באיזיט הראשון
 | |||||||||
| לידה |
1360 אדירנה, האימפריה העות'מאנית | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
8 במרץ 1403 (בגיל 43 בערך) אקשהיר (אנ'), האימפריה הטימורית | ||||||||
| מקום קבורה |
 בורסה, טורקיה | ||||||||
| בת זוג | אנג'לינה נסיכת האימפריה הביזנטית. דוולט האטון. חפזה האטון. סולטאנה האטון נסיכת דולקדיר. אוליברה דספינה נסיכת סרביה. מריה מהונגריה, נסיכת יוון. | ||||||||
| שושלת בית עות'מאן | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
  | ||||||||
  | |||||||||
באיזיט הראשון (טורקית I. Bayezid המכונה Yıldırım, יילדירים, שמשמעותו "הברק" וזאת משום מהירות מסעותיו הצבאיים ויכולתו לעבור בין מספר חזיתות בתוך זמן קצר להפליא; טורקית עות'מאנית بايزيد اول, 1360 – 8 במרץ 1403) היה סולטאן האימפריה העות'מאנית בשנים 1389–1402. באיזיט עלה לכס המלכות לאחר ההתנקשות באביו מוראט הראשון. מיד לאחר מכן ביאזיט חנק למוות את אחיו יעקוב, על מנת שזה האחרון לא יוכל לדרוש את הכס העות'מאני או לגרום להפיכה.
כדי לנקום על ההתנקשות באביו בקרב קוסובו, הוציא באיזיט להורג את אסיריו הסרביים. אף על פי כן, באיזיט הצליח להשיג חוזה שלום עם המנהיג הסרבי סטפן בולקוביץ'. ההסכם העניק לסרביה ריבונות ניכרת.
בשנים שלאחר מכן, ניצחו חילותיו של באיזיט הראשון את הבולגרים ופלשו ליוון, אלבניה ובוסניה. באנטוליה כבשו חילותיו כמה אזורים נרחבים כמו נסיכות קרמן שבירתה בקוניה. במקום לשתף פעולה עם הממלוכים, כפי שעשו הסולטאנים שקדמו לו, יצא באיזיט למלחמה בהם, ניצחם וכבש כמה ממבצריהם באנטוליה הדרומית. מלחמותיו של באיזיט כנגד מדינות מוסלמיות גרמו לכעס רב עליו מצד האליטות הדתיות במדינתו.
בשנת 1391 הקים באיזיט מבצר סמוך לקונסטנטינופול בצד האסייתי של מצר בוספורוס, שכונה אנאדולו היסארי. באותה שנה הוא שם מצור על בירת האימפריה הביזנטית, קונסטנטינופול, והאפיפיור בוניפקיוס התשיעי קרא למסע צלב נגדו. לקריאה נענו זיגמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, מספר דוכסים צרפתיים, הרפובליקה של ונציה, הרפובליקה של ג'נובה ומסדר אבירי רודוס; סך הכל כ־100,000 איש. הצבא הצלבני שם מצור על ניקופול בשנת 1396, והכריח את באיזיט לצאת לעזרת העיר. ב־25 בספטמבר לחמו הצבאות זה בזה. למרות שבאיזיט סבל אבדות כבדות מהצבא הצלבני, הצלבנים נטשו לבסוף את שדה הקרב.
המצור על קונסטנטינופול נמשך עד 1398. הוא פסק באופן זמני לאחר שהביזנטים העלו לבאיזיט מס כבד, אך לבסוף הפסיק באיזיט את המצור באופן חד-צדדי, כאשר טימור לנג פלש לממלכתו בשנת 1400. טימור לנג החריב שתי ערים באנטוליה והמשיך במסעו דרומה. לאחר כיבוש סוריה ובגדאד, הוא שב לאנטוליה, ובקיץ 1402 נחל באיזיט תבוסה מוחצת בקרב אנקרה.
קרב זה היה הרה הגורל עבור באיזיט שנשבה ב-20 ביולי 1402, נכבל, ונלקח לכלוב בו הוא הוצג כשלל מלחמה. ישנה אגדה המספרת שטימור לנג נהג בבאיזיט כהדום לרגליו בעת שביו. באיזיט מת בשנת 1403 באקשהיר ויש טענה כי התאבד. הוא נקבר בבורסה.
מבחינה מנהלתית ארגן באיזיט את הסנג'קים של האימפריה ויצר מנגנון בירוקרטי לאיסוף מיסים. המנהל שלו אופיין בכניסה נוחה יחסית של נוצרים גם לתפקידים בכירים, ובמקביל הוא החל להשתמש בעבדים נוצרים כחיילים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- באיזיט הראשון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| הסולטאנים העות'מאנים (1299–1922) |
|---|
| הקודם: מוראט הראשון |
שליטי האימפריה העות'מאנית 1389–1402 |
הבא: תקופת בין המלכים |