דוח המלך דוד
 | |
| שער המהדורה הראשונה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | שטפן היים |
| שפת המקור | גרמנית |
| סוגה | רומן היסטורי |
| הוצאה | |
| הוצאה בשפת המקור | קינדלר, מינכן |
| מקום הוצאה |
ברלין  |
| תאריך הוצאה | 1972 |
| מספר עמודים | 262 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | כתר |
| תאריך | 1987 |
| תרגום | ברוריה בן ברוך |
  | |
דוח המלך דוד (בגרמנית: Der König David Bericht) הוא רומן היסטורי מאת הסופר היהודי המזרח-גרמני שטפן היים שיצא לאור ב-1972. העלילה מתרחשת על רקע מלכות שלמה, אם כי הספר עוסק למעשה במתיחת ביקורת קשה על המשטר הקומוניסטי.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]איתן האזרחי, חכם וסופר, נקרא לחצר המלך שלמה בירושלים כדי לערוך את "הדוח האחד והיחיד, האמיתי והמהימן" אודות אביו, דוד. המלך ושריו מסבירים לו כי יהודה וישראל רוחשות שמועות מרושעות אודות המלך הקודם. התעלמות גורפת מהמידע השלילי, או שקרים בוטים על אירועים שרבים זוכרים עדיין, לא יהיו אמינים ורק ינציחו את הסיפורים; על כן, יש ליצור חיבור שיהיה מקיף דיו כדי להוות מקור ראשי בעיני הדורות הבאים, שיכליל לתוכו את כל הפרטים – תוך טשטוט מרבי של אלו שאינם נוחים. לאיתן מיועד תפקיד העורך והיועץ של הוועדה המיוחדת להכנת הדוח, שכוללת מפאת חשיבות המיזם את יהושפט בן אחילוד המזכיר, נתן הנביא, צדוק הכהן, בניהו בן יהוידע מפקד משמר המלך ובכירים אחרים. לאיתן מוסבר שעליו להצניע או להטות את שאי-אפשר למחוק. הוא מבין היטב את הסיכונים שבמילוי המשימה עבור המלך הגחמני והעריץ, אך יודע שאין לו ברירה. הוא מקווה שיוכל להכניס בחשאי פנימה מספר רמזים, שיאפשרו לקוראים בעתיד לדעת מעט מן האמת אודות דוד.
על איתן להלך בזהירות גם משום שקיים עדיין איום על שלטון שלמה: הנסיך המודח אדוניה בן חגית, שהנהיג את המפלגה שתמכה בהותרת הבמות על כנן (בניגוד לצדוק ונתן, שביקשו מקדש מרכזי), חי עדיין בחצר המלך כאסיר-בפועל. יואב בן צרויה, תומכו של אדוניה בשעתו, הופקד בידי בניהו בן יהוידע, שעינהו כמעט עד אובדן שפיותו. בניהו האימתני אשר על הכרתי והפלתי, שהוא וחילו ומרגליו מהווים את משענת כוחו האמיתית של שלמה, מבהיר לאיתן שהוא פוקח עליו עין, וגם שידוע לו עצמו יותר משנוח למלך. הוא מסביר להיסטוריון שאמינותה הפנימית של עבודתו איננה חשובה, שכן השררה לבדה תקבע במה יאמין העם: "גם אם ירצה המלך להכריז שהוא בנם של בתולה ושל יונה שירדה מן השמים, הכרתי והפלתי יוכלו לדאוג לכך." דמות נוספת המופיעה בסיפור היא זו של אמנחותפ המצרי - ראש סריסי המלך (שהוא גם סריס בעצמו). אמנחותפ מהלך בין הטיפות ומציג לאיתן את תפיסתו הצינית על החיים בארמון המלך שלמה.
