גלויה
גלויה או גלוית דואר היא פיסת נייר עבה או קרטון דק, מלבנית לרוב, המיועדת לכתיבת מסר ומשלוחו באמצעות הדואר ללא צורך במעטפה.
מקור המונח ״גלויה״ בהתקצרות הצירוף "איגרת גלויה", אך היום הצירוף המקורי לא נמצא בשימוש בכלל.[1]
לרוב מופיעה תמונה יפה בצדה האחד של הגלויה ומקום לכתיבת מסר קצר בצדה השני. לעיתים קרובות, גלויות נמכרות לא רק בסניפי דואר, אלא גם באתרי תיירות פופולריים עם תמונות נוף של האזור.
לעיתים קרובות, משלוח הגלויה זול יותר ממשלוח המכתב, אם כי העלות בישראל זהה הן למכתבים והן לגלויות (1.55 ש"ח בתעריפים של תחילת 2008).
תקופת השיא של הייצור והצריכה של גלויות מאוירות הייתה בין השנים 1898–1918, וסחף שכבות רחבות של הציבור, אם כי גם במאה ה-21 הוסיפו אנשים, בייחוד תיירים, שלחו גלויות או שמרו אותן כמזכרת.[2]
הגלויה הראשונה הונפקה ב-1869 באוסטרו-הונגריה והן נמצאו בשימוש נרחב עד סוף המאה העשרים.
בארצות הברית הוצגו גלויות לראשונה בתערוכה העולמית של שיקגו (1893) וזמן קצר אחר כך אישרה ממשלת ארצות הברית להדפיס גלויות במחיר סנט אחד ("גלויות פני"). בעקבות כך חברת "Detroit Publishing Company" ייצרה גלויות פוטוכרום נושאות צילומים ריאליסטיים-למראה בצבעוניותם, בעיקר של נופים עירוניים וטבעיים, העתקי יצירות אמנות ונושאי פולקלור. הגלויות שיוצרו בתהליך זה זכו לתפוצה של מיליונים והמונח "פוטוכרום" משמש עד היום באנגלית לאפיון מהותן של גלויות מצולמות.
מלבד שימוש בגלויות למשלוח, הן מהוות גם אובייקט לאספנות.
אליעזר בן-יהודה היציע את המילה "קֶלֶף" במקום "גלויה", אבל המילה לא נקלטה בשפה. על פי האגדה, משפחתו של בן-יהודה התנגדה כי המילה נשמעת כמו "כלב."[3]
גלויות ביהדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגלויות וכרטיסי הברכה היהודיים הם אומנם חלק קטן מכלל הגלויות והכרטיסים הקיימים בעולם, אך יש בהם חומר בעל ערך המאיר היבטים מגוונים בתרבות היהודית. המכלול הגדול ביותר של גלויות יהודיות פורסם עד היום בידי אספן פרטי בשם ז'ראר סילון מפריז, בעל אוסף של יותר מ־40 אלף גלויות.[4]
איורי הגלויות היהודיות, בהינתן פומביות המדיום הזה משקפים את החברה היהודית אשר יצרה וצרכה אותן, הדימוי העצמי אשר ביקשה להציג לציבור הרחב, ואת האידאולוגיה והעקרונות שהנחו אותה. כתוצאה מכך, הגלויות שימשו ומשמשות עדות רבת ערך אודות חיי היהודים באותן השנים - חזותם ולבושם, כליהם ותשמישי הקדושה שלהם, הריהוט בבתים ובבתי הכנסת ועוד.[5]
הגלויות היהודיות הכילו סמלים מסורתיים ואידאולוגיים כמו הכותל המערבי, קבר רחל, המנורה, מגן הדוד, עבודה חקלאית ודימוי החייל הישראלי, וכן איורים שציינו אירועים שפקדו את העם היהודי. עם התגבשות ועליית התנועה הציונית, גלויות הברכה היו פלטפורמה להעברת מסרים אידאולוגיים. לדוגמה, הופקו גלויות עם דיוקנם של המנהיגים הציוניים בנימין זאב הרצל ומקס נורדאו, ואף גלויות שביקשו להעביר מסרים הנוגעים לפרשת דרייפוס.[6] וכן גלויות עם סממנים אנטישמיים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גלויות באתר דואר ישראל
- סטפן ליט, הגלויה חוגגת 150 שנה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, אוקטובר 2019
- יגאל נתנאל, הבה נדבר גלויות, שׂבֶל 114, יולי 2019
- אוסף גלויות מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
- עמי זהבי, נדבר גלויות: גלויות הנוף של וילהלם גרוס והציירת אנה פאלם, בבלוג "עונג שבת", 1 במרץ 2024
- גלויה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
גלויות דואר, דף שער בספרייה הלאומית- ארכיון אוסף הגלויות., בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אז והיום: קפד ראשו, באתר האקדמיה ללשון העברית, 27 באפריל 2017
- ^ שלום צבר, בין פולין לגרמניה: טקסים יהודיים בגלויות מאוריות מראשית המאה העשרים, מחקר ירושלים בפולקלור יהודי 27, עמ' 269-290
- ^ רוביק רוזנטל, המילים האובדות של אליעזר בן יהודה, באתר "הזירה הלשונית", 5 בינואר 2018
- ^ שלום צבר, בין פולין לגרמניה: טקסים יהודיים בגלויות מאוריות מראשית המאה העשרים, . מחקר ירושלים בפולקלור יהודי 27, 2011, עמ' 269-290
- ^ שלום צבר, בין פולין לגרמניה: טקסים יהודיים בגלויות מאוריות מראשית המאה העשרים, מחקר ירושלים בפולקלור יהודי 27, 2011, עמ' 269-290
- ^ ד"ר חזי עמיאור, מדברים גלויות: שנה טובה מאלפרד דרייפוס, באתר ynet, 12 בספטמבר 2012
