דזנג דזה
 | |
| לידה |
504 לפנה״ס סין  |
|---|---|
| פטירה |
435 לפנה״ס (בגיל 69 בערך) |
| השקפה דתית |
קונפוציאניזם |
| תחומי עניין |
פילוסופיה |
| עיסוק |
פילוסוף, סופר |
| מדינה |
לו |
  | |
דְזֶנְג דְזְה (בסינית מסורתית: 曾子, בסינית מפושטת: 曾子, בפין-יין: zéng zi, דְזֶנְג דְזְה.) נולד דְזֶנְג שֶׁן או דְזֶנְג צָאן (曾參) וכונה דְזְה-יוּ' (子輿) היה פילוסוף סיני רב השפעה ותלמידו של קונפוציוס. מאוחר יותר הוא לימד את דְזְה-סְה (קוֹנְג גִ'י), נכדו של קונפוציוס, שבתורו היה מורהו של מנציוס, ולפיכך התחיל שרשרת של מלמדי המסורות הקונפוציאניות האורתודוקסיות.[1] הוא נחשב לאחד מארבעת החכמים של הקונפוציאניזם.[2]
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]דזנג שן היה צעיר מקונפוציוס ב־46 שנים. הוא היה יליד דרום העיר ווּ במדינת לוּ, ובנו של דְזֶנְג דְייֵן, אחד מהתלמידים הראשונים של קונפוציוס.
כאשר היה בן 16, משלח על ידי אביו ללמוד אצל קונפוציוס. מאוחר יותר החשיבו אותו הקונפוציאנים לתלמיד השני במעמדו, אחרי יֵן חְווֵי. על פי דְווָאן מוּצְה "אין נושא שהוא לא למד, הופעתו מכובדת, מוסריותו יציבה, מילותיו מפיחות אמון, לפני אדם גדול הוא מזדקף בגאוות כבוד עצמי, וגבותיו הן של אורך ימים." הוא היה ידוע בכיבוד ההורים שלו, ולאחר מותם של הוריו הוא לא יכל לקרוא את מזמורי האבל מבלי שיחשוב עליהם ויתרגש עד דמעות. הוא היה כותב פורה, וחיבר עשרה ספרים שמאוגדים ב"קלאסיקת הטקסים של דָאי הזקן". מסופר שהוא כתב או ערך את "הקלאסיקה של כיבוד הורים" תחת הנחיית קונפוציוס. הוא גם מקושר עם העברת "תורת הגדול". הוא קושר לראשונה לפולחן קונפוציוס ב-668 לספירה, אך ב-1267 הוא התקדם היות אחד מ"ארבעת המעריכים של קונפוציוס". התואר "המציג של העקרונות הבסיסיים של החכם" ניתן לו בתקופת שלטונו של גְ'יָאגִ'ינְג משושלת מינג, כאשר הוא קושר ליֵן חְווֵי.
דזנג דזה הקים אסכולה משלו ולימד את דְזְה סְה (קוֹנְג גִ'י), נכדו של קונפוציוס, שבתורו היה מורהו של מנציוס, ולפיכך התחיל שרשרת של מלמדי המסורות הקונפוציאניות האורתודוקסיות. הוא נחשב לאחד מארבעת החכמים של הקונפוציאניזם, ביחד עם יֵן חְווֵי, דְזְה סְה ומנציוס.
כיבוד הורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
דזנג שן היה ידוע בכיבוד ההורים שלו. אחרי מות הוריו הוא לא יכל לקרוא את מזמורי האבל מבלי לפרוץ בדמעות.
אגדה מפורסמת בשם "נשיכה באצבע וכאב בלב" שמצויה בספר "עשרים וארבעה כיבודי הורים" (二十四孝) מתקופת שושלת יואן מספרת על דזנג שן כי יום אחד בעת שאסף עץ להסקה, הופיעו אורחים בלתי קרואים בביתו, ואמו נשכה את אצבעה. באותו רגע חש דזנג דזה כאב חד בליבו. הוא מיד ידע כי אמו נזקקת לו, ומיהר הביתה אליה.[3]
צאצאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1452 קיבלו צאצאי דזנג דזה וצאצאיהם של מנציוס, יֵן חְווֵי, ג'וֹאוּ דוּן-יִי וג'וּ שִׂי את התואר דוקטור חמש הקלאסיקות.[4]
בטאיוון ישנה משרה בשם "פקיד הפולחן לדזנג דזה", אותו מחזיק צאצא של דזנג דזה. משרות דומות של פולחן לאב קדמון ידוע מוחזקות בידי צאצאי מנציוס, צאצאי יֵן חְווֵי, וצאצאי קונפוציוס.[5][6][7]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 曾氏宗親網 Website on the Zeng family
- דזנג דזה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Han, Zhaoqi (2010). "Biographies of Disciples of Confucius". Shiji 史记 (בסינית). Beijing: Zhonghua Book Company. ISBN 978-7-101-07272-3.
- Huang, Chichung, ed. (1997). The Analects of Confucius. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-506157-4.
- Li, Ruishan (2011). 一生應該知道的倫理學故事 (בסינית). Red Ants Books. ISBN 978-986-6030-07-9.
- Legge, James (2009). The Confucian Analects, the Great Learning & the Doctrine of the Mean. Cosimo. ISBN 978-1-60520-644-8.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Huang 1997, p. 204.
- ^ Legge 2009, pp. 117–8.
- ^ Li 2011, p. 205.
- ^ Wilson, Thomas A.. 1996. “The Ritual Formation of Confucian Orthodoxy and the Descendants of the Sage”. The Journal of Asian Studies 55 (3). [Cambridge University Press, Association for Asian Studies]: 559–84. doi:10.2307/2646446. http://www.jstor.org/stable/2646446 p. 571.
- ^ http://news.xinhuanet.com/tw/2009-07/24/content_11764658.htm
- ^ 台湾儒家奉祀官将改为无给职 不排除由女子继任_新闻中心_新浪网, news.sina.com.cn
- ^ RFI - 台湾拟减少儒家世袭奉祀官职位并取消俸禄, www1.rfi.fr