גילה אדרעי
 | |
| אדרעי נואמת בהפגנה של המחאה החברתית בישראל בכיכר חורב בחיפה ב-30 ביולי 2011 | |
| לידה |
20 בנובמבר 1965 (בת 58) חיפה, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| עיסוק | יושבת ראש ועד עובדי רכבת ישראל |
| מספר צאצאים |
3 |
  | |
גילה אדרעי (נולדה ב-20 בנובמבר 1965) היא ישראלית שכיהנה כיושבת ראש ועד עובדי רכבת ישראל. כהונתה הראשונה החלה באמצע שנת 2010 ונמשכה עד להדחתה על ידי ההסתדרות בשנת 2012. בספטמבר 2017 נבחרה לתפקיד שנית. התפרסמה בעקבות המאבק המתוקשר שניהלה נגד מהלכי ההפרטה ברכבת ישראל.
תחילת דרכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גילה אדרעי היא אם חד-הורית לשלוש בנות. נולדה בחיפה. סבה עלה לארץ מסלוניקי על-פי הזמנת ראש העיר דאז, אבא חושי, על-מנת לסייע בהקמת הנמל בעיר, ולימים היה אחד מראשי ועד עובדי הנמל הראשונים. אביה עבד אף הוא בנמל, וכן בני משפחה נוספים. אמה עבדה בבית החולים רמב"ם בעיר ככוח עזר.
בצה"ל שירתה אדרעי כמורה חיילת ובחלק מהתקופה כמורה חיילת של "נערי רפול". לאחר שחרורה מצה"ל, עבדה בעבודות שונות: תחילה עבדה כגננת מחליפה, ולאחר שסבלה מבעיה רפואית במיתרי הקול החלה לעבוד בנמל חיפה, שם עבדה תקופה קצרה ונאלצה להתפטר בעקבות נישואיה לבעלה עובד נמל אף הוא, ממנו התגרשה בינתיים.
בגיל 25 החלה לעבוד ברכבת ישראל. במהלך שנות עבודתה, למדה טכנאות תעשייה וניהול במכללת אפקה. בגיל 30 עברה תאונת דרכים קשה. לאחר תקופת החלמה ארוכה שבה לעבוד ברכבת ישראל - תחילה במחלקת השכר ואחר כך במחלקת דלקים ושמנים, והפכה לפעילה בולטת בוועד העובדים. לאחר עזיבתו של יו"ר הוועד שאול עוקיש עקב חשדות לקבלת טובות הנאה ושוחד, נבחרה, באוגוסט 2010, ברוב קולות, לתפקיד יו"ר ועד עובדי הרכבת.[1][2]
כהונה ראשונה בתפקיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]המאבק בהפרטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך שנת 2010 אישרו משרדי האוצר והתחבורה רכישה גדולה של קרונות חדשים מחברת בומברדייה.[3] האישור לרכישה הותנה בהעברת תחזוקת הקרונות החדשים לידי החברה שסיפקה אותם. משמעות ההחלטה הייתה כי לא יהיה גיוס נוסף של כוח אדם לשורות עובדי הרכבת. באפריל 2011 הודיע שר התחבורה ישראל כ"ץ על רפורמה ברכבת ישראל,[4] העברת תחזוקת הקרונות לגורמים חיצוניים, מיקור חוץ. מיד עם פרסום ההודעה הכריזו ההסתדרות וועד העובדים בראשות אדרעי, על סכסוך עבודה. מאבקה של אדרעי התמקד בהתנגדות להפרטה שמשמעותה פגיעה בוועדים ובעבודה המאורגנת בישראל.
