גלראס
 | |
| גלראס, דצמבר 2005 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג הר | הר געש מורכב פעיל |
| גובה | 4,276 מטר |
| מדינה |
 קולומביה |
| מיקום | במחוז נריניו בקולומביה |
| רכס הרים | הרי האנדים |
| מספר הר געש | =1501-08[1] |
| התפרצות אחרונה | 25 באוגוסט 2010 |
| קואורדינטות | 1°13′00″N 77°22′00″W / 1.216667°N 77.366667°W |
גלֶראס (בספרדית: Galeras) או אוּרקוּנינה (Urcunina – "הר האש" בשפתם של העמים הילידים הפרה-קולומביאנים) הוא הר געש שכבתי מורכב השוכן במחוז נריניו בקולומביה, בסמוך לפסטו, עיר הבירה של המחוז. פסגת ההר שוכנת בגובה של 4,276 מטרים מעל פני הים.
גלראס הוא הר געש פעיל אשר התפרץ לעיתים תכופות מאז הכיבוש הספרדי. הרישום ההיסטורי הראשון של התפרצותו הוא מ-7 בדצמבר 1580,[2] והוא כיום אחד מהרי הגעש הפעילים ביותר בקולומביה. בהתפרצות של 1993 נהרגו תשעה בני אדם, בהם שישה מדענים שירדו ללוע הר הגעש על מנת לקחת דגימות של גזים.[3]
גלראס שוכן ברכס ההרים המרכזי - הקורדיליירה סנטרל - ברכס הרי האנדים והוא חלק מטבעת האש, אזור המקיף את האוקיינוס השקט וכולל כמה מהרי הגעש הפעילים ביותר. הוא הר הגעש השמיני על פי הסדר מצפון לדרום מבין הרי הגעש באזור הגעשי הצפוני של הרצועה הגעשית של האנדים, הכוללת 75 מתוך 204 הרי הגעש מתקופת ההולוקן בדרום אמריקה. הרצועה הגעשית של האנדים נוצרה בהפחתה של לוח נסקה הימי מתחת ללוח הדרום-אמריקאי.[4]
האפר הגעשי שנפלט בהתפרצויות הרבות מההר יצר קרקע פורייה והתושבים ביערו את הג'ונגלים שכיסו פעם את מדרונות ההר והם מגדלים על מורדות ההר קפה, עצי תפוז, גויאבה ואבוקדו ושיחי בננה גם על המורדות ששיפועם מגיע ל-45 מעלות.[5]
מקור שם ההר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הילידים כינו כאמור את ההר "הר האש", אך למתיישבים הספרדים דמו ענני הקיטור שנפלטו מההר למפרשים והמדרון הארוך המשופע דמה לגוף ספינה, ועל כן במאה ה-19 הם שינו את שם ההר לגלראס מהמילה הספרדית galera, סוג של ספינה עם מפרשים (בעברית גליאה).[6]
היסטוריה גאולוגית
[עריכת קוד מקור | עריכה]גלראס פעיל געשית לפחות מיליון שנים, כאשר אנדזיט מהווה את התוצר העיקרי של פעילותו.[1] בשלהי תקופת הפליסטוקן התחוללה פעמיים התמוטטות מסיבית של הקלדרה: הראשונה לפני כ-560,000 שנים בעקבות התפרצות שבה נפלטו כ-15 קילומטרים מעוקבים של חומרים, והשנייה, קטנה יותר, בין לפני 150,000 שנים ל-40,000 שנים שבה נפלטו כשני קילומטרים מעוקבים של חומרים. מאוחר יותר התמוטט חלק משולי הקלדרה, ייתכן בשל חוסר יציבות שנגרם מפעילות הידרותרמית, ובהתפרצויות שהתחוללו אחר-כך נוצר לוע חרוטי קטן בתוך הקלדרה שצורתה הייתה כעת דמוית פרסת סוס.