איתן והוועדה שהוא מייעץ לה עוברים על חיי דוד, מסכת מסכת, ומגבשים בהדרגה דיווח רציף, למרות הסתירות והפרטים המביכים הרבים שהם מוצאים. שלושה זמרים נודדים חוזרים בדיוק מושלם על פרטי הריגת גוליית, כאילו מדובר במקור ספרותי ולא דיווחים שנאספו מעדויות ראייה שונות; לאחר שהם לא מצליחים לפתור את השאלה אם דוד הובא כנגן אל שאול לפני או אחרי הקרב, מורה בניהו בקוצר רוח להוסיף את המשפט "וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל לִרְעוֹת אֶת צֹאן אָבִיו בֵּית לָחֶם" כדי ליישב את הגרסאות. הוועדה מצליחה גם לעדן את מעלליו של דוד בשירות אכיש מלך גת, וממציאה מעשי טבח בדיוניים בגשורים ובעמלקים כדי לחפות על מעשי הטבח האמיתיים של דוד בבני יהודה. בנוסף, הם מחליטים להרחיק את המלך המת בסיפורם מקרב הגלבוע, ולשם כך בודים אמירה שהם שמים בפי סרני פלשתים, לפיה על אכיש לסלקו. הפגנות האבל הפומביות של דוד על מות שאול, יהונתן ומפיבושת מודגשות על ידם, בעוד שהראיות לכך ששכר במו ידיו את הנער העמלקי ואת רכב ובענה כדי לרצחם, מוצנעות בקפידה. איתן נתקל במסמכים ובעדים שאת דבריהם לא יוכל לפרסם לעולם. ברישום חקירת אחימלך בן אביתר בידי דואג האדומי הוא מגלה את האמת: דוד הנאה והנבון נבחר בילדותו על ידי כהני נוב, כדי למלא את תפקיד המפתח במזימתו של שמואל לנקום בשאול, שתפס את מקום הנביא כמנהיג. דוד נשתל בחצר המלך, פיתה את שאול ויהונתן גם יחד ליחסי מין וכך רכש את קרבתם, בעודו מחכה להזדמנות להפיל את השושלת ולתפוס את הכס. היו אלו כהני נוב שדאגו לחבר ולהפיץ שירים ואגדות על גבורתו ואומץ לבו.
לאחר שמתגלה הקשר בין אדניה לאבישג השונמית, ניתנת לשלמה אמתלה להורגו. נערך טיהור רחב-היקף של חשודים בהתנגדות לכתר. יואב, ששומע כי מתוכנן לו משפט ראווה מבוים, נאחז בקרנות המזבח. לפני שבניהו הורג אותו, הוא מתנער באוזני העם מאחריות לדמים הרבים ששפך ונשבע כי הכל נעשה תמיד בפקודת דוד. באווירת המתח נופל חשד על איתן. הוא יודע כי בן יהוידע, שתכנן להשתמש בו כעד שקר במשפט יואב, שוב לא נצרך לו. איתן מואשם בזריעת דיבה וכזב מוכמנים היטב ב"דוח האחד האמיתי". איתן שר לשלמה מזמור חנופה נבוב שהכין, "מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי", בתקווה להמתקת גורלו. המלך גוזר את דינו למוות, אך קובע גם כי הוצאה להורג של חכם ידוע לא תהיה נוחה עתה לשלטון, ולכן יהיה זה מוות בשתיקה. כל אמרות השפר של איתן ישללו ממנו ויוכנסו ל"קהלת" ול"משלי", ששלמה ייחס לעצמו, והיצירה היחידה ששמו יתנוסס מעליה לעד תהיה מזמור החנופה הרדוד. הספר מסתיים ביציאתו של איתן מירושלים לאחר מות אשתו, פגישה אחרונה עם אמנחותפ, כאשר זה האחרון מעדכן שפילגשו של איתן - לילית - משרתת את המלך. לילית גם שרה באוזני המלך שלמה את שירי האהבה שאיתן לימד אותה, והמלך עומד לפרסם תחת הכותרת "שיר השירים אשר לשלמה".