בנובמבר 2011 החלה רכבת ישראל לקלוט את הקרונות החדשים מתוצרת בומברדייה. בעקבות קליטת הקרונות החדשים פתח ב-12 בפברואר 2012 ועד העובדים בראשות אדרעי בעיצומים.[5] באותו היום, שופטת בית הדין לענייני עבודה בת"א הורתה להפסיק את העיצומים בטענה כי זוהי החלטה הנתונה בידי הנהלת הרכבת. אדרעי טענה בדיון כי נהגי הקטר טרם סיימו את הכשרתם ועל כן אינם רשאים ויכולים להפעיל את הקרונות החדשים. עקב העיכוב בביצוע החלטת בית הדין והמשך השיבושים בתנועת הרכבות למחרת[6] הגישה הנהלת הרכבת בקשה לראות בהתנהגות הוועד וההסתדרות בזיון בית הדין.[7] אדרעי ביחד עם שני שותפיה לראשות הוועד נקנסו על ידי בית המשפט בעשרת אלפים ש"ח כל אחד בגין ביזוי בית הדין. בית הדין קבע כי ההסתדרות ניסתה לבטל את השביתה ולהחזיר את העובדים לעבודה סדירה ועל כן פטר את נציגי ההסתדרות מענישה.
בעקבות האירועים ברכבת ישראל יזם ח"כ אופיר אקוניס דיון דחוף בוועדת הכלכלה של הכנסת בטענה לפגיעה באזרחי ישראל, שהתקיים ב-15 בפברואר.[8] אדרעי, נציגת ועד העובדים, וירון זפט, נציג ההנהלה והיועץ המשפטי של הרכבת, זומנו לדיון בוועדה. הוועדה סיימה את התכנסותה בקריאה של ח"כ כרמל שאמה הכהן להימנע מפגיעה בציבור.
בפגישה של יו"ר ההסתדרות עופר עיני עם אדרעי ונציגי ועד עובדי הרכבת נקבע כי עיני ינהל באופן אישי את המאבק. בעקבות ההחלטה, ב-16 בפברואר התקיימה פגישה בין עיני וכ"ץ שהסתיימה לאחר זמן קצר באי הסכמה.[9] בעקבות כישלון הפגישה הודיע כ"ץ במסיבת עיתונאים, כי הנחה את הנהלת הרכבת לחתום באופן חד צדדי תוך שבועיים על הסכם למיקור חוץ.[10]
בעקבות חילוקי הדעות המתמשכים והנחייתו של שר התחבורה, הודיעה הנהלת הרכבת כי חתמה על הסכם חד צדדי להפרטת תחזוקת הקרונות החדשים. בתגובה להודעה פנה ועד העובדים בראשות אדרעי לבית הדין לעבודה, בדרישה להתיר שביתה ברכבת ישראל. בית הדין אישר את השביתה וקבע כי הנהלת הרכבת התחייבה בדיון שהתקיים כחודשיים קודם, שלא לחתום על הסכם עם חברת בומברדייה ללא משא ומתן עם העובדים. כמו כן, סירבה הנהלת הרכבת לחשוף את ההסכם ותוכנו בפני הוועד.
במהלך הדיון בבית הדין התקיימה פגישה בין השר ישראל כץ ויו"ר ההסתדרות עופר עיני. בה הם החליטו על פתיחה במשא ומתן וזאת מבלי לזמן או לערב את אדרעי, יו"ר הוועד, אשר עמדה על רצונה להשבית את הרכבת עד לביטול מוחלט של ההסכם למיקור חוץ.[11]
הדחתה מהתפקיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]המאבק המתוקשר של ועד עובדי הרכבת בראשות אדרעי זכה לכתבות רבות בתקשורת הכתובה והמצולמת, בדרך כלל נלוותה לכתבות אלו ביקורת[12] שכוונה כלפי אדרעי.[13] לחצים הופעלו על ההסתדרות על מנת שתפטר את אדרעי מתפקידה כיו"ר הוועד. תקופה זו התאפיינה בהשמצות הדדיות, תביעות בבית הדין המוגשות על ידי שני הצדדים, מעקב באמצעות חברות חקירה פרטיות ועוד.[14]
