בלוטת סקין
 | |
| תרשים המתאר את המיקום האנטומי של בלוטת סקין: 1) השפתיים הגדולות, 2) דגדגן, 3) השפתיים הקטנות, 4) השופכה, 5) בלוטת סקין, 6) הנרתיק, 7) בלוטת ברטולין | |
| שיוך |
מערכת הרבייה הנקבית  |
|---|---|
| תיאור ב |
האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (1213) |
| על שם | אלכסנדר סקין |
| מזהים | |
| לטינית (TA98) |
glandulae vestibulares minores |
| טרמינולוגיה אנטומיקה |
A09.2.01.017 |
| TA2 (2019) |
3564 |
| FMA |
20083 |
  | |
באנטומיה של גוף האשה, בלוטת סקין (ידועה גם בשם בלוטת סקנה) או בריבוי, בלוטות סקין (באנגלית: Skene's glands, Skene glands, periurethral glands, paraurethral glands, ו-female prostate) הן בלוטות הממוקמות לפני שלפוחית השתן (פאראוריטליות), או המקבילה ההומולוגית הנקבית לבלוטת הערמונית). אלה הן בלוטות אקסוקריניות הממוקמות על הקיר הקדמי של הנרתיק, סביב הקצה התחתון של השופכה. הן מתנקזות לתוך השופכה וליד פתח השופכה ולעיתים קרובות ממוקמות ליד או כחלק מנקודת הג'י. בלוטות אלו מוקפות ברקמה אשר כוללת את החלק של הדגדגן, אשר מגיעה לתוך הנרתיק ומתנפחת בדם במהלך עוררות מינית. הבלוטות מכונות על שמו של הרופא שתיאר אותן לראשונה בספרות המערבית, אלכסנדר סקין.
מבנה ותפקוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]המיקום של בלוטות סקין הוא האזור הכללי של הפות, והן ממוקמות על הקיר הקדמי של הנרתיק סביב הקצה התחתון של השופכה. בלוטות סקין הן ההומולוגיה הנשית של בלוטת הערמונית אצל גברים, אך הן עצמן אינן מקבילות מפורשות של בלוטת הערמונית הגברית. במהלך ההתפתחות העוברית הרקמות מתחלקות לאיברים נשיים או זכריים בהתאמה למין העובר. אצל גברים הרקמה מתפתחת להיות איבר ייחודי באנטומיה הגברית, הנקרא בלוטת הערמונית ואילו אצל נשים הרקמה מתפתחת להיות איבר אחר ייחודי באנטומיה הנשית, הנקרא בלוטת סקין. בלוטת הערמונית ובלוטת סקין אומנם חולקיות הומולוגיה זהה, אך מבחינה אנטומית ותפקודית הן שונות ונפרדות לגמרי. בשל היותן איברים היסטולוגיים, לעיתים קרובות מתייחסים לבלוטות סקין כמקבילה הומולוגית לבלוטת הערמונית.[1] דוגמה נפוצה אחרת של רקמות הומולוגיות מובהקות היא העטרה של הדגדגן והעטרה של הפין. הדגדגן הוא הומולוגי לפין, עם זאת, הדגדגן הוא לא הפין.[2] לבלוטות סקין יש זוג צינורות המובילים מהבלוטה אל פני השטח של הפות, אל הצד הימני והשמאלי של פתח השופכה.
ישנה הנחה מקובלת על פיה בלוטות סקין הן המקור לשפיכה נשית.[3] לשפיכה נשית, אשר עשויה להתרחש במהלך פעילות מינית עבור חלק מהנשים במיוחד במהלך אורגזמה נשית, יש הרכב דומה במידת מה לנוזל הנוצר אצל גברים על ידי בלוטת הערמונית.[4][5] חומר זה מכיל סמנים ביוכימיים של התפקוד המיני, כמו חלבון 1[6] בשתן, והאנזים PDE5, כשאצל נשים ללא הבלוטות יש ריכוז נמוך יותר של חלבונים ואנזימים אלו.[7] במחקרים על הבלוטות בדקו את ההפרשות בעזרת מיקרוסקופ אלקטרוני, והבלוטות הראו הפרשה דומה של המבנים,[8] כששניהם התנהגו באופן דומה במונחים של אנטיגן ספציפי, הערמונית וחומצה זרחתית.[9][10][11][12] כיוון שהתפיסה הולכת וגוברת לפיה בלוטות סקין היא גרסה שונה של אותה בלוטה, ישנם חוקרים שנמנעים מהמונח בלוטות סקין ומתייחסים אליהן כבלוטת הערמונית הנשית.[13]
בשנת 2002, עמנואל גאניני, חוקר איטלקי,[14] הראה כי עשוי להיות הסבר לקיום של שפיכה נשית ובמקביל להכחשות תכופות לקיומה. בלוטות סקין משתנות אנטומית אצל כל אשה ואשה ובמקרים קיצוניים הן נעדרות לחלוטין. אם בלוטות סקין הן האחראיות לשפיכה נשית ואורגזמה שמקורה בנקודת הג'י, זה עלול לתת הסבר להיעדרות התופעה אצל נשים רבות.[15][16]
הוכח כי כמות גדולה של נוזלים יכולים להיות מופרשים מבלוטות אלו כאשר הן מגורות מהחלק הפנימי של הנרתיק.[17] ישנם דיווחים המצביעים על כך שמבוכה לגבי שפיכה נשית, מקורו ברעיון כי החומר הוא שתן, והוא יכול להוביל במצבים מסוימים לדיכוי של פורקן מיני, ועלול להוביל נשים לקבלת טיפול רפואי ואפילו לעבור ניתוח לבריחת שתן.[18]
חשיבות קלינית: הפרעות בבלוטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרעות של בלוטות סקין או הקשורות אליהן כוללות:
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעוד הבלוטות תוארו לראשונה על ידי המנתח הצרפתי אלפונס' גוורן (1816–1895), הן נקראות על שמו של הגינקולוג הסקוטי אלכסנדר סקין, אשר כתב עליהן, בספרות הרפואה המערבית בשנת 1880.[22]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "Skene's gland pseudocysts. An occasional finding with computed tomography and ultrasound". La Radiologia medica. 98 (4): 314–316. 1999. PMID 10615378.
