גבול דרום אפריקה–לסוטו
מפת לסוטו, שמוקפת בדרום אפריקה | |||
| |||
אורך כולל | 909 ק"מ | ||
---|---|---|---|
מספר מעברי גבול | 14 | ||
גבול דרום אפריקה–לסוטו הוא הגבול הבין-לאומי המפריד בין דרום אפריקה ללסוטו. אורך הגבול הוא 909 ק"מ,[1] והוא יוצר לולאה שלמה, שכן לסוטו היא מובלעת המוקפת כולה בדרום אפריקה. הגבול עובר בנהר קלדון (אנ'), קו פרשת המים של הרי דראקנסברג, הנהר אורנג', הנהר מחלנג (אנ') וסדרת גבעות המצטרפות למחלנג בחזרה לנהר קלדון.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנשי סוטו היוו משטר מובהק בשנות ה-20 של המאה ה-19 תחת הצ'יף הראשי הראשון, מושושואה הראשון (אנ'). באותה תקופה, שטח סוטו כלל גם את פרובינציית המדינה החופשית בדרום אפריקה. לאחר מספר קרבות בין אנשי סוטו לבין אנשי בואר (אנ') על שטח מדינת אורנג' החופשית, שטח זה אבד ב-1850 וב-1860. ב-1868, בסוטולנד (כפי שהיה ידוע אז) הפכה למדינת חסות בריטית. למעט תקופת סיפוח מושבת הכף ב-1871–1884, היא נותרה במעמד זה עד שקיבלה את עצמאותה כממלכת לסוטו ב-1966.
הגבול בין בסוטולנד למדינת אורנג' החופשית הוגדר ב-1869, בוועידה באליוואל נורת' (אנ'). גבול זה אושר, והגבול עם מושבת הכף ומושבת נטאל גם הוא הוגדר, בהודעת הנציב העליון בדרום אפריקה (אנ'), פיליפ אדמונד וודהאוס (אנ'), מ-13 במאי 1870, כפי שתוקן בהודעה ממשלתית מס' 74 מ-6 בנובמבר 1871. בהודעה זו, תוארו גבולותיה של "בסוטולנד הבריטית":[2][3]
מצומת הקורנטספרויט עם הנהר אורנג', לאורך מרכז הנהר לנקודה הקרובה ביותר לאוליפנטסבן; מאותה נקודה, אוליפנטסבן, עד לנקודה הדרומית של לנגברג, לאורך הר לנגברג עד לקצה הצפון-מערבי שלה; משם לנקודה המזרחית של ג'מרברג; לאורך החלק העליון של ג'מרברג עד לקצהו הצפוני-מערבי; משם בהארכה של אותו הר, לנהר קלדון; לאורך מרכז נהר קלדון עד לאגני הניקוז של הנהר אורנג' במונט-או-סורס; משם מערבה לאורך דרקנסברג, בין קו פרשת המים של הנהר אורנג' לנהר סנט ג'ון עד למקור הנהר; במורד מרכז הנהר עד לצומתו עם הנהר אורנג', ובמרכז הנהר האחרון עד לצומתו עם קורנטספרויט.
קורנטספרויט, נהר סנט ג'ון ונהר טיז מוכרים כיום כנהרות מחלנג (אנ'), מזימוובו (אנ') וטלה (גר') בהתאמה. אוליפנטסבן, לנגברג וג'מרברג הם הרים באזור שבין הנהר מחלנג (אנ') לבין הנהר קלדון (אנ').
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל ממונט-או-סורס (אנ'), הגבול עובר לאורך קו פרשת המים בין אגן הניקוז של הנהר אורנג' (הזורם לאוקיינוס האטלנטי) לבין הנהרות השונים הזורמים מעל דרקנסברג לאוקיינוס ההודי. הוא ממשיך בקו פרשת מים, עד למקור הנהר טלה (גר') ליד ההר בן מקדהוי. משם הוא ממשיך דרך הנהר טלה עד למפגש עם הנהר אורנג', ולאחר מכן למפגש בין הנהר אורנג' עם הנהר מחלנג (אנ').
ממפגש זה, הגבול עובר דרך הנהר מחלנג (אנ') עד לנקודה ממערב למוהאל'ס הוק (אנ'). לאחר מכן, הוא עובר לאורך סדרת גבעות וקטעי קו ישר לכיוון נהר קלדון (אנ'), מצפון לוופנר (אנ'). לאחר מכן, הגבול ממשיך דרך הנהר קלדון, ליד בירת לסוטו, מסרו, ולעיירה פיקסבורג (אנ') שבדרום אפריקה, עד למקור הנהר, שנמצא במגדלור בקאצ'ה'ס נק. מהמגדלור, הגבול ממשיך דרך קו פרשת המים בין הנהר אורנג' ואגני הניקוז של הנהר ואל למונט-או-סורס (אנ').
כל עשרת המחוזות של לסוטו נוגעים בגבול, וכך גם שלושה פרובינציות של דרום אפריקה: המדינה החופשית, קוואזולו-נטאל והכף המזרחי.
מעברי גבול
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעברי הגבול הרשמיים מתוארים בטבלה הבאה:[4]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ South Africa (אורכב 10.01.2021 בארכיון Wayback Machine). The World Factbook. Central Intelligence Agency.
- ^ Brownlie, Ian (1979). "Lesotho–South Africa". African Boundaries: A Legal and Diplomatic Encyclopaedia. London: C. Hurst & Co. pp. 1109–1114. ISBN 0903983877.
- ^ Lesotho–South Africa Boundary (PDF) (Report). International Boundary Study No. 143. United States Department of State. 25 January 1974.
- ^ "South African ports of entry". Department of Home Affairs. אורכב מ-המקור ב-11 באוקטובר 2010. נבדק ב-14 באוקטובר 2010.
{{cite web}}
: (עזרה)