גינאה הצרפתית
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 | |
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר |
1891 – 1902 מדינת חסות צרפתית 1902 – 1958 מושבה באפריקה המערבית הצרפתית |
| שפה נפוצה | צרפתית |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אפריקה |
| היסטוריה | |
| הקמה | |
| הקמה | 1891 |
| פירוק | |
| עצמאות | 1958 |
| ישות קודמת | איממת פוטה ג'אלון |
| ישות יורשת |
 גינאה |
| שטח בעבר | 245,857 קמ"ר (נכון ל־1958) |
| כלכלה | |
| מטבע | פרנק CFA מערב אפריקני (XOF) |
  | |
גינאה הצרפתית (בצרפתית: Guinée française) הייתה מדינת חסות צרפתית במערב אפריקה בשטח שמהווה היום את המדינה גינאה. הפרוטקטורט היה תחום באוקיינוס האטלנטי במערב, בגינאה הפורטוגזית (כיום גינאה ביסאו) והמושבה סנגל הצרפתית (היום סנגל) מצפון, במושבות הצרפתיות סודאן הצרפתית (היום מאלי) וחוף השנהב הצרפתית (היום חוף השנהב) ממזרח, ובמדינה העצמאית ליבריה והמושבה הבריטית סיירה לאון מדרום. הפרוטקטורט התקיים כמושבה עצמאית נפרדת בין 1891[דרושה הבהרה] לעצמאות גינאה ב-1958. כאשר הייתה חלק מהפדרציה אפריקה המערבית הצרפתית.
יורדי הים הפורטוגזים היו לאירופים הראשונים שהפליגו לאורכו של חלק חוף זה של מערב אפריקה במהלך עידן התגליות במאה ה-15. מכיוון שכך, כמו גם בגלל קשיי הניווט, לא פקדו סוחרים אירופיים רבים את האזור במרוצת המאות ה-16 עד ה-18 באותה התכיפות שפקדו מקומות אחרים מצפון ומזרח לאזור. יחד עם זאת, בשפך נהר הפאטאלה (Fatalla), המכונה ריו פונגו (Pongo), במאטאקונג (Matakong), אי זעיר בקרבת שפך נהר פורקאריה (Forekaria) ובמקומות נוספים התבססו סוחרי עבדים. כאשר נדחקו סוחרי העבדים מחופים אחרים באזור, בלחצה של בריטניה, הם הפכו חוף בלתי מוכר זה למעוזם האחרון, ומתקני כליאה לאפריקנים משועבדים ששימשו כשלב מעבר לפני המסע הטרנס-אטלנטי נבנו באזור בשלהי המאה ה-18.
רק לקראת סיומן של המלחמות הנפוליאוניות, לאחר שהשיבה לחיקה את האי גורֵה (Gorée) בסנגל של ימינו, החלה צרפת לגלות עניין בחבל ארץ זה. בו בזמן החלו הבריטים, ממקום מושבם בגמביה וסיירה לאון, לגלות עניין ב"נהרות הדרומיים" (Rivieres du Sud), כלומר שמדרום לסנגל, כפי שנקרא האזור באותו הזמן, וכן לאזור רכס הרי פוטה ג'אלון (Fouta Djallon) שבפנים הארץ. מסעו של מגלה הארצות הצרפתי רנה קאייה (René Caillé), האירופי הראשון ששב בחיים מטימבוקטו אפופת המסתורין, החל מהעיר בוקה (Boké) שבאזור בשנת 1827 והחיש את ההתעניינות הצרפתית בחבל הארץ. החל משנת 1838 החלו הקברניט הצרפתי בו-וילומה (Bout-Willaumez) וממשיכי דרכו ללמוד את אזור החוף ביסודיות.
גנרל פיידרבה (Faidherbe), שמונה בשנת 1854 למושל סנגל, פעל לביסוס השליטה הצרפתית באזור כנגד שאיפות בריטיות דומות. ביסוס השליטה נעשה באמצעות מספר הסכמים בין השנים 1848 ו-1865 עם שבטים מקומיים שהצדיקו את הנוכחות הצרפתית לשם הגנה על הילידים, והסכמים נוספים נחתמו בין השנים 1876–1880. בשנת 1881 הציב עצמו האמיר של פוטה ג'אלון תחת הגנת הצרפתים ובכך עלה בידי הצרפתים למנוע את יצירתו של רצף בריטי בין גמביה וסיירה לאון. שנה לאחר מכן, ב-1882, הכירה בריטניה בזכותה של צרפת על רצועת החוף, ובשנת 1886 זנחו הגרמנים את תביעותיהם באזור. בשנת 1886 הוסדר הגבול הצפוני של הפרוטקטורט עם פורטוגל. במהלך השנים הבאות חלו מספר שינויים בגבולותיה של המושבה בהתאם לשינויים מנהליים פנימיים בתוך גבולות אפריקה המערבית הצרפתית ובשנת 1891 הופרדה גינאה הצרפתית מסנגל והפכה למושבה עצמאית. יחד עם זאת הוכפפה גינאה הצרפתית לסמכותו של המושל הכללי שניהל את כלל מערב אפריקה הצרפתית החל משנת 1895 מדקר, על אף ששמרה על מידה מרובה של אוטונומיה ואף ניהלה תקציב נפרד.
במהלך המאה ה-19 נעשו ניסיונות שונים לפתח במקום כלכלת מטעים, בעיקר של קוקה, קפה ועץ גומי. בעוד שהקוקה והגומי כשלו בעיקר עקב הבצורות התכופות, הקפה התאקלם ברום הגבוה של רמת פוטה ג'אלון, אולם לא עמד בתחרות עם הקפה הברזילאי.
הפרוטקטורט קיבל עצמאות מצרפת בשנת 1958 לאחר דחיית חוקת הרפובליקה החמישית של שארל דה גול, והיה למושבה היחידה שסירבה לקבל את החוקה החדשה. גינאה הצרפתית הפכה למדינת גינאה, ושמרה על הצרפתית כשפתה הרשמית, אך במדינה גם מדברים ערבית.
