דוקלנדס
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר |
לונדון רבתי  |
| קואורדינטות | 51°30′18″N 0°01′05″W / 51.505°N 0.018055555555556°W |
  | |
דוֹקלנדס (באנגלית: Docklands, "אזור המעגנות")[1] הוא כינוי "רשמי למחצה" לאזור הנמצא במזרח לונדון. הוא מקיף ארבעה רבעים בלונדון: (סאת'ק, טאוור המלטס, ניוהאם וגריניץ'). המעגנות היו חלק מנמל לונדון, בעבר הנמל הגדול בעולם. במרוצת הזמן הם הוצאו משימוש, מולאו בעפר והפכו לאזור מגורים ומסחר. בשם "דוקלנדס" נעשה שימוש רשמי לראשונה על ידי הממשלה בתוכניות הפיתוח מחדש בשנת 1971 ומאז אומץ כשם לאזור.
הרכבת הקלה דוקלנדס משרתת את האזור וממוקם בו נמל התעופה לונדון סיטי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת הרומאים ובימי הביניים ספינות נהגו לעגון בנהר התמזה באזור שנקרא הבריכה של לונדון, כיום מול הסיטי של לונדון. אך האזור היה חשוף לרוחות, לא היה מוגן מפני שודדים, ובנוסף הרציפים היו קטנים מלהכיל הרבה ספינות, וכך בשנת 1696 הוקמה מעגנה חדשה באזור רות'רהית' (אנ'), מעגנה שהייתה מוגנת מרוחות ומשודדים והיה בה מקום לכ-120 ספינות גדולות. לימים הפכה המעגנה לגרעין של המעגנות המסחריות של סארי (אנ').
המאה ה-19
[עריכת קוד מקור | עריכה]התקופה הג'ורג'יאנית (Georgian era)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין השנים 1802 ל 1829 הוקמו המעגנות הנקראות "ג'ורג'יאניות" (Georgian docks) שהוקמו בתקופה הג'ורג'יאנית (אנ'), שנות שלטונם של המלכים ג'ורג' ה-1 עד ג'ורג' ה-4 מבית הנובר. בשנת 1802 הוקמו מעגנות הודו המערבית (אנ'), אחריהן הוקמו מעגנות לונדון בשנת 1805, ובאותה שנה נחנכו גם "מעגנות הודו המזרחית" (אנ'). בשנת 1807 נחנכה מעגנות סארי, בשנת 1820 נחנכה מעגנת תעלת ריג'נטס, בשנת 1828 מעגנות סנט קתרין (אנ'), ובשנת 1829 נחנך מעגן דרום מערב הודו (West India South).
התקופה הוויקטוריאנית (Victorian era)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופה הוויקטוריאנית הוקמו עוד שלוש מעגנות, מזרחית למעגנות הקיימות, והן: מעגנת רויאל ויקטוריה (אנ') שהוקמה בשנת 1855, מעגנת מילוול (אנ') שהוקמה בשנת 1868 ומעגנת רויאל אלברט (אנ') שהוקמה בשנת 1880.
תקופת בית ווינדזור
[עריכת קוד מקור | עריכה]המעגנה האחרונה בתקופה זו היא מעגנת המלך ג'ורג' ה-5 (אנ') נבנתה בשנת 1921.
המאה ה-20
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת המאה עד מלחמת העולם השנייה (1900–1940)
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר השלמת המעגנות אזור דוקלנדס כלל שלושה סוגי מעגנות: המעגנות הסכורות (Wet docks) לעגינת ספינות, המבדוקים (Dry dock), ששימשו לתיקון ובניית ספינות, ובנוסף היו פזורים לאורך הנהר מחסני אחסון ורציפי עגינה.
כל מעגנה התמחתה בסוג סחורות מסוים, וכך מעגנת סארי התמחתה בבולי עץ, מעגנת מילוול בגרעינים, מעגנת סט. קתרינה בצמר סוכר וגומי, וכך הלאה.
תקופת מלחמת העולם השנייה (1940–1945)
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל מחודש ספטמבר 1940 החל אזור דוקלנס לספוג פגיעות משמעותיות עקב הפצצות מהאויר, שגרמו לנזקים כבדים לכל הרציפים, בכל המעגנות. הפעילות בדוקלנדס, המהווים למעשה את הנמל של לונדון, שובשה בצורה רחבה, אך למרות זאת הפעילות לא שותקה, והנמל המשיך לפעול, גם אם בצורה חלקית, בכל תקופת מלחמת העולם השנייה.
