בית קונדה
 | |
| סמל בית קונדה-בורבון | |
| מדינה |
 ממלכת צרפת |
|---|---|
| בית האב | בית בורבון |
| תארים |
|
| מייסד | לואי הראשון דה בורבון |
| תקופת השושלת |
1577–1830 (כ־253 שנים)  |
| אתניות | צרפתים |
| ענפים | רוזני סואסון |
בית קוֹנְדֶה או ליתר דיוק בית קוֹנְדֶה-בּוֹרְבּוֹן (בצרפתית: Maison de Bourbon-Condé) נקרא על שמו של היישוב קונדה-אן-ברי (אנ'), כיום במחוז אן, היה בית נסיכות צרפתי וסניף צוערים (אנ')[א] של בית בורבון. שמו של הבית נגזר מהתואר נסיך קונדה (בצרפתית: prince de Condé) שניתן במקור בסביבות 1557 למנהיג הפרוטסטנטי הצרפתי, לואי דה בורבון (1530–1569),[1] דודו של אנרי הרביעי, מלך צרפת, והועבר לצאצאיו הזכרים.
שושלת זו נכחדה בשנת 1830 כאשר צאצא הדור השמיני שלו, לואי אנרי ז'וזף דה בורבון, מת מבלי שהשאיר אחריו צאצא זכר. האחרון שנשא את התואר נסיך קונדה היה לואי ד'אורליאן, נסיך קונדה (אנ'), שמת ב-1866.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נסיכי קונדה היו צאצאים של משפחת ונדום (Vendôme) – האבות הקדומים של בית בורבון המודרני. מעולם לא הייתה נסיכות, ריבונית או וסאלית, של קונדה. השם רק שימש כמקור טריטוריאלי לתואר שאומץ על ידי לואי, שירש מאביו, שארל הרביעי דה בורבון, דוכס ונדום (1489–1537), את הנחלה של קונדה-אן-ברי בשמפאן, שכללה את הטירה טירת קונדה (אנ'), ותריסר כפרים כחמישים קילומטרים מזרחית לפריז. הנחלה הפכה לרכוש המשפחה, כחלק מהנדוניה של מארי מלוקסמבורג, רוזנת ונדום (אנ') כשנישאה לפרנסואה, רוזן ונדום.
דוכס בורבון
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר ששושלת הדוכסים מבורבון נכחדה ב-1527 הפך בנו של פרנסואה, שארל (1489–1537), לראש בית בורבון, כצאצא זכר של רובר, רוזן קלרמון (1256–1318), בנו הצעיר של לואי התשיעי, מלך צרפת ומייסד בית בורבון. מבין בניו של שארל מוונדום, הבכור, אנטואן, הפך למלך נווארה בזכות אשתו, והוליד את אנרי הרביעי.
הבן הצעיר, לואי, ירש את הנחלות של מו, נוז'ן (אנ'), קונדה וסואסון כאפאנאז' (אנ').[ב] לואי כונה בתואר "נסיך קונדה" במסמך פרלמנטרי ב-15 בינואר 1557, וללא כל סמכות חוקית מעבר לכבודם כנסיכים ממשפחת המלוכה (אנ'), הם המשיכו לשאת תואר זה במשך שלוש המאות הבאות. ירש אותו בנו אנרי הראשון דה בורבון, נסיך דה קונדה.
לואי, הנסיך הראשון, למעשה העניק את טירת קונדה לבנו הצעיר, שארל (אנ') (1566–1612). בנו היחיד של שארל לואי (אנ') (1604–1641) השאיר את קונדה וסואסון ליורשות נשים ב-1624, שנישאו לשושלות סבויה (אנ') ואורליאן-לונגוויל (אנ').