בימי השיבושים ברכבת, בפברואר 2012, הוגשה בקשה לבית הדין לעבודה מטעם הנהלת הרכבת לראות בהתנהגותה של אדרעי ביזוי בית הדין והיא נקנסה בסכום של עשרת אלפים ש"ח,[15] שמועות על השעייתה הצפויה התפרסמו שוב ושוב,[16] ועוד באותו החודש היא זומנה לשימוע לפני השעיה בעקבות האשמה בתקיפת חברי הנהלה. באוגוסט זומנה אדרעי לשימוע לפני פיטורין עקב התעקשותה לקיים אסיפות עובדים שלטענת ההנהלה פגעו בפעילות הסדירה של החברה. בנוסף התנהל מאבק סביב כוונת הנהלת הרכבת להתקין ברכב החברה ששירת את אדרעי מכשיר איתוראן. אדרעי סרבה לאפשר את ההתקנה או להחזיר את הרכב. השימועים הובילו לעיכוב של שנתיים בדרגה, ובנוסף נרשמו אזהרות בתיקה האישי.[17]
ב-22 באוגוסט 2012 הופץ מכתב שנשלח לכלל עובדי רכבת ישראל ובו פירוט ההוצאות של ועד העובדים בתקופת כהונתה של אדרעי.[דרוש מקור] המכתב חשף כי אדרעי שילמה את הקנס בסך עשרת אלפים ש"ח מכספי הוועד וכן שכרה בשם הוועד חברות חקירה פרטיות, יועצי תקשורת, יועצי שכר ולוביסטיים. המכתב נחתם על ידי אבי אדרי יו”ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות. בעקבות פרסום המכתב פנתה אדרעי לאדרי במכתב משלה בו היא דרשה ממנו התנצלות או שיואשם בהוצאת דיבה, לטענתה, אדרי היה זה שייעץ לה לממן את הקנס מכספי הוועד.[דרוש מקור] ההסתדרות הורתה על הדחתה של אדרעי מהתפקיד וקיום בחירות חדשות לוועד.[18]
בעקבות ההדחה פנה הוועד המודח בראשות אדרעי לארגון כוח לעובדים,[19] מתוך כוונה להפכו לארגון היציג של עובדי הרכבת. סביב נושא הייצוג נפתח מאבק משפטי בין ההסתדרות וארגון כוח לעובדים. בית הדין דחה את המעבר לארגון כוח לעובדים ונסמך על החוק המונע מעבר בעת קיום משא ומתן על חתימת הסכם קיבוצי, התביעה עברה לבג"ץ שגיבה את ההחלטה ודחה את בקשת הוועד להכיר בכוח לעובדים כארגון היציג של עובדי הרכבת.[20]
התקופה לאחר שהודחה מהתפקיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביולי 2013 הושעתה אדרעי מעבודתה ברכבת למשך ארבעה חודשים עקב איומים על עובד.[21]
באוקטובר 2013 דחה בית הדין האזורי לעבודה בחיפה תביעת פיצויים בסך 2 מיליון שקל שהגישו אדרעי ואחרים נגד הנהלת רכבת ישראל.[22]
בפברואר 2014 זימנה רכבת ישראל את אדרעי לשימוע נוסף, בחשד שהחתימה כרטיס עובד כשיצאה לדיון בבית המשפט.[23]
בפברואר 2017 הגישה אדרעי עם 7 עובדים נוספים מהרכבת תביעה לבית הדין לחייב את ההסתדרות לקיים בחירות לוועד. בכתב התביעה נאמר כי ההסתדרות מונעת מזה כשנה קיום של בחירות ברכבת בשל תמיכת יו”ר הוועד הנוכחי בניסנקורן.[24] בית המשפט קיבל את עמדת התובעים, וחייב את ההסתדרות לקבוע מועד לבחירות ברכבת והבחירות נקבעו לספטמבר 2017.[25]
בספטמבר 2017 נבחרה אדרעי שוב ליו"ר ועד עובדי רכבת ישראל.[26]
כהונה שנייה בתפקיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכהונה השנייה ארכה חמש שנים וחצי ובסיומה לא התמודדה בבחירות לראשות הוועד וסיימה את תפקידה במרץ 2023.
בניגוד רב לכהונתה הראשונה, הכהונה השנייה התאפיינה בשקט יחסי[27] ולא נרשמו בפעולות משמעותיות שעוררו הדים רבים מחוץ למעגלי רכבת ישראל.
אדרעי עברה לתפקיד ניהולי ברכבת, בתור סגנית מנהל אגף דלק ואנרגיה.
