמיטרי אנדרייביץ' מוראטוב (ברוסית: Дмитрий Андреевич Муратов, נולד ב-30 בנובמבר 1960) הוא עיתונאי רוסי, מגיש טלוויזיה והעורך הראשי של העיתון הרוסי נובאיה גאזטה. חתן פרס נובל לשלום לשנת 2021 יחד עם מריה רסה, על "מאמציהם לשמור על חופש הביטוי שהוא תנאי הכרחי לדמוקרטיה ולשלום ממושך"^[1].

מוראטוב הקים את העיתון נובאיה גאזטה ב-1993 ביחד עם עיתונאים אחרים. הוא היה העורך הראשי מ-1995 עד 2017 ומונה לתפקיד שוב ב-2019. העיתון ידוע בדיווחו על נושאים רגישים, ובהם, שחיתות שלטונית, הפרות זכויות האדם, הונאת בחירות, אלימות משטרתית וניצול לרעה של כוח. כעורך ראשי הוא היה תומך של עיתונות חופשית ופרסם כתבות רבות שביקרו את ממשל נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. דעותיו הפוליטיות ותמיכתו בחופש העיתונות הובילו לעימותים בינו לבין עיתונאים אחרים ועם הממשלה. 6 מעיתונאי נובאיה גאזטה נהרגו במהלך העבודה בעיתון.

ב-28 במרץ 2022 הודיע העיתון שהוא ישהה את פעילותו, הן באינטרנט והן בהדפסת העיתון בעקבות קבלת אזהרה שנייה מהרוסקומנדזור^[2].

באפריל 2022 הודיעה קבוצת המדיה השנייה בגודלה בנורווגיה "אמדיה" (אנ'), שהיא מעבירה את הבעלות על ארבעת בתי הדפוס שלה ברוסיה בשווי של כ-4 מיליון אירו למוראטוב, מכיוון שהיא מפסיקה את פעילותה העסקית ברוסיה^[3].

ילדות ולימודים

דמיטרי מוראטוב נולד ב-30 בנובמבר 1960 למשפחה רוסית בעיר קויבישב בברית המועצות (החל מ-1991 נקראת סמרה). למד בפקולטה לפילולוגיה באוניברסיטת קויבישב במשך 5 שנים, שבהם החלה התעניינותו בעיתונות. בקולג' יצר קשר עם עיתונאים מקומיים והחזיק במספר משרות חלקיות בעיתונות.

מ-1983 עד 1985 שירת בצבא.

תחילת הקריירה

ב-1987, מוראטוב החל לעבוד ככתב בעיתון "Volzhsky Komsomolets" ובסוף שנתו הראשונה מונה לראש מחלקת הנוער של הקומסומולסקאיה פראבדה ומאוחר יותר קודם לעורך של כתבות החדשות. מוראטוב עזב את הקומסומולסקאיה פראבדה ב-1992.

נובאיה גאזטה

ב-1993, מוראטוב ועוד יותר מ-50 עובדים בקומסומולסקאיה פראבדה פרשו ממערכת העיתון כדי להקים עיתון משלהם בשם "נובאיה גאזטה". מטרתם הייתה ליצור מקור מידע שיהיה "אמין, עצמאי ועשיר" בשביל אזרחי רוסיה. מערכת החדשות של הנובאיה גאזטה החלה עם שתי מחשבים, שתי חדרים, מדפסת אחת ובלי משכורת לעובדים. נשיא ברית המועצות לשעבר מיכאיל גורבצ'וב תרם חלק מפרס נובל שלו לתשלום משכורות ורכישת מחשבים בשביל העיתון^[1]. מוראטוב עזר בהקמה בתור סגן עורך העיתון.

בין דצמבר 1994 עד לינואר 1995 מוראטוב סיקר מהשטח את מלחמת צ'צ'ניה הראשונה. ב-1995 הפך לעורך הראשי. הוא החזיק במשרה זו למעלה מעשרים שנה עד שפרש ב-2017 מפני שלטענתו היה מותש מניהול העיתון. הוא חזר למשרה ב-2019 לאחר שצוות העיתון הצביע בעד חזרתו.

לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-24 בפברואר 2022, פרסם מוראטוב מהדורות כפולות של העיתון, ברוסית ובאוקראינית וביקר בחריפות את מדיניות הממשלה^[4]. ב-28 במרץ 2022, העיתון השעה את פעילות ההדפסה שלו אחרי שקיבל אזהרה שנייה מהרוסקומנדזור. ב-6 באפריל 2022 הושקה גרסה זרה של העיתון בשם "נובאיה גאזטה אירופה" על מנת להימנע מצנזורה.