כתיבה וקבלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שטפן היים החל לכתוב את "דוח המלך דוד" ב-1969, בתקופה של לחץ אישי ומקצועי כבד שהייתה גם הפורייה ביותר בכל הקריירה שלו. בדצמבר 1965, בעת שאריך הונקר (כחלק ממאבק שליטה נגד ולטר אולבריכט המוחלש) ניצל את כנס הוועד המרכזי ה-11 של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי כדי להלום בכבדות בסופרים הביקורתיים ובתעשיית הקולנוע באשמה של חתרנות, היה היים אחד מהיעדים העיקריים. הוא הוכנס לרשימה השחורה הלא-רשמית של אנשים שנאסר עליהם לפרסם. בתקופה זו פנה להתעמק בשורשי הסטליניזם ובהיבטיו ההיסטוריים והתודעתיים. הוא חיבר רומן בשם "לסל", אודות המנהיג הסוציאליסטי הגרמני המוקדם, שהיה למעשה משל אודות עריצות סטלין. הספר הוברח לגרמניה המערבית ופורסם שם ב-69', והיים נענש בקנס וספג נזיפה. בתחילת אותה שנה מתה אשתו גרטרוד (מאורע שיש לו הד ב"דוח המלך דוד", במות אסתר, אשת איתן) והיים שקע במרה שחורה. הוא הקדיש את שלוש השנים הבאות לכתיבת "דוח המלך דוד", בו עסק הן בביקורת על תופעת פולחן האישיות ועל עריצות המשטר ויומרתו לשלוט בהיסטוריה – המקבילות בין המתרחש מאחורי מסך הברזל לבין מלכות שלמה בספר ברורות, והיים התייחס אליהן רבות – אך גם במשיכה ששליטים סמכותניים עשויים להשרות על סביבתם, מוטיב שרבות מהדמויות בספר מייחסות לדוד.[1]
היים שאב השראה בעיקר מהניתוח לספר שמואל וספר מלכים של מבקר המקרא פרופסור אמיל קאוטש, שיצא ב-1909. הוא הופנה אל הספר על ידי הכומר והפרופסור להיסטוריה דתית ולטר בלץ מאוניברסיטת האלה. קאוטש פרש את סיפור דוד במקרא כנרטיב המכיל קולות סותרים, שנאסף ונערך על ידי סופר אחד או קבוצת סופרים, והיים נטל את הרעיון והפך אותו לבסיס הרומן. רודולף ואגנר סבר שבן-דמותו האמיתי של "דוח המלך דוד", שהסופר בחר בישראל הקדומה כדי לטשטשו, היה "ההיסטוריה של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות (בולשביקים)" – חיבור סטליניסטי קאנוני מ-1938, שהציג גרסה מוטה ומעוותת של העבר במאמץ להקנות לגיטימציה למשטר ולגמד את חלקם של פוליטיקאים שטוהרו או הוגלו. הספרון הודפס בעשרות מיליוני עותקים (42.8 מיליון ברוסית בלבד עד מות סטלין; 450,000 במזרח גרמניה בין 45' ל-51') וגונה במפורש על ידי חרושצ'וב בנאום הסודי. היים שם בפי דוד ברומן ציטוטים ישירים מפי לנין, כמו "בטרם תהא אחדות מוכרח להיות פירוד" וכדומה, ומתארו כמי שנאבק בזקני השבטים ובשאר האליטות המסורתיות כדי ליצור ממלכה ריכוזית חזקה, תיאור הדומה להיסטוריוגרפיה המרקסיסטית המקובלת אודות הקמת ברית-המועצות. גם היותו של לנין סוכן גרמני נגד ארצו ופרטים אחרים בביוגרפיה שלו דומים לדוד בספר. שלמה, שתפס את השלטון בזכות תמיכת הכרתי והפלתי של בניהו אך מתאר את עצמו כנבחר האלוהים, מקביל לסטלין שהקפיד לטפח את דימויו כיורשו הנבחר של לנין ותלמידו האהוב, כדי לכסות על התמרונים הפוליטיים שהקנו לו את השלטון. מכרות תמנע הם התייחסות שקופה לגולאג. אדוניה בן חגית משחק תפקיד דומה לזה של טרוצקי, בעוד שבניהו בן יהוידע מזכיר בארחותיו את לברנטי בריה ושאר ראשי הנקו"ד. אפילו אמנחותפ ראש סריסי המלך, לדעת וגנר, הוא הד לקומוניסטים הזרים במוסקבה בשנות ה-30, שחיו בסכנת טיהור יום-יומית ואימצו את כפל הלשון הסטליניסטי.[2]