בסיום תפקידה כתבה כי היא שמחה להיות "כחומה בצורה בהגנה ושמירה על עובדי ועובדות הרכבת, נאמנה לאג'נדה שלי ]...[ אנחות הרווחה הנשמעות עכשיו במקומות מסוימים, הן כמנגינות ערבות לאוזניי". בנוסף תקפה את ההצעה להגביל את זכות השביתה בשירותים חיוניים, כחלק מצעדי החקיקה ברפורמה המשפטית. "אם תעבור הצעת חוק הזאת," אמרה, "יהיה זה היום שבו יתחיל הסוף של העבודה המאורגנת בישראל, ומשם הדרך לרמיסת הזכויות של כולנו היא קצרה מאוד."
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הייתה נשואה לאלי אדרעי, עובד נמל חיפה, ולהם שלוש בנות. בהמשך התגרשו. אדרעי מתגוררת בחיפה.[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מעשי משפט: מאבק עובדי רכבת ישראל בהפרטה ובמיקור חוץ ולקחים מפסק דין בעניינם - אמנון פורטוגלי ומורן סבוראי (אורכב 13.10.2013 בארכיון Wayback Machine)
- ארי ליבסקר, "אורי יוגב הגיע כדי לחלק את הרכבת לחברים העשירים שלו", באתר כלכליסט, 28 באפריל 2011
- שי ניב, ביה"ד: יו"ר ועד עובדי הרכבת אדרעי "בוטה"; נקנסה ב-10,000 שקל, באתר גלובס, 14 בפברואר 2012
- ריקי כהן הדימוי התקשורתי של גילה אדרעי באתר סלונה, 14 בפברואר 2012
- עמירם ברקת ושי ניב, ניתוח "גלובס": על מה נאבקים עובדי רכבת ישראל?, באתר גלובס, 15 בפברואר 2012
- שי ניב, מה מפריע לנו בגילה אדרעי?, באתר גלובס, 16 בפברואר 2012
- שי ניב, למי, למי יש יותר גדול?, באתר גלובס, 21 בפברואר 2012
- צבי לביא, מה יצא לנו מ-34 תהליכי הפרטה במשק?, באתר ynet, 6 במרץ 2012
- נתן שקרצ'י, ההפרטה, באתר (העוקץ), 29 במרץ 2012
- גילה אדרעי, ההסתדרות ירדה מהפסים באתר (כוח לעובדים), 5 ביולי 2012
- יובל גורן, ביה"ד: על גילה אדרעי להחזיר את הרכב שקיבלה מהרכבת ולפנות חדרה, באתר nrg, 11 ביולי 2012
- אייל טבת, מדוע הורידו את אדרעי מהמסילה, באתר (העוקץ), 11 ביולי 2012
- פסק דין - ארגון כוח לעובדים וועד עובדי הרכבת נגד ההסתדרות באתר (דיני עבודה MVׂ), 15 ביולי 2012
- מתן בורד, אל תבנו על הצייתנות שלהם באתר (העוקץ), 18 ביולי 2012
- שירות גלובס, אדרעי שכרה חוקרים פרטיים ושילמה קנסות מכספי הוועד, באתר גלובס, 22 באוגוסט 2012
- ליאור גוטמן, רכבת ישראל השעתה את גילה אדרעי מהעבודה ל-4 חודשים, באתר כלכליסט, 11 ביולי 2013
- עמליה דואק, כתבת כלכלה, גילה אדרעי נלחמת על מקום עבודתה, באתר מאקו, 22 ביולי 2013
- יובל גורן, הנהלת הרכבת שכרה בלשים שעקבו אחר אדרעי, באתר nrg, 8 באוקטובר 2013
- שרה ליבוביץ-דר, אשת הברזל: יו"ר ועד הרכבת לא עוצרת, באתר nrg, 24 בפברואר 2012
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 שרה ליבוביץ-דר, אשת הברזל: יו"ר ועד הרכבת לא עוצרת, באתר nrg, 24 בפברואר 2012
- ^ שחר הזלקורן, סוף תקופה - האיש החזק של רכבת ישראל פורש, באתר ynet, 25 בפברואר 2009