- Radiology images of the Skene's gland
- Jones N (3 ביולי 2002). "Bigger is better when it comes to the G spot". New Scientist.
{{cite web}}: (עזרה) - Geddes L (20 בפברואר 2008). "Ultrasound nails location of the elusive G spot". New Scientist.
{{cite web}}: (עזרה) - "Measurement of the thickness of the urethrovaginal space in women with or without vaginal orgasm". J Sex Med. 5 (3): 610–8. במרץ 2008. doi:10.1111/j.1743-6109.2007.00739.x. PMID 18221286.
{{cite journal}}: (עזרה)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ https://embryology.med.unsw.edu.au/embryology/index.php/Prostate_Development
- ^ "Ultrastructure of the normal adult human female prostate gland (Skene's gland)". Anat Embryol (Berl). 201 (1): 51–61. 2000. doi:10.1007/PL00022920. PMID 10603093.
- ^ "[G-spot and female ejaculation: fiction or reality?]". Harefuah. 146 (2): 145–7, 163. בפברואר 2007. PMID 17352286.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Kratochvíl S (1994). "Orgasmic expulsions in women". Cesk Psychiatr. 90 (2): 71–7. PMID 8004685.
- ^ "The Female Prostate Revisited: Perineal Ultrasound and Biochemical Studies of Female Ejaculate". The Journal of Sexual Medicine. 4 (5): 1388–93. 2007. doi:10.1111/j.1743-6109.2007.00542.x. PMID 17634056.
- ^ "Immunohistochemical localization of human protein 1 in the female prostate (Skene's gland) and the male prostate". Histochem J. 29 (3): 219–27. במרץ 1997. doi:10.1023/A:1026401909678. PMID 9472384.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Nicola Jones (3 ביולי 2002). "Bigger is better when it comes to the G-Spot". New Scientist.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Ultrastructure of the normal adult human female prostate gland (Skene's gland)". Anat Embryol (Berl). 201 (1): 51–61. בינואר 2000. doi:10.1007/PL00022920. PMID 10603093. נבדק ב-2007-06-22.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "The significance of prostate markers in the orthology of the female prostate". Bratisl Lek Listy. 95 (11): 491–7. בנובמבר 1994. PMID 7533639.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "The 'female prostate': location, morphology, immunohistochemical characteristics and significance". Eur Urol. 22 (1): 64–9. 1992. PMID 1385145.
- ^ "Homology between the female paraurethral (Skene's) glands and the prostate. Immunohistochemical demonstration". Arch Pathol Lab Med. 108 (5): 423–5. במאי 1984. PMID 6546868.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Immunohistochemical identification of prostatic acid phosphatase and prostate specific antigen in female periurethral glands". Urology. 23 (3): 303–4. במרץ 1984. doi:10.1016/S0090-4295(84)90053-0. PMID 6199882.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "The female prostate and prostate-specific antigen. Immunohistochemical localization, implications of this prostate marker in women and reasons for using the term "prostate" in the human female". Histol Histopathol. 15 (1): 131–42. בינואר 2000. PMID 10668204.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ מהאוניברסיטה של ל' אקווילה שבאיטליה
- ^ "Sexological approach to ejaculatory dysfunction". Int J Androl. 25 (6): 317–23. 2002. doi:10.1046/j.1365-2605.2002.00371.x. PMID 12406363.
- ^ "Disorders of ejaculation". J Endocrinol Invest. 25 (11): 1006–19. 2002. doi:10.1007/bf03344077. PMID 12553564.
- ^ Heath D (1984). "An investigation into the origins of a copious vaginal discharge during intercourse: "Enough to wet the bed" - that "is not urine"". J Sex Res. 20 (2): 194–215. doi:10.1080/00224498409551217.
- ^ Chalker, Rebecca (2002). The Clitoral Truth: The secret world at your fingertips. New York: Seven Stories. ISBN 1-58322-473-4. נבדק ב-2013-11-03.
- ^ "Surgical Treatment for Recurrent Refractory Skenitis" (PDF). TheScientificWorldJOURNAL. 8: 658–660. 2008. doi:10.1100/tsw.2008.92. PMID 18661053.
- ^ "Female urethral syndrome. A female prostatitis?". Western Journal of Medicine. 164 (5): 435–438. במאי 1996. PMC 1303542. PMID 8686301.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ S. Gene McNeeley, MD (בדצמבר 2008). "Skene's duct cyst". Merck Manuals Online Medical Library. Merck. נבדק ב-5 במרץ 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Skene A (1880). "The anatomy and pathology of two important glands of the female urethra". Am J Obstet Dis Women Child. 13: 265–70.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.