גבעת עדה

גבעת עדה (מושבה)
	בית העם בגבעת עדה בשנת 1926
מדינה	ישראל
תאריך ייסוד	1903
על שם	אדלידה דה רוטשילד
שטח	11,000 דונם
תאריך נטישה	2003
אוכלוסייה	‏
‑ במושבה	2,600 (2003)
קואורדינטות	32°31′05″N 35°02′40″E / 32.51805556°N 35.04444444°E

ערך זה עוסק במושבה היסטורית במורדות רמות מנשה. אם התכוונתם להיישוב לאחר שאוחד עם בנימינה, ראו בנימינה-גבעת עדה.

גִּבְעַת עָדָה היא מושבה שנוסדה במורדות רמות מנשה מצפון מזרח לפרדס חנה-כרכור של היום. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949. בשנת 2003 היא אוחדה עם בנימינה הצעירה ממנה, לכדי מועצה מקומית מאוחדת אחת, בשם בנימינה-גבעת עדה. שנים רבות הייתה גבעת עדה אי בודד של התיישבות יהודית בלב שטח שנשלט על ידי יישובים ערביים. גבעת עדה סבלה רבות מפרעות הכנופיות הערביות בתקופת המאורעות, ובעיקר בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. בשנת תרצ"ח לבדה איבדה המושבה שבעה מבניה במאורעות.

היסטוריה

גבעת עדה, לפנים מרח^[1]^[2] (מנוחה בערבית^[3]), הוקמה בשנת 1903, כאשר הפקידות של יק"א רכשה את הכפרים מרח ובורג' על מנת להגדיל את מכסת הקרקע של מתיישבי זכרון יעקב, כדי שיהיה להם שטח לזריעה בנוסף לכרמי הגפנים.^[4] אולם בגלל המרחק, מתיישבי זכרון יעקב לא עיבדו את הקרקעות לבד אלא מסרו אותם לאריסים ערבים שהתגוררו במקום. כדי לשנות מצב זה, עשתה יק"א עסקת חליפין עם אכרי זכרון יעקב. היא נתנה להם קרקעות נוספות בקרבת מושבתם, תמורת קרקעות מרח, ויישבה במרח שמונה משפחות יהודיות: ארבעה בני משפחת בלנק, אוורבוך, קרופיק וקוניצר, אשר ישבו במקום ביחד עם האריסים הערבים.^[5] בשנת 1920 היו במושבה 10 בתי אבן וחומת אבן הקיפה אותה, והיא חלשה על 6,500 דונם.^[6] במאורעות תר"פ פשטו ערביי הסביבה על המושבה, רצחו את בנימין קרופיק,^[7] פצעו קשה שניים נוספים מהמתיישבים ובזזו את רכוש המושבה.^[8] בשנת 1921 התגוררו במרח 7 משפחות יהודיות ו-20 משפחות ערביות. חלק מהאדמות של הכפר היו בבעלות המשפחות שהתגוררו במקום, ואחרות היו בבעלות איכרי זכרון יעקב שהגיעו למקום רק בעונת הגורן, ובשאר השנה בצעו עבודות באדמותיהם בעזרת פועלים ערבים. בפרוץ מאורעות תרפ"א בחדרה נמלטו יהודי מרח לזכרון יעקב. לאחר שבועיים הם שבו לכפרם, אך ברחו שוב בעקבות שמועה על כוונה של ערבים לפשוט על הכפר. לאחר עשרה ימים הם שבו שוב ובקשו מאנשי יק"א להסב את העבודה בכפר לעבודה עברית, מאחר שבאותה עת היו במרח 3 פועלים יהודים ו-25 פועלים ערבים.^[9]

בשנת 1923 הצטרפו מספר משפחות חדשות למושבה והחלו בבניית בתים מחוץ לחומה.^[10] בשנת 1924 היו במושבה 13 משפחות שלהם היו 31 ילדים, וכן קבוצה של 11 תלמידים ממקווה ישראל.^[5] באותה שנה שונה שם המושבה לגבעת עדה, על שם אדלהייד (עדה) רוטשילד, אשתו של הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד.^[11] באותה עת התרכזו בגבעת עדה עשרות פועלים יהודיים, שהחליפו את הפועלים הערבים.^[12] בשנת 1927 פורסם שבכוונת הנהלת פיק"א לבנות בית כנסת במקום.^[13] בית הכנסת נחנך ב-31 ביולי 1928.^[14] בסוף 1928 נמנו בגבעת עדה 127 תושבים.^[15] במאורעות תרפ"ט פונו הנשים והילדים לזכרון יעקב והגברים עמדו על המשמר למקרה התקפה, שלא באה.^[16] לקראת סוף 1929 הוחל בסלילת כביש בין בנימינה וגבעת עדה.^[17]

בכ"ד בסיון ה'תרצ"ח (23 ביוני 1938) נחטפו ונרצחו שלושה נערים מבני המושבה, בני משפחות אוורבוך, קרופיק ופרנק^[18] בעת שהובילו קש בעזרת זוג פרדות בשדות המושבה.^[19] גופותיהם נמצאו רק לאחר כשנתיים מושלכות בבור בפאתי הכפר זלפה. ב-10 ביולי 1938 פרץ המון ערבי למושבה והחל לירות. במהומה נהרגו תושבי המושבה נעמי גולדברג, שמעון מרגלית והנוטר יצחק קומורניק.^[20]^[21] שתי בנותיה של נעמי גולדברג ניצלו מניסיון חטיפה.^[22] באותה שנה אף נהרג בן המושבה בהגנת חניתה.