נסיך קונדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם עלייתו לכס המלכות של צרפת של אנרי הרביעי מבורבון בשנת 1589, בן דודו הרחוק, אנרי, נסיך קונדה (1588–1646), היה יורש העצר המיועד של הכתר עד 1601. אף על פי שצאצאיו של אנרי עצמו החזיקו לאחר מכן בתפקידים הבכירים. בתוך משפחת המלוכה של הדופן, מ-1589 עד 1709, נסיכי קונדה אחזו במקרה בדרגת החצר של "הנסיך הראשון של הדם המלכותי" (premier prince du sang royal), שאליה נלוו הכנסה צמודה, עדיפות ופריבילגיה טקסית (כגון הזכות הבלעדית להיקרא "האדון הנסיך" (Monsieur le prince) בבית המשפט).
עם זאת, תואר הנסיך הראשון נמסרה לדוכס אורליאן בשנת 1710, ולכן הנסיך השביעי, לואי השלישי (1668–1710) סירב להשתמש בתואר, והעדיף במקום זאת להיות מוכר על ידי תוארו התורשתי של דוכס בורבון, שעדיין הקנה לו את הזכות להיות ידוע כ"האדון הדוכס" (Monsieur le Duc). גם היורשים הבאים העדיפו את התואר דוכס על התואר נסיך.
לאחר מכן
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מותו של אנרי השלישי ז'יל דה בורבון, הנסיך דה קונדה בשנת 1709, המשפחה הייתה נוכחת קבועה בחצר המלוכה. לואי דה בורבון-קונדה (בשלב זה הידוע כדוכס בורבון) נישא בשנת 1685 ללואיז פרנסואז דה בורבון, בתם הלגיטימית של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת ופרנסואז-אתנה דה רוששור, מרקיזת מונטספאן.
לבני הזוג היו ילדים רבים והולידו יורש לתארים ולאדמות של קונדה. בנם היה לואי אנרי דה בורבון-קונדה, דוכס בורבון. הוא ניהל חיים שקטים ונודע בחצר המלכות כ"האדון הדוכס" (Monsieur le Duc) לאחר אובדן דרגת הנסיך הבכיר בשנת 1723. לאחר מותו נסוגה המשפחה מחיי החצר אך לואי ז'וזף, נסיך קונדה היה חיוני בהקמת צבא קונדה (אנ') שנועד לתמוך בבן דודו לואי השישה עשר, מלך צרפת במהלך מאסרו במהלך המהפכה הצרפתית. הוא החזיק בתואר לזמן הארוך ביותר, כשהוא ידוע בתור הנסיך דה קונדה במשך שבעים ושמונה שנים.
בנו התחתן עם אחותו של לואי פיליפ השני, דוכס אורליאן הידוע יותר בשם פיליפ אגליטה. שמה היה לואיז מארי תרז בתילד ד'אורליאן. היא הייתה הנסיכה האחרונה של קונדה ואמו של לואי-אנטואן-אנרי דה בורבון-קונדה - שתוארו דוכס אנייה (Duc d'Enghien). הוא הוצא להורג על ידי נפוליאון בונפרטה בטירת ונסן. עם מותו של דוכס אנייה, היורש של השם קונדה, אביו היה המחזיק האחרון בתואר.