- ^ ליאור גוטמן, רשמית: בומברדייה הקנדית תספק 78 קרונות חדשים לרכבת ישראל, באתר כלכליסט, 10 באוקטובר 2010
- ^ רכבת ישראל ורשות מקרקעי ישראל חתמו היום על הסכם מהפכני, רשות מקרקעי ישראל
- ^ שחר הזלקורן, התגעגעתם? עובדי הרכבת שוב מאיימים לשבות, באתר ynet, 12 בפברואר 2012
- ^ שיבושים ברכבת; הנוסעים: "הפכנו לאסירים", באתר ynet, 13 בפברואר 2012
- ^ הלל פוסק וגלעד מורג, עובדי הרכבת: מהלילה שביתה עד להודעה חדשה, באתר ynet, 13 בפברואר 2012
- ^ יו"ר ועד הרכבת בכנסת: "המוצא האחרון שלנו זה לפגוע בנוסעים", באתר nrg, מעריב, 15 בפברואר 2012
- ^ יוסי ניסן, לאחר רבע שעה - התפוצצה הפגישה בין כץ לעיני על הרכבת; עיני: "כץ יצר משבר ולא אנהל מו"מ כך", באתר גלובס, 16 בפברואר 2012
- ^ גיא קצוביץ', הנהלת הרכבת חתמה על הסכם תחזוקה לקרונות החדשים, באתר גלובס, 19 בפברואר 2012
- ^ שי ניב, כץ ועיני סיכמו על מתווה שימנע השבתת הרכבת; אדרעי רותחת: "שביתה מיד!", באתר גלובס, 20 בפברואר 2012
- ^ אורית-קלייר ארזי, הסוציאליזם החזירי של אדרעי, באתר גלובס, 15 בפברואר 2012
- ^ ההפרטה, העוקץ
- ^ שי ניב, חשיפה: הנהלת הרכבת עקבה אחרי עובדים, באתר גלובס, 1 במאי 2013
- ^ אבי בר-אלי והילה ויסברג, בית הדין לעבודה הטיל קנסות אישיים על ראשי ועד הרכבת, באתר הארץ, 15 בפברואר 2012
- ^ שי ניב, ועד עובדי הרכבת מכחיש נחרצות ניסיון הדחת גילה אדרעי, באתר גלובס, 20 בפברואר 2012
- ^ עונש לוועד הרכבת לשעבר: אדרעי תעוכב בדרגה לשנתיים, באתר גלובס, 12 בספטמבר 2012
- ^ שי ניב, אדרעי הודחה מיו"ר ועד עובדי הרכבת: "חצתה כל גבול", באתר גלובס, 27 ביוני 2012
- ^ רן רימון, "כוח לעובדים" עובר לשחק במגרש של הגדולים, באתר ynet, 9 ביולי 2012
- ^ מיקי פלד, תבוסה לגילה אדרעי: ההסתדרות נשארת הארגון היציג של עובדי הרכבת, באתר כלכליסט, 13 בדצמבר 2012
- ^ ליאור גוטמן, רכבת ישראל השעתה את גילה אדרעי מהעבודה ל-4 חודשים, באתר כלכליסט, 11 ביולי 2013
- ^ שי ניב, נדחתה תביעת גילה אדרעי בסך 2 מיליון שקל נגד הנהלת הרכבת, באתר גלובס, 7 באוקטובר 2013
- ^ עמליה דואק, כתבת כלכלה, גילה אדרעי שוב זומנה לשימוע, באתר מאקו, 11 בפברואר 2014
- ^ אסנת ניר, גילה אדרעי נגד ההסתדרות: "מונעת בחירות לוועד הרכבת מאחר שהיו"ר תומך בניסנקורן", באתר כלכליסט, 16 בפברואר 2017
- ^ אסנת ניר, הישג לגילה אדרעי ועובדי הרכבת: בחירות לוועד יתקיימו ב-15 בספטמבר, באתר כלכליסט, 22 בפברואר 2017
- ^ ניצן צבי כהן, גילה אדרעי נבחרה אמש (ג'), שנית, ליושבת ראש ועד עובדי הרכבת, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 27 בספטמבר 2017
- ^
דניאל שמיל, אחרי שתי קדנציות: גילה אדרעי פורשת מתפקיד יו"ר ועד עובדי הרכבת, באתר TheMarker, 20 במרץ 2023