גבעת עדה הוקמה כמושבה חקלאית ועד אמצע שנות ה-90 של המאה ה-20, עת התחילו ההרחבות ותוספות האוכלוסייה המאסיביות, הייתה החקלאות מקור גאווה ואבן יסוד בחיי המושבה. בתחילה, ענפי המשק עיקריים התבססו על פלחה וגידולי בעל. עם הנחת קווי מים בשטחים החקלאיים נכנסו גם גידולי שדה (ירקות כמו מלפפונים, עגבניות, חצילים, גזר וכו'), אולם במהרה גידול ענבי היין התבסס כענף החקלאי העיקרי של חקלאי גבעת עדה, כמו גם מטעי רימון ונשירים אחרים: אפרסק, שקד, משמש ושזיף. מאמצע שנות ה-80 של המאה ה-20, עם ירידת הרווחיות וירידת קרנה של החקלאות בישראל, חל פיחות גם במשקים החקלאיים בגבעת עדה, אך למרות זאת, רבים מבני הוותיקים נאחזים בקרקע ובחקלאות, המהווה עבורם סמל וגורם בעל ערך רגשי ואידאולוגי.

חגיגת שבועות בחצר בית הספר היסודי גבע במושבה גבעת עדה, 1985

היישוב כיום

גבעת עדה הוכרזה כמועצה מקומית על שטח שיפוט של 11,000 דונם בשנת 1949. בספטמבר 2003 אוחדה גבעת עדה עם בנימינה לרשות מקומית אחת. באותה עת, היו במושבה 2,600 תושבים (לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה). בשנים האחרונות נמצאת גבעת עדה בתנופה של בנייה. אוכלוסייה חדשה, חלקה הגדול משפחות צעירות, מצטרפת ליישוב ומרחיבה את אזורי המגורים שלו.

מאז האיחוד ובעיקר מהעשור השני של המאה ה-21, חלק מוותיקי היישוב מעוניינים לבצע מהלך של פירוד רשויות בעקבות טענותיהן על הזנחה של גבעת-עדה לעומת בנימינה ואובדן המורשת הייחודית של גבעת עדה.^[23]

אתרים ביישוב

בעקבות המאורעות בשנות ה-20 וה-30 בהם נפגעו אנשים מבני היישוב, הקים ועד היישוב מבנה בן שתי קומות שנועד לשמש כבית הביטחון של היישוב וכ"בית העם". במבנה שכנו משרדי הוועד, כיתות בית הספר, חדר נשק ואולם גדול ששימש כבית קולנוע ומקום מפגש לאירועים שונים. על הגג הוקמה עמדת תצפית ואיתות, והמבנה שימש כאתר אימונים לאנשי ההגנה וחיל הנוטרים.

אתר היסטורי נוסף הוא הבאר ששוחזרה בשנות ה-2000 לאחר הפסקת השימוש בה בשנות ה-40, כאשר המושבה חוברה למקורות המים של חברת מקורות. הבאר שימשה את ראשוני המתיישבים כבר משנת 1903. המים הועברו בחביות על גבי עגלות מהבאר למגדל המים ולבריכה שבתוך המושבה. לאחר השחזור הפך המקום לפינת חמד מוצלת על ידי עצי ערבה, ובו גם בוסתן עצי פרי, צמחי תבלין ופינת ישיבה. המקום הפך לאתר תיירותי, ולעיתים נערכים בו אירועים כגון חתונות.

ביישוב יש שבט צופים, שבט גפן, והוא מונה כ-450 חניכים.

גלריית תמונות

לווית הרוגי מאורעות 1936, מסע ההלוויה עובר בסמטה בין בית אפרתי לבית הכנסת המרכזי
שמירה על סוסים בשדות המושבה, 1944 לערך
קציר תבואה בשדות המושבה
ביקור משפחת רוטשילד בכניסה לבניין בית העם
מבנה בית הספר הראשון
מבתי הוותיקים
הכניסה למושבה
בית הכנסת הראשון

לקריאה נוספת

אמנון להב, "גבעת עדה - היא מראח' ", בתוך: זאב ענר (עורך), סיפורי מושבות: סיפורן של חמישים ושתיים המושבות בא"י, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1996 (הספר בקטלוג ULI).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גבעת עדה בוויקישיתוף