לאור ההיסטוריה הגעשית של ההר והקרבה לאוכלוסייה בת כחצי מיליון תושבים המתגוררים בעיר הסמוכה פסטו, הוא הוכרז על ידי האגודה הבינלאומית לוולקנולוגיה ולכימיה של פנים כדור הארץ (International Association of Volcanology and Chemistry of the Earth's Interior) ב-1991 כאחד מ-16 הרי הגעש של העשור ("Decade Volcanoes"), ולכן כראוי למחקר מיוחד כחלק מ"העשור הבינלאומי להפחתת אסונות הטבע" של האו"ם.[7]
היסטוריה של התפרצויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]גלראס נחשב הר הגעש הפעיל ביותר בקולומביה, כשהר הגעש נוואדו דל רואיס שני לו. ב-500 השנים האחרונות ההר התפרץ לפחות 30 פעמים.[5] הפעילות הגעשית הקדומה ביותר בהולוקן תוארכה באמצעות תיארוך פחמן-14 לשנת 7050 לפני הספירה (± 1000 שנים). התפרצויות דומות לאירוע זה התחוללו ב-3150 לפנה"ס (± 200 שנים), 2580 לפנה"ס (± 500 שנים), 1160 לפנה"ס (± 300 שנים), 490 לפנה"ס (± 100 שנים), ובשנת 890 (± 200). התפרצות טיפוסית מתחילה בהתפוצצות של הלוע המרכזי המובילה להתפרצות מתפוצצת הגורמת לזרמים פירוקלסטיים ו/או להארים. התפרצויות בתקופה המודרנית שעליהן יש רישומים התרחשו ב-1535, דצמבר 1580, יולי 1616, 1641, 1670, 1754, נובמבר 1796, יוני 1823, אוקטובר 1828, 1834, אוקטובר 1865, יולי 1889, 1891, דצמבר 1923, אוקטובר 1924, אוקטובר 1932, פברואר 1936, יולי 1947, ינואר 1950, 1974, פברואר 1989, ינואר 1990, ינואר 1993, מרץ 2000, יוני 2002, יולי 2004, נובמבר 2005, אוקטובר 2007 ואוגוסט 2010.[8]
ההתפרצות של 1993
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כינוס בנושאי הרי הגעש של העשור שהתנהל בפסטו ב-1993 הסתיים באסון כאשר כמה מהמדענים שהשתתפו בכנס ארגנו משלחת ספונטנית ב-14 בינואר ללוע גלראס. באופן בלתי צפוי התחוללה התפרצות כאשר המשלחת הייתה בפסגת ההר, והיא גרמה למותם של שישה מהמדענים ושלושה תיירים.[9]
האירוע היה שנוי במחלוקת בשל שמועות שנפוצו בתקשורת, על פיהן התעלם מנהיג המשלחת סטנלי ויליאמס (Stanley Williams), ששרד את ההתפרצות, מנהלי בטיחות. ההתפרצות נחזתה קודם לכן בהתבסס על פעילות מסוג B (B-Type activity) שנרשמה בסייסמוגרף שלושה ימים לפני ההתפרצות. סוג זה של פעילות אפשר בעבר לחזות בהצלחה התפרצויות געשיות בהרי געש אחרים. עם זאת, תחזית זו התבססה על תדפיס סייסמוגרף אחד בלבד תוך התבססות על היסטורית ההתפרצויות הקודמות של גלראס, בלא שהיא עברה אישוש באמצעות מדידות מדעיות נוספות שיעידו על פעילות משמעותית בהר הגעש.
התפרצויות במאה ה-21
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפעילות בגלראס נמשכה בעצימות נמוכה, כאשר מדי פעם התחוללו התפוצצויות קטנות שכיסו באפר געשי את הכפרים והעיירות הסמוכים. הר הגעש נחקר ביסודיות ויכולת חיזוי ההתפרצויות השתפרה. תופעה אחת שאובחנה במצפה הר הגעש (Observatorio Vulcanológico y Sismológico de Pasto) השוכן בפסטו והתגלתה כאמצעי אמין לחיזוי התפרצות היא אירוע סייסמי בתדר נמוך שזכה לכינוי "אירוע טורנילו" (tornillo, "בורג" בספרדית). אירועי טורנילו התרחשו לפני כ-80% מההתפרצויות בגלראס, ומספר אירועי טורנילו שנרשמו לפני התפרצות תאמו לעוצמת ההתפרצות.