דמותו של איתן האזרחי מתבססת על היים, לפחות כפי שרצה לדמיין את עצמו; אינטלקטואל זהיר אך ישר בסופו של דבר, שנדון לשתיקה על ידי הממסד ומקווה לפרוץ אל תודעת דורות העתיד בכל זאת.[3] אפילו מזמור החנופה של איתן הוא מחווה ליומן מסע מהלל ועתיר תשבחות אודות ברית המועצות של סטלין, שהיים פרסם ב-1951.[4]
ב-1971, ממש בעת שהיים השלים את הספר, עלה אריך הונקר לשלטון במזרח גרמניה. כחלק ממדיניות שנועדה לפייס את האינטליגנציה ולגייס תמיכה למשטר, הונקר הכריז על ליברליזציה בתחום התרבות והאמנות, "כל עוד היצירה נובעת מקרקע סוציאליסטית איתנה." כמה ספרים וסרטים שצונזרו הורשו לצאת לאור. היים כבר ניהל משא-ומתן נמרץ עם נציגי הממסד על הסרתו מהרשימה השחורה – כפי שציינה שרה ג'ונס, הוא היה הרבה יותר להוט להתפשר עמם משתיאר אחר כך באוטוביוגרפיה שלו, ויזם פגישות מרובות עם שר התרבות קלאוס גיזי ופקידים בכירים אחרים; קציני השטאזי שעקבו אחר היים העריכו בדיווחיהם שמטרתו הייתה ניצול ההפשרה לצרכיו האישיים – והונקר התערב לבסוף אישית לטובתו, על אף המסר החתרני בבירור של הספר, שצוין גם בהערכות השטאזי על טיבו. היים הקפיד לציית לשלטונות במספר היבטים חשובים. בין היתר סירב להזמנה מערב-גרמנית לכינוס סופרים שהממסד התנגד לו, ונזהר שלא להקביל בין הספר למתרחש במזרח גרמניה כשביקר במערב.[5]
בקיץ 1972 יצא "דוח המלך דוד" לאור לראשונה בגרמניה המערבית, בהוצאת קינדלר במינכן. היינריך בל פרסם ביקורת מהללת בדר שפיגל, ואפילו מרסל רייך-רניצקי שיבח את הספר. ב-1973 יצאה מהדורה אנגלית בלונדון (היא הייתה המקור; היים כתב באנגלית ותרגם לגרמנית בעצמו), שזכתה לביקורות טובות במוספי הספרות של הטיימס והגרדיאן, וסללה את דרכו של הרומן להפוך לרב-מכר בינלאומי שתורגם לשפות רבות.[6]
"דוח המלך דוד" עובד שלוש פעמים: ב-1984 נכתבה אופרת רוק בשפה ההונגרית בשם A krónikás ("רושם הרשומות") בהתבסס על הספר, בידי גאבור קמן וטיבור קוצ'אק;[7] ב-1995 הפיקו רשות השידור הגרמנית MDR ורשות השידור השווייצרית SRF תסכית שמע ששודר ברדיו;[8] וב-2016 חיבר רועי חן מחזה בשם "ספר דוד המלך" שהועלה לבמה על ידי תיאטרון גשר.[9]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד ויצטום, המשל והנמשל- 'דו"ח המלך דוד 'מאת: שטפן היים; תרגום: ברוריה בן־ברוך; כתר, כותרת ראשית, 9 בדצמבר 1987
- מרסל רייך-רניצקי, König David alias Stalin, די צייט, 18 באוגוסט 1972.
- Vladimir Tumanov, Divine Silence in Stefan Heym’s The King David Report,Neophilologus, יולי 2009.
- Peter Hutchinson, Problems of Socialist Historiography: The Example of Stefan Heym's "The King David Report". The Modern Language Review, 1986.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Peter Hutchinson, Stefan Heym: The Perpetual Dissident, Cambridge University Press, 2006. עמ' 148-151.
- ^ Rudolph G. Wagner, "Stephan Heym's King David Report", בתוך: In the Party Spirit: Socialist Realism and Literary Practice in the Soviet Union, East Germany and China. Rodopi, 1996. עמ' 130-141.
- ^ הצ'ינסון, עמ' 159-160.
- ^ וגנר, עמ' 137.
- ^ Sara Jones, Complicity, Censorship and Criticism: Negotiating Space in the GDR Literary Sphere, דה גרויטר, 2011. עמ' 97–99, 113-114, 120.
- ^ הצ'ינסון, עמ' 162.
- ^ Der König David Bericht (A Krónikás). Deutsches Musicalarchiv.
- ^ «Der König David Bericht» von Stefan Heym
- ^ ניר סלונים, "ספר דוד המלך": יצירת מופת שאסור להחמיץ, באתר מאקו, 19 באפריל 2016