לאחר מלחמת העולם השנייה, עד סגירת המעגנות (1945–1980)
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם סיום מלחמת העולם השנייה הוחל בשיפוץ ובניית המעגנות שנהרסו במלחמה ודי מהר המעגנות חזרו לפעילות מלאה, וזכו לשגשוג במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20. באותה תקופה גם הוחל בהרחבת רשת החשמל, דבר שהצריך בניית תחנות כוח נוספות, וכך הפכו חלק מהמעגנות לקליטת כמויות אדירות של פחם שנדרשו כחומר בעירה לתחנות הכוח, כפי שאפשר לקרוא במאמר בעיתון טיימס משנת 1959[2]
דעיכת השימוש במעגנות נבעה בעיקר מהכנסת אניות המכולה לשימוש בשנות ה-60 של המאה ה-20 כאמצעי השינוע החדש לסחורות. למעגנות שהיו ממוקמות במעלה הנהר היו מספר נקודות חולשה, כאשר שתיים מחולשות אלו גרמו לבעיה. ראשית גודל הרציפים לא איפשר לקלוט אניות מכולה גדולות, ושנית המים הרדודים במקום לא איפשרו כניסה של אניות כל כך גדולות. כך, בין השנים 1960–1970 כל תנועת האניות עברה למורד הנהר, בו המים היו מספיק עמוקים וניתן היה לקלוט בו אניות מכולה גדולות. בעיקר לנמל טילברי ונמל פליקסטואו (אנ').
גורם דומיננטי נוסף שגרם לירידת השימוש במעגנות היה הפחם, שהיווה מרכיב חשוב במסחר וביבוא לנמל לונדון. עם המעבר לשימוש בגז וחשמל חלה ירידה איטית, אך קבועה ביבוא הפחם ללונדון, ועם גילוי שדות הגז בים הצפוני (אנ') עבר השימוש הביתי והתעשייתי לגז וחשמל. סיום רשמי של יבוא הפחם נרשם בשנת 2011 עם מעבר תחנת הכוח בטילברי לשימוש בלעדי בביומסה, יבוא הפחם ללונדון צנח לאפס[3].
בכך למעשה בא הקץ למעגנות לונדון בדוקלנס ואזור בשטח של כ-21 קמ"ר במזרח לונדון הפך לנטוש.
פיתוח מחדש של האזור (1980–1999)
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמעט מיד עם סגירת המעגנות, החלו מאמצים להחיות את האזור מחדש. הקושי העקרי ביישום תוכניות הפיתוח היה ריבוי המחזיקים בקרקעות. בין המחזיקים הגדולים ניתן למנות את רשות נמל לונדון (אנ'), מועצת לונדון רבתי, חברת הגז הבריטית (אנ'), חמש מועצות רבעים, רכבות הממלכה המאוחדת, ומועצת החשמל המרכזית (אנ'). כדי להתגבר על בעיה זו מייקל הזלטיין (אנ'), השר להגנת הסביבה באותה תקופה, הקים בשנת 1981 חברה ייעודית לפיתוח האזור שנקראה החברה לפיתוח דוקלנס של לונדון (אנ'), תאגיד סטטוטורי שהוקם ומומן על ידי הממשלה, מה שקרוי המגזר השלישי, ותפקידו היה לפתח מחדש את האזור. לתאגיד הוענקו סמכויות רחבות בכל מה שקשור לרכישה ומכירה של קרקע מתוך מגמה של פיתוח האזור, ובנוסף שימש כגוף האחראי לתכנון האזור. בשנת 1982 הוסיפה הממשלה מימד נוסף של מעורבות בכך ששינתה את ייעוד האזור לאזור פיתוח עירוני (Urban enterprise zone), שבו עסקים יהיו פטורים ממס רכוש וכן יהיו זכאים לתמריצים נוספים כגון הקלת הליכי תכנון ותנאי מימון טובים. צעדים אלו גרמו למשקיעים לראות את פוטנציאל הכדאיות של השקעה בנדל"ן במקום, דבר שהחל הליך של פריחה. הפיתוח המסיבי מתחילת שנות ה-80 עד שלהי שנות ה-90 שינו כליל את פני האזור תוך שילוב מגורים, מסחר ותעשייה קלה. הסמל הברור יותר לשנוי הוא פרויקט הקמת קנרי וורף, שהפך עם הזמן לאזור עסקים פיננסי גדול.