יותר מ-100 רעידות אדמה קלות הורגשו במהלך ההתפרצות הגדולה של אפריל 2002, אף שלא דווח על פגיעה בנפש או נזקים. חשש מסכנה לחיי התושבים באזורים הסמוכים להתפרצות בנובמבר 2005 גרמה להוראה לפנות כ-9,400 תושבים מהכפרים הסמוכים (מרביתם כפריים). העיר פסטו, כ-9 קילומטרים מהר הגעש, כוסתה בשכבת אפר לאחר ההתפרצות הגעשית, ואילצה את התושבים לענוד משקפי צלילה ומסכות.
רעידות אדמה קטנות ספורות ופליטת אפר שהחלו במרץ 2006 הגיעו לשיאם ב-12 ביולי 2006 כשהתחוללו כמה התפרצויות מתפוצצות, שיצרו עמודי אפר וגז שהגיעו לגובה של 8 קילומטרים. דיווחים על נפילות של גושי סלע וזרמים פירוקלסטיים הגיעו מעיירות כמו קונסאקה (Consacá), 11.4 קילומטרים מערבית ללוע העיקרי של ההר. הממשלה הקולומביאנית הורתה שוב ושוב על פינוי למעלה מ-8,500 תושבים, שהתגוררו באזורים בסיכון שסביב ההר, למקלטים זמניים.[10]
הר הגעש התפרץ שוב ב-17 בינואר 2008 בשעה 20:06 (זמן מקומי). בתחילה לא היו דיווחים על פגיעות בנפש או נזק משמעותי לרכוש, אבל מאוחר יותר אישרו מומחים כי למגדלי הטלוויזיה שעל ההר נגרם נזק חלקי.[11]
ב-14 בפברואר 2009 התפרץ הר הגעש בשעה 19:00 זמן מקומי.[12] כ-8,000 תושבים פונו, ולא היו דיווחים על פגיעות בנפש או נזקים משמעותיים. כמו בהתפרצות של 2005 כוסתה העיר פסטו בשכבת אפר געשי. השלטונות המקומיים הורו לסגור זמנית שני מתקנים לטיהור מים בסמוך לגלראס. חודש אחרי כן, ב-13 במרץ התפרץ גלראס פעמיים סביב 15:55 ו-17:00. אפר נשר על פסטו ועיירות הסמוכות להר הגעש, שבהן ניתנה הוראת פינוי שהתושבים התעלמו ממנה. לא דווח על נזק או נפגעים בנפש.[13]
הר הגעש התפרץ ב-3 בינואר 2010 ועקב כך פונו 8,000 תושבים מבתיהם.[14] זו הייתה ההתפרצות העשירית תוך שנה. השלטונות הקולומביאנים הודיעו כי המצב יישאר בלתי יציב במשך השבועות הבאים.
גלראס התפרץ שוב ב-25 באוגוסט 2010, ועמוד אפר התרומם מההר. ההתפרצות, שלא לוותה בהתפוצצות, גרמה לשלטונות להעלות את רמת הכוננות בעיירות הסמוכות.[15]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Stanley Williams, Fen Montaigne, Surviving Galeras ,Houghton Mifflin Harcourt, 2001, ISBN 054763062X
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תמונות והסברים על הר הגעש גלראס מתוך אתר Global Volcanism Program
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 אתר Global Volcanism Program
- ^ Pasto: Espacio, Economía y Cultura (בספרדית)
- ^ http://www.scholastic.com/teachers/article/eruption-survivorx2019s-tale Eruption: A Survivor’s Tale]
- ^ Walter Sullivan, Plate Under a 'Ring of Fire' אתר הניו יורק טיימס
- ^ 1 2 Surviving Galeras עמ' 13
- ^ Surviving Galeras עמ' 12
- ^ Decade Volcanoes
- ^ Galeras: Eruptive History
- ^ Deaths and injuries in the eruption of Galeras Volcano, Colombia, 14 January 1993 Journal of Volcanology and Geothermal Research, volume=77
- ^ Colombia volcano provokes alert BBC
- ^ צילומים אחרי ההתפרצות
- ^ Agence France-Presse
- ^ Eruptions of Galeras Volcano Situation Report No 1
- ^ Evacuation after Colombia volcano erupt אתר הטלוויזיה של ניו זילנד
- ^ 'Red alert' issued for Colombian volcano after non-explosive eruption אתר ה-BBC