ב-7 באפריל 2022 הותקף מוראטוב בידי אדם אנונימי וכוסה בצבע אדום במהלך נסיעה ברכבת ממוסקבה לסמרה, כנראה כהבעת תמיכה בכוחות הרוסיים^[5]. על פי סוכנויות הביון של ארצות הברית המתקפה אורגנה על ידי שירותי הביון הרוסיים^[6].

ביוני 2022 מכר מוראטוב את המדליה שלו תמורת 103 מיליון דולר שמיועדים לסיוע לפליטים מאוקראינה^[7].

בספטמבר 2022, בית המשפט הרוסי שלל את רישיון ההדפסה של העיתון "נובאיה גאזטה" מוראטוב הצהיר שיערער על ההחלטה^[8].

פרסים והוקרה

מוראטוב זכה בפרסים רבים בעקבות עבודתו העיתונאית.

ב 2007, זכה בפרס ה-CPJ הבינלאומי לעיתונות חופשית (CPJ International Press Freedom Awards) מהוועדה להגנה על עיתונאים^[9].
ב-29 בינואר 2010 זכה להכרה ממשלת צרפת על מסירותו לחופש העיתונאים וקיבל את אות לגיון הכבוד.
במאי 2010 קיבל את פרס ארבע החירויות (Four Freedoms Award) בשביל עיתונו, הנובאיה גאזטה.
ב-2016, קיבל את פרס עט הזהב לחירות (Golden Pen of Freedom Award) מהאיגוד העולמי של העיתונאים ומפרסמי החדשות^[10].
ב-2021 זכה בפרס נובל לשלום בשותפות עם מריה רסה.

פרס נובל

ב־8 באוקטובר 2021 הוכרז על זכייתו של מוראטוב בפרס נובל לשלום יחד עם העיתונאית הפליפינית מריה רסה. הם זכו בפרס על מאבקם לחופש הביטוי אשר נפגע במדינות רבות בעולם. רסה ומוראטוב הם העיתונאים הראשונים לזכות בפרס נובל מאז שנת 1935.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דמיטרי מוראטוב בוויקישיתוף

דמיטרי מוראטוב, באתר פרס נובל (באנגלית)
דמיטרי מוראטוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
דמיטרי מוראטוב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
דמיטרי מוראטוב, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)

הערות שוליים

^ ¹ ² The Nobel Peace Prize 2021
^ Russia's Novaya Gazeta paper suspends activity after second warning, Reuters, ‏1 בפברואר 2022
^ Norwegian media group Amedia leaves Russia, hands over presses to Novaya Gazeta editor-in-chief, ‏5 באפריל 2022
^ Andrew Roth, Prominent Russians join protests against Ukraine war amid 1,800 arrests, The Guardian, ‏5 בינואר 2022
^ Jaclyn Diaz, Dmitry Muratov, a Nobel Peace Prize-winning journalist, was attacked in Russia, NPR, ‏5 במרץ 2022
^ Julian E. Barnes, Russian Intelligence Behind Novaya Gazeta Editor Attack, U.S. Official Says, ‏5 במרץ 2022
^ רם ברנדס, חתן פרס נובל לשלום מכר את המדליה שלו תמורת 103 מיליון דולר - שיופנו לסיוע לפליטים מאוקראינה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 21 ביוני 2022
^ Live: Ukraine claims gains in counter-offensive on southern front, France 24, ‏2022-09-05 (באנגלית)
^ Dmitry Muratov, Editor of Novaya Gazeta, Russia
^ Biography of 2016 Golden Pen of Freedom Laureate Dmitry Muratov

[פרס_נובל-1] ¹ ² The Nobel Peace Prize 2021

[2] Russia's Novaya Gazeta paper suspends activity after second warning, Reuters, ‏1 בפברואר 2022

[3] Norwegian media group Amedia leaves Russia, hands over presses to Novaya Gazeta editor-in-chief, ‏5 באפריל 2022

[4] Andrew Roth, Prominent Russians join protests against Ukraine war amid 1,800 arrests, The Guardian, ‏5 בינואר 2022

[5] Jaclyn Diaz, Dmitry Muratov, a Nobel Peace Prize-winning journalist, was attacked in Russia, NPR, ‏5 במרץ 2022

[6] Julian E. Barnes, Russian Intelligence Behind Novaya Gazeta Editor Attack, U.S. Official Says, ‏5 במרץ 2022

[7] רם ברנדס, חתן פרס נובל לשלום מכר את המדליה שלו תמורת 103 מיליון דולר - שיופנו לסיוע לפליטים מאוקראינה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 21 ביוני 2022