לאחר מותו ב-1830 עברו אדמות קונדה לבן דודו של הנסיך האחרון אנרי אז'ן פיליפ לואי ד'אורליאן, דוכס אומאל שבנו הבכור לואי (אנ'), היה מאוחר יותר נסיך קונדה לאחר שזכה בתואר מאביו.[2]
נסיכי קונדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם | דיוקן | משך חיים | הורים |
|---|---|---|---|
| לואי הראשון דה בורבון 1546–1569 |
|
7 במאי 1530 – 13 במרץ 1569 |
שארל, דוכס ונדום פרנסואז ד'אלנסון |
| אנרי הראשון דה בורבון 1569–1588 |
|
29 בדצמבר 1552 – 5 במרץ 1588 |
לואי הראשון דה בורבון אלינור דה רוסי דה רואה |
| אנרי השני דה בורבון 1588–1646 |
|
1 בספטמבר 1588 – 26 בדצמבר 1646 |
אנרי הראשון דה בורבון שרלוט קתרין דה לה טרמויל |
| לואי השני דה בורבון 1646–1686 |
|
8 בספטמבר 1621 – 11 בנובמבר 1686 |
אנרי השני דה בורבון שרלוט מרגריט דה מונמורנסי |
| אנרי ז'יל דה בורבון 1686–1709 |
|
29 ביולי 1643 – 1 באפריל 170 |
לואי השני דה בורבון קלייר-קלמנס דה מייה-ברזה |
| לואי השלישי דה בורבון 1709–1710 |
|
10 בנובמבר 1668 – 4 במרץ 1710 |
אנרי ז'יל דה בורבון אן אנרייט ז'ולי מבוואריה |
| לואי אנרי, דוכס בורבון 1710–1740 |
|
18 באוגוסט 1692 – 27 בינואר 1740 |
לואי השלישי דה בורבון לואיז פרנסואז דה בורבון |
| לואי ז'וזף דה בורבון 1740–1818 |
|
9 באוגוסט 1736 – 13 במאי 1818 |
לואי אנרי, דוכס בורבון קרוליין-שרלוט מהסה-ריינפלס-רוטנבורג |
| לואי אנרי ז'וזף דה בורבון 1818–1830 |
|
13 באפריל 1756 – 30 באוגוסט 1830 |
לואי ז'וזף דה בורבון שרלוט גודפריד אליזבת דה רוהן |
מגורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוטל דה קונדה (אנ') הפך לבסיס הפריזאי של משפחת קונדה בשנת 1610, במה שהוא כיום הרובע השישי של פריז. בשנת 1722 החלה לואיז פרנסואז דה בורבון, אשתו של לואי השלישי דה בורבון, לבנות את ארמון בורבון אשר בשנת 1764 הפך לבית המגורים הפריזאי הראשי של משפחת קונדה. הם מכרו את אוטל דה קונדה לשעבר למלך בשנת 1770, והוא נהרס בסביבות 1780 כדי להיות מוחלף בשכונה חדשה סביב התיאטרון שנודע מאוחר יותר בשם האודיאון. נכס פריזאי אחר, שעדיין ידוע בשם אוטל דה בורבון-קונדה (אנ') ( rue Monsieur 12), נבנה ואוכלס בין השנים 1780 ל-1789 על ידי לואיז אדלייד דה בורבון-קונדה (אנ').
למשפחה היו כמה בתי מגורים מחוץ לפריז: טירת קונדה (אנ') בקונדה-אן-ברי (אנ'), כיום במחוז אן, שאותו הם חדלו להחזיק ב-1624; טירת ולרי (אנ'), שנבנתה מ-1548 עבור המרשל מסנט אנדרה (אנ'), שנרכשה על ידי לואי הראשון דה בורבון ב-1564 ונשמרה על ידי המשפחה עד 1747; ואת טירת שנטילי, בעבר נכס של בית מונמורנסי מ-1484 עד 1632 ואחוזת קונדה מאז. האחרונה היה ביתו של הגראנד קונדה במהלך גלותו מחצר, והטירה שבה נערכה מסיבה לכבודו של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת בשנת 1671. היא הוחרמה במהלך המהפכה הצרפתית ולבסוף הגיעה לרשותו של לואי פיליפ, מלך הצרפתים, שהעניק אותה לבנו הצעיר, אנרי, דוכס אומאל.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בית קונדה
- topic/House-of-Conde בית קונדה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ צאצאים מבניו הצעירים של המלך או הפטריארך (צוערים), בניגוד לבנים בכורים שבדרך כלל יורשים את התואר
- ^ הענקת אחוזה, תואר, משרה או דבר אחר בעל ערך לילד צעיר יותר של ריבון, שאחרת לא תהיה לו ירושה במסגרת שיטת העדפת הבן הבכור.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Velde, François. "A list of French Princes and Principalities". Heraldica.org.
- ^ Barko, Ivan (בדצמבר 2003). "'Le petit Condé: the death in Sydney in 1866 of Australia's first royal visitor". Explorations - Journal of French-Australian Connections (35): 26–32. אורכב מ-המקור ב-2013-04-24.
{{cite journal}}: (עזרה)