בוכניה

בוכניה
**Bochnia**
סמל בוכניה סמל בוכניה	דגל בוכניה דגל בוכניה
	כיכר העיירה
	כיכר העיירה
מדינה	פולין
פרובינציה	פולין קטן
תאריך ייסוד	המאה ה-12
שטח	29.9 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	28,692 (1 בינואר 2023)
‑ צפיפות	982.4 נפש לקמ"ר (2006)
קואורדינטות	49°58′N 20°26′E / 49.967°N 20.433°E
אזור זמן	UTC+1
	http://www.bochnia.pl
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת פולין רגילה) ורשה לודז' ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז; קלינינגרד; ג; ר; מ; נ; י; ה; הים הבלטי בוכניה

בּוֹכְנִיָה (מפולנית: Bochnia) היא עיירה בת כ-30,000 תושבים על נהר ראבה (Raba) שבדרום פולין, 35 ק"מ מדרום-מזרח לקרקוב.

העיירה מפורסמת בשל מכרה המלח שבה, אשר הוכרז כאתר מורשת עולמית ב-2013. בשנת 1999, עם ההסדרה המחודשת של המחוזות האדמיניסטרטיביים של פולין, הפכה העיירה לבירה האדמיניסטרטיבית של נפת בוכניה שבפרובינציית פולין קטן.

העיירה בוכניה היא אחד מהיישובים העתיקים ביותר בחבל פולין קטן, והיא נזכרת לראשונה במכתב משנת 1198 שבו מאשר הפטריארך הלטיני מירושלים תרומה שנתקבלה מתושב העיר.

יהודי בוכניה

יהודים התיישבו בעיירה עם גילוי מכרות המלח בה, והתפרנסו ממסחר במלח. פעילות עסקית זו הביאה להתקוממות תושבי המקום הפולנים, ובשנת 1445 הועלו על המוקד מספר יהודים מהעיירה.

מאמצע במאה ה-16 התקיימה בעיירה קהילה עצמאית, אך בשנת 1605 גורשו יהודי העיירה בצו רשמי, ונאסר עליהם לשבת בה, לאחר שהופצה נגדם עלילת דם. כמו כן, נאסר על רוכלים יהודים למכור בעיירה.

היישוב היהודי בעיירה חודש רק במחצית השנייה של המאה ה-19, ובמקום ישבה שושלת אדמו"רים, שהרבנים האחרונים בה היו חנא הלברשטאם, יחזקאל רובין ויהושע הלברשטאם (כולם נספו בשואה).

בשנת 1918 נערכו פרעות ביהודי הכפרים הסמוכים לבוכניה, ולעיירה הגיעו פליטים יהודים. בשנות השלושים סבלו יהודי העיירה מגל האנטישמיות בפולין: בעיירה חולקו כרזות בסיסמה "הכה את היהודי", ואורגן חרם על עסקי היהודים בה, תוך הצבת משמרות מחאה לפני חנויות היהודים.

פעילות ציונית התקיימה בעיירה מסוף המאה ה-19. בעיירה פעלו סניף של תנועת המזרחי, אשר הפעיל תלמוד תורה, וכן תנועות נוער ציוניות, ובהן הנוער הציוני וגורדוניה. בשנת 1924 נפתח בעיירה בית ספר מרשת תרבות.

בשואה

בין שתי מלחמות העולם חיו בבוכניה כ-2,500 יהודים, שהיוו כרבע מתושבי העיירה באותה עת.

ב-3 בספטמבר 1939 נכבשה בוכניה בידי גרמניה הנאצית יחד עם יתר פולין, והיהודים בה נחטפו לעבודות כפייה, תוך מעשי התעללות והשפלה, ביזת רכוש יהודי, והטלת תשלומי כופר גבוהים על הקהילה. בעיירה הוקם יודנרט בראשות שמחה וייס.

ב-1941 החלו הגרמנים בשילוח היהודים למחנות עבודה באזור. ב-16 במרץ 1942 הוקם גטו סגור ליהודי העיר, וב-24 באוגוסט באותה שנה בוצעה האקציה הראשונה בקרב תושבי הגטו, שנשלחו ברובם למחנה ההשמדה בלז'ץ, כאשר מי שנתפס מסתתר נרצח במקום.

לאחר האקציה הראשונה פעל הגטו כמחנה עבודה, ובנובמבר 1942, גורשו לבלז'ץ כל היהודים שלא היו חלק מכוח העבודה: מובטלים, נשים וילדים. החולים שהיו בבית החולים המאולתר של הגטו נרצחו במקום, ובמקומם הועברו לגטו מאות יהודים משרידי הקהילות בסביבה. באוגוסט ובספטמבר 1943 נשלחו שרידי היהודים מבוכניה למחנות הריכוז פלאשוב ושבנייה שבאזור קרקוב. ב-1 באוקטובר 1943 הוכרזה בוכניה כ"נקייה מיהודים".

מיהודי העיירה שרדו כ-90 איש, מהם כ-60 שנמלטו לברית המועצות. בין הניצולים: רבי אהרן רוקח, אחיו רבי מרדכי רוקח, אלכסנדר וייסברג-ציבולסקי והרב יחזקאל ברטלר. משה צוויג גם הוא ניצול מהכפר, עלה לארץ ישראל אחרי השואה, הוליד שני בנים ושתי בנות ויש לו עשרות נינים. נפטר בשנת התשס"ט בגיל 82 בברוקלין.

העיירה וקורותיה במהלך השואה מוזכרים בספר "שואה שלנו" של הסופר אמיר גוטפרוינד.