עם זאת התנהלות החברה לפיתוח דוקלנס של לונדון הייתה שנויה במחלוקת. גורמים מקומיים טענו שהחברה מעדיפה בניית בתי יוקרה במקום דיור לשכבות הביניים וכך לאחר מאבקי כח הועברה השליטה בשנת 1998 להמשך פיתוח האזור לרשויות המקומיות, בהתאמה.
בנוסף לפרויקטים בתחום המגורים המסחר והעסקים, הוחלט להקים במקום גם את הקמפוס האוניברסיטאי קמפוס דוקלנס (אנ') המהווה את אחד משני הקמפוסים של אוניברסיטת מזרח לונדון (אנ'), שלמעשה היה הקמפוס החדש הראשון שהוקם מזה 50 שנה.
המאה ה-21
[עריכת קוד מקור | עריכה]התחדשות אורבנית כלכלית אקדמית ותרבותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך השנים האחרונות אוכלוסיית האזור הוכפלה והאזור כולו הפך לשלוחה הראשית של המרכז הפיננסי של לונדון. בנוסף בשנים האחרונות הוקמו חברות בתחום טכנולוגיה עילית ותעבורת נתונים באינטרנט.
כמו כן הוקמו מערכות עיתונים מקומיים, וכסימן נוסף להתחדשות הוקמה בשנת 2009 התזמורת הסימפונית של דוקלנדס (אנ').
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אזור דוקלנדס היה בעבר אזור נמוך וביצתי, מה שמנע את פיתוחו, והתושבים היחידים במקום היו פועלי הנמל. גם הקשר עם שאר חלקי לונדון התנהל רק דרך 2 גשרים מתרוממים, דבר שגרם לניתוק כמעט מוחלט מהעיר, ויצירת מעין יישוב קהילתי סגור עם מנהגים וסלנג המיוחדים לתושבים. הדבר היה כל כך חמור עד שאחד הפעילים החברתיים במקום בשם טד ג'ונס הקים, לאות מחאה, יחד עם תומכיו, את מה שהוא כינה "מועצת האי", שהוא בראשה, והחליט לסגור את המעבר מעל 2 הגשרים האלה[4].
מתוך הבנה לחשיבות הקשר היבשתי בין דוקלנדס למרכז לונדון הקימה החברה לפיתוח דוקלנס של לונדון את הרכבת הקלה דוקלנדס, דבר שהיטיב את הקשר בין האזור ומרכז לונדון, ובנוסף נבנתה מנהרת ליימהאוס (אנ') שקישרה את אייל אוף דוגס עם הכביש המהיר (אנ'). כדי לחזק גם את הקשר האווירי הוקם בשנת 1987 נמל התעופה לונדון סיטי, על שטח רויאל דוקס (אנ'), שהוא למעשה מקבץ של 3 מעגנות: מעגן רויאל אלברט, מעגן רויאל ויקטוריה ומעגן מלך ג'ורג' ה-5.
בתחילת שנות ה-2000 הוארך קו ג'ובילי, כך שהוא משרת היום את כל אזור דוקלנדס.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Kevin d'Arcy. London's 2nd City: Creating Canary Wharf. Rajah Books ISBN 978-0-9556706-2-6.
- Rule, Fiona (28 January 2019). London's Docklands: A History of the Lost Quarter. The History Press. ISBN 978075098998
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל לונדון | ||
- דוקלנדס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מידע על דוקלנדס, לונדון בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ המילה dock באנגלית בריטית פירושה "מעגנה לאוניות" ולא "רציף" או "מזח". המעגנה היא אגן מלאכותי בגדת נהר, לחניית אוניות ולפריקה וטעינה של סחורות, והיא מוקפת רציפים (quays) ומחסנים (warehouses). מעגנה סכורה (wet dock) היא מעגנה הסגורה על ידי שערים (locks, gates), כדי שמפלס המים בה יישאר קבוע ולא יושפע מהגאות והשפל. מבדוק יבש נקרא dry dock, graving dock ומבדוק צף – floating dock, floating dry dock. מַעֲגָן (anchorage) הוא כל מקום המתאים לעגינת כלי שיט, אשר לרוב מסומן במפה. מעגנה ליאכטות נקראת "מָארינָה".
- ^ Special Correspondent (16 March 1959), "Industries along the Riverside"., The Times. No. 54410
- ^ Port of London Authority., Port of London 2011 Trade Stable, Port of London Authority, 13 February 2011
- ^
Ted Johns (Obituary), The Telegraph, 14 May 2004