[8] Live: Ukraine claims gains in counter-offensive on southern front, France 24, ‏2022-09-05 (באנגלית)

[9] Dmitry Muratov, Editor of Novaya Gazeta, Russia

[10] Biography of 2016 Golden Pen of Freedom Laureate Dmitry Muratov

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

זוכי פרס נובל לשלום
1901–1925	דינן, פאסי (1901) • דוקומון, גובאט (1902) • קרמר (1903) • המוסד לחוק בינלאומי (1904) • פון זוטנר (1905) • רוזוולט (1906) • מונטה, רנו (1907) • ארנולדסון, באייר (1908) • ברנארט, דה קונסטן (1909) • לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910) • אסר, פריד (1911) • רוט (1912) • לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916) • הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918) • וילסון (1919) • בורז'ואה (1920) • ברנטין, לאנגה (1921) • ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924) • צ'מברלין, דוז (1925)
1926–1950	בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928) • קלוג (1929) • סודרבלום (1930) • אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932) • אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934) • פון אוסייצקי (1935) • לאמאס (1936) • ססיל (1937) • משרד ננסן הבין-לאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (1944) • הול (1945) • באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948) • אור (1949) • באנץ' (1950)
1951–1975	ז'ואו (1951) • שווייצר (1952) • מרשל (1953) • נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958) • נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961) • פאולינג (1962) • הצלב האדום (1963) • לותר קינג (1964) • UNICEF‏ (1965) • לא הוענק (1966–1967) • קאסן (1968) • ארגון העבודה הבין-לאומי (1969) • בורלוג (1970) • ברנדט (1971) • לא הוענק (1972) • קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סאטו (1974) • סחרוב (1975)
1976–2000	ויליאמס, מגווייר (1976) • אמנסטי אינטרנשיונל (1977) • בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980) • נציבות האו"ם לפליטים (1981) • מירדאל, רובלס (1982) • ואלנסה (1983) • טוטו (1984) • האגודה הבין-לאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985) • ויזל (1986) • אריאס (1987) • כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988) • גיאטסו (1989) • גורבצ'וב (1990) • סו צ'י (1991) • מנצ'ו (1992) • מנדלה, דה קלרק (1993) • רבין, פרס, ערפאת (1994) • רוטבלט, ועידות פגוואש בנושא מדע ועניינים בין-לאומיים (1995) • בלו, הורטה (1996) • המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997) • יום, טרימבל (1998) • רופאים ללא גבולות (1999) • קים (2000)
2001 ואילך	האומות המאוחדות, אנאן (2001) • קרטר (2002) • עבאדי (2003) • מאטאיי (2004) • הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005) • יונוס, גרמין (2006) • גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007) • אהטיסארי (2008) • אובמה (2009) • שיאובו (2010) • ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011) • האיחוד האירופי (2012) • הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013) • יוספזאי, סאטיארת'י (2014) • קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015) • סנטוס (2016) • התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017) • מוראד, מקווגי (2018) • אבי אחמד (2019) • תוכנית המזון העולמית (2020) • מוראטוב, רסה (2021) • ביאליצקי, ממוריאל, המרכז לחירויות אזרחיות (2022) • נרגוס מוחמדי (2023) •ניהון הידאנקיו (2024)

רוסים וסובייטים זוכי פרס נובל
פרס נובל לפיזיולוגיה או רפואה	איוואן פבלוב (1904) • איליה מצ'ניקוב (1908) • סלמן אברהם וקסמן (1952)
פרס נובל לפיזיקה	איגור תם, איליה פרנק ופאבל צ'רנקוב (1958) • לב לנדאו (1962) • ניקולאי באסוב ואלכסנדר פרוכורוב (1964) • פיוטר קפיצה (1978) • ז'ורס אלפרוב (2000) • אלכסיי אבריקוסוב וויטאלי גינזבורג (2003) • קונסטנטין נובוסלוב ואנדריי גיים (2010)
כלכלה	וסילי לאונטיף (1973) • לאוניד קנטורוביץ' (1975)
ספרות	איוואן בונין (1933) • בוריס פסטרנק (1958) • מיכאיל שולוחוב (1965) • אלכסנדר סולז'ניצין (1970) • יוסף ברודסקי (1987)
שלום	אנדריי סחרוב (1975) • מיכאיל גורבצ'וב (1990) • דמיטרי מוראטוב (2021) • ממוריאל (2022)
כימיה	ניקולאי סמיונוב (1956) • איליה פריגוז'ין (1977)