אמן צום
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
פרנץ קפקא  |
| שפת המקור |
גרמנית |
| סוגה |
Erzählung |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
1922 |
  | |
אמן צום (בגרמנית: Ein Hungerkünstler) ידוע גם בתור אמן התענית או אמן הרעב, הוא סיפור קצר מאת הסופר היהודי-צ'כי פרנץ קפקא, שפורסם במגזין הספרות Neue Rundschau בשנת 1922. לאחר מכן נכלל הסיפור בקובץ סיפורים בעל אותו השם, שהיה ספרו האחרון של קפקא ופורסם רק לאחר מותו בשנת 1924. הסיפור עוסק באמן רעב - אדם שאמנותו הייתה מופע של צום בכלוב במשך 40 ימים, להנאתם של צופיו.
הסיפור מציג את היחס בין החברה ליחיד, ואיך היחיד הוא קורבן של החברה. הסיפור עוסק גם בנושאים אשר מופיעים ברוב סיפוריו של קפקא, כמו מוות, אומנות, סיגוף, טוהר נפשי וגופני, כישלון אישי ויחסים בין אנשים. פרשנויות לסיפור מציגות אותו כאלגוריה על גורל האמן המודרני, על גורל הפרט הנשחק בחברה ועוד.[1]
תמצית העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסיפור מובא בגוף שלישי, מנקודת מבטו של המספר. הסיפור עוסק באמן רעב - אדם שאמנותו הייתה מופע של צום בכלוב במשך 40 ימים, להנאתם של צופיו.
תחילתו של הסיפור בנקודת מבט מרוחקת, מחקרית: "בעשורים האחרונים פחת במידה רבה העניין באמני צום".[2] רק לאחר משפטי פתיחה אלה מתמקד המספר באמן הצום שבו עוסק הסיפור, ותחילה לא באמן עצמו אלא בקהל הצופה בו. שומרים, רובם קצבים, השגיחו ללא הרף על אמן הצום, "שמא יביא אל פיו דבר מאכל בדרך נסתרת כלשהי". לאחר 40 ימי צום הוציאו את אמן הצום מכלובו והובל אל שולחן שעליו ארוחה שהוכנה לו. "כך חי לו שנים רבות חיי תהילה לכאורה, עם הפוגות קצרות קבועות למנוחה, מכובד על הבריות".[3]
הקהל החל לאבד עניין באמן וצופים הפסיקו להגיע. מאמציו ומאמצי אמרגנו להחיות את העניין בצום המוצג לראווה עלו בתוהו. כדי להמשיך באמנותו אמן הצום השכיר עצמו לקרקס גדול. כלובו של אמן הצום לא במרכז הזירה, אלא בחוץ, סמוך לדירי החיות. הקהל גילה בו עניין מוגבל בדרך לדירי החיות. במרוצת הזמן חדלו עובדי הקרקס לעדכן את הטבלה המציינת את מספר ימי הצום שעברו. לאחר ימים רבים אחד המשגיחים בקרקס שאל למה נועד הכלוב, ומצא בו את אמן הצום, שגילה לו "אני מוכרח לצום, אין לי בררה, מפני שלא הצלחתי למצוא מאכל שיהיה טעים לי."[4] אלה היו דבריו האחרונים. אמן הצום והקש שבכלובו נקברו, ובמקום האמן שמו בכלוב פנתר צעיר, שהצופים הצטופפו סביבו ולא רצו להינתק ממנו.
בעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסיפור תורגם לעברית, בשם "אמן התענית", בידי ישורון קשת ויצא לאור בשנת 1964 בהוצאת שוקן, בקובץ שנקרא "סיפורים ופרקי התבוננות".
תורגם מחדש, בשם "אמן צום", בידי אילנה המרמן ויצא לאור בשנת 2000 במסגרת "ספריה לעם" של הוצאת עם עובד, בקובץ שנקרא "רופא כפרי".
בשנת 1980 עובד הסיפור למחזה בידי הדס עפרת, שגם ביים אותו במסגרת "תיאטרון הקופסה".[5]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יעל רנן, "'אמן התענית' לפראנץ קאפקא", הספרות ג/1, יוני 1971
- מרים רינגל, "הדלת נפתחה כדי סדק, הופיעו אקדח ויד מושטת", מאזנים, אוגוסט 1996, עמ' 5–8. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- ברוך פליקס ולטש, פרנץ קפקא - דתיות והומור בחייו וביצירתו, מוסד ביאליק, 2013, הפרק "אמן צום", עמ' 82–85. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Ein Hungerkünstler, בפרויקט גוטנברג (בגרמנית)
- אמן צום - הסיפור בתרגומה לעברית של אילנה המרמן
- דפנה אדלר, אמן הצום / פרנץ קפקא – פרשנות, התיכון לאמנויות ע"ש צ'ארלס א' סמית'
- מיכל נאמן, העצם בגרון של אמן הצום או הגאולה בסירוב לתפוח, "תוהו", 5 ביולי 2017
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יעל רנן, "'אמן התענית' לפראנץ קאפקא", הספרות ג/1, יוני 1971, עמ' 93
- ^ פרנץ קפקא, רופא כפרי, מתורגם בידי אילנה המרמן, עם עובד, 2000, הסיפור אמן צום, עמ' 279
- ^ אמן צום, עמ' 284
- ^ אמן צום, עמ' 290
- ^ יעקב העליון, שביבים, מעריב, 27 באוקטובר 1980
אלי שי, תיאטרון - "תיאטרון הקופסא", - "אמן התענית", מחזה ע״פ פ. קאפקא. עיבוד, עיצוב ובימוי: הדס עופרת, כל העיר, 14 בנובמבר 1980