ארץ אואטס
| מדינה / טריטוריה |
 הטריטוריה האנטארקטית האוסטרלית |
|---|---|
| על שם |
לורנס אוטס  |
| ‑ הנקודה הגבוהה |
הר מקלינטוק (3,490 מטר) |
| קואורדינטות | 69°30′S 159°00′E / 69.5°S 159°E |
|
(למפת אנטארקטיקה רגילה)  | |
  | |
ארץ אואטס (באנגלית: Oates Land) היא אזור במזרח אנטארקטיקה, המהווה חלק מהטריטוריה האנטארקטית האוסטרלית שבאנטארקטיקה[1].
צורת ארץ אואטס היא צורת טריז, המשתרע לפנים היבשת מחוף אואטס בין קו אורך 53°45' מזרח לקו אורך 160° מזרח, ובין קו רוחב 60° דרום לקוטב הדרומי[1].
ארץ אואטס גובלת במזרחה בשטח חסות רוס, ובמערבה בארץ ג'ורג' החמישי[1].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גילוי האזור
[עריכת קוד מקור | עריכה]אזור ארץ אואטס נצפתה לראשונה בפברואר 1911, על ידי סגן הארי פנל, מהצי המלכותי הבריטי, מפקד ה"טרה נובה" - ספינת המחקר של משלחת טרה נובה, שחקרה את אנטארקטיקה בין השנים 1913–1910[1].
האזור מופה על ידי המשלחת האנטארקטית הלאומית הבריטית (שחקרה את אנטארקטיקה בין השנים 1913 - 1910), ולאחר מכן אזור חוף ארץ אואטס צולם על ידי צי ארצות הברית במסגרת מבצע קפיצה לגובה בין השנים 1947–1946, וכן על ידי המשלחת האנטארקטית הסובייטית (בשנת 1958), משלחת החקר האנטארקטית הלאומית האוסטרלית (בשנים 1959, 1961, 1962), על ידי צי ארצות הברית בשנים 1962–1960 ולבסוף על ידי הסקר הגאולוגי של ארצות הברית בשנים 1964–1963[1].
מקור השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארץ אואטס נקראת על שמו של אדגר אואטס.
קבוצתו של רוברט סקוט נתקלה בתנאים קשים באופן קיצוני במסעם חזרה מהקוטב הדרומי, בעיקר עקב מזג אוויר גרוע במידה בלתי מצויה, אספקת מזון ירודה, חבלות שנגרמו בנפילות, והשפעות הצפדינה וכוויות הקור, שחברו יחד להאט את התקדמותם. ב-17 בפברואר 1912, סמוך לרגלי קרחון בירדמור, מת אדגר אוונס (חבר המשלחת), כנראה, לדעת חבריו, כתוצאה מפגיעת ראש בנפילה אל תוך בקע כמה ימים קודם לכן. רגליו של אואטס נפגעו מכוויות קור קשות וייתכן (אם כי לא הוכח) שפצע המלחמה שלו נפתח מחדש בגלל השפעות הצפדינה. אין ספק שהוא נחלש והלך בקצב מהיר יותר מחבריו. ברישום ביומנו מיום 5 במרץ כתב סקוט "רגליו של אוטס במצב נורא... החייל המסכן כמעט גמור."[2] התקדמותו האיטית יותר של אואטס, שיתר השלושה מיאנו להפקירו מאחור, גרמה לקבוצה לפגר בלוח הזמנים. בממוצע של 105 ק"מ בין תחנות המזון שהונחו מראש ומלאי של שבוע בלבד של מזון ודלק שסיפקה כל תחנה, נדרשה הקבוצה לקיים מכסת צעידה של למעלה מ-14 ק"מ ביום כדי להצטייד במנות מספיקות למסע 640 הק"מ האחרונים של מסעם חזרה על פני חומת הקרח רוס. אלא שמספר זה היה המיטב שהצליחו להגיע אליו בכל יום נתון והוא הלך והצטמצם לעיתים לכ- 4.8 ק"מ ביום בגלל מצבו המחמיר של אואטס. ב-15 במרץ אמר אואטס לחבריו, שאיננו יכול להמשיך והציע להם להניחו בשק השינה שלו. הם סירבו. הוא הצליח לגרור את עצמו עוד כמה קילומטרים אותו יום אבל מצבו החריף במשך לילה.
בבוקר ה-16 במרץ הקיץ אואטס משנתו וידע, כי עליו להקריב את עצמו כדי לתת לאחרים סיכוי להינצל. סקוט כתב, שאואטס אמר להם, "אני רק יוצא החוצה ואולי אתעכב זמן מה", ויצא, חוסך מעצמו את הכאב והמאמץ של נעילת מגפיו. הוא יצא מן האוהל אל תוך סופת השלג בקור של 40°- צלזיוס, אל מותו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ארץ אואטס באתר הסקר הגאולוגי של ארצות הברית
- ארץ אואטס באתר הגאזט האנטארקטי המשווה SCAR של ממשלת אוסטרליה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 מידע גאוגרפי והיסטורי
- ^ רולנד האנטפורד, "המקום האחרון עלי אדמות", עמ' 500