אתר המועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה
אליענה שפר, גבעת עדה חוגגת 110, אבל בת כמה היא באמת?, באתר nrg‏, 21 בינואר 2013
גבעת עדה (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ מפת 'מושבות העברים' 1911 מתוך ירחון המאיר בעריכת ישראל בלקינד, עם סימון המקום כמושבה עברית וציון השם 'מרח', באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
^ מפת אזור גבעת עדה עם ציון השם 'אל מראח', 1:25,000 בהוצאת 'ההגנה, 1942, גליון 11, באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
^ זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל, עם עובד, 1977, עמ' 1186
^ מכתב ממאיר שפיה, האחדות, 15 בספטמבר 1911
^ ¹ ² גבעת עדה, העולם, 15 באוגוסט 1920
^ משה סמילנסקי, מרח ואילת השחר, הארץ, 13 במאי 1920
^ ג. שרוני, נקמת דמו של בנימין קרופיק, מעריב, 5 במאי 1960
^ ידיעות אחרונות, דואר היום, 4 במאי 1920
כתבות ההתנפלות על מרח, הארץ, 6 במאי 1920
ההתנפלות על מרח, דואר היום, 7 במאי 1920
^ מצב העבודה במושבות יהודה ושומרון, הפועל הצעיר, 7 ביולי 1921
^ מומנטים בליל ההתקפה על גבעת עדה, הַבֹּקֶר, 19 ביולי 1938
^ שנוי שם, הארץ, 27 במרץ 1924
^ גבעת עדה, דבר, 13 בדצמבר 1925
^ מפעולות פיק"א בשומרון, הארץ, 16 במאי 1927
^ זכרון יעקב חגיגה, דואר היום, 2 באוגוסט 1928
^ התפתחות זכרון יעקב והמחוז, הארץ, 10 בדצמבר 1928
^ א. סמסונוב, השומרון ושבועות הדמים, דואר היום, 11 בספטמבר 1929
ש. גלוזמן, גבעת עדה בימי המהומות, הארץ, 18 בספטמבר 1929
^ כביש בנימינה - גבעת עדה, דואר היום, 15 בנובמבר 1929
^ גבעת עדה מעלה את זכר חלליה ותובעת הרחבה ומים, דבר, 2 ביולי 1939
^ מכתב גלוי של ועד גבעת-עדה אל הנציב העליון, דבר, 27 ביוני 1938
^ עמידת גבורה של מגיני גבעת עדה בקרב עם המון מרצחים שפרצו לתוך המושבה, דבר, 11 ביולי 1938
^ כיצד הותקפה והתגוננה גבעת-עדה, דבר, 11 ביולי 1938
^ אשר קרה גבעת-עדה, דבר, 12 ביולי 1938
^ מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה, באתר www.magazin.org.il

[1] מפת 'מושבות העברים' 1911 מתוך ירחון המאיר בעריכת ישראל בלקינד, עם סימון המקום כמושבה עברית וציון השם 'מרח', באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור

[2] מפת אזור גבעת עדה עם ציון השם 'אל מראח', 1:25,000 בהוצאת 'ההגנה, 1942, גליון 11, באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור

[3] זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל, עם עובד, 1977, עמ' 1186

[4] מכתב ממאיר שפיה, האחדות, 15 בספטמבר 1911

[העולם24-5] ¹ ² גבעת עדה, העולם, 15 באוגוסט 1920

[6] משה סמילנסקי, מרח ואילת השחר, הארץ, 13 במאי 1920

[7] ג. שרוני, נקמת דמו של בנימין קרופיק, מעריב, 5 במאי 1960

[8] ידיעות אחרונות, דואר היום, 4 במאי 1920
כתבות ההתנפלות על מרח, הארץ, 6 במאי 1920
ההתנפלות על מרח, דואר היום, 7 במאי 1920

[9] מצב העבודה במושבות יהודה ושומרון, הפועל הצעיר, 7 ביולי 1921

[10] מומנטים בליל ההתקפה על גבעת עדה, הַבֹּקֶר, 19 ביולי 1938

[11] שנוי שם, הארץ, 27 במרץ 1924

[12] גבעת עדה, דבר, 13 בדצמבר 1925

[13] מפעולות פיק"א בשומרון, הארץ, 16 במאי 1927

[14] זכרון יעקב חגיגה, דואר היום, 2 באוגוסט 1928

[15] התפתחות זכרון יעקב והמחוז, הארץ, 10 בדצמבר 1928

[16] א. סמסונוב, השומרון ושבועות הדמים, דואר היום, 11 בספטמבר 1929
ש. גלוזמן, גבעת עדה בימי המהומות, הארץ, 18 בספטמבר 1929

[17] כביש בנימינה - גבעת עדה, דואר היום, 15 בנובמבר 1929

[18] גבעת עדה מעלה את זכר חלליה ותובעת הרחבה ומים, דבר, 2 ביולי 1939

[19] מכתב גלוי של ועד גבעת-עדה אל הנציב העליון, דבר, 27 ביוני 1938

[20] עמידת גבורה של מגיני גבעת עדה בקרב עם המון מרצחים שפרצו לתוך המושבה, דבר, 11 ביולי 1938

[21] כיצד הותקפה והתגוננה גבעת-עדה, דבר, 11 ביולי 1938

[22] אשר קרה גבעת-עדה, דבר, 12 ביולי 1938

[23] מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה, באתר www.magazin.org.il

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]