אמיל פילה
 | |
| לידה |
3 באפריל 1882 כרופיניה, צ'כיה  |
|---|---|
| פטירה |
6 באוקטובר 1953 (בגיל 71) פראג, צ'כוסלובקיה |
| מקום קבורה |
Střešovice cemetery |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנויות יפות בפראג |
| זרם באמנות |
קוביזם |
| פרסים והוקרה |
מסדר טומאש מסריק, דרגה 3 (1998) |
| בן או בת זוג |
האנה פילובה |
| חתימה |
 |
  | |
אמיל פילה (בצ'כית: Emil Filla; 4 באפריל 1882 - 7 באוקטובר 1953) היה צייר ממוראביה, מנהיג האוונגרד בפראג בין מלחמות העולם וצייר קוביסטי מוקדם.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פילה נולד בכרופיניה שבמוראביה, ואת ילדותו בילה בברנו, אך מאוחר יותר עבר לפראג. החל משנת 1903 למד באקדמיה לאמנויות היפות בפראג, אך עזב את הלימודים ב-1906.
יצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פילה היה חבר בקבוצת "אוסמה" ("השמינייה") בשנים 1907–1908, שהיו לה מאפיינים משותפים עם הפוביסטים וגם היו לה קשרים ישירים לקבוצה האקספרסיוניסטית הגרמנית "הפרש הכחול". יצירות חשובות של פילה מתקופה זו כוללות את "קריאת דוסטויבסקי" (1907) ואת "שחקני שחמט" (1908). בשנת 1909, הוא הפך לחבר באיגוד מאנס לאמנויות יפות.
החל משנת 1910 הוא צייר בעיקר בסגנון קוביסטי[1] מושפע חזק מפיקאסו ובראק. הוא גם החל לצייר טבע דומם באותה תקופה. ב-1911 הוא ערך מספר גליונות של Volné směry, קידם את הקוביזם והוציא לאור רפרודוקציות של יצירות פיקאסו. לאחר שגם הקוראים וגם מנהיגי מאנס הגיבו בשלילה, הוא ואחרים פרשו מהאיגוד מאנס והקימו את קבוצת האמנים החזותיים, שהייתה קבוצה בעלת אוריינטציה קוביסטית.
בסביבות 1913, הוא ואוטו גוטפרוינד ייצרו כמה מהפסלים הקוביסטיים המוקדמים ביותר שנעשו. לפני מלחמת העולם הראשונה הוא עבר לפריז, אך היגר להולנד כשפרצה המלחמה. הוא חזר לפראג לאחר המלחמה. במהלך שנות ה-20, הוא פיתח עוד יותר את הגרסה שלו לקוביזם סינתטי והצטרף מחדש לאיגוד מאנס. כמו מודרניסטים צ'כים אחרים, הוא היה פעיל בעיצוב וגם בציור. ב-1925 עיצב ציורים על זכוכית עבור הביתן הצ'כוסלובקי בתערוכה הבינלאומית לאמנויות תעשייתיות ודקורטיביות בפריז. בסוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 החל לעצב בהשפעה סוריאליסטית גם בציור וגם בפיסול שלו. הוא היה שותף ב־1932 בתערוכה בינלאומית בפראג שהציגה את הסוריאליזם לציבור הצ'כי. עם זאת, הוא לא הפך לסוריאליסט.[2]
מלחמת העולם השנייה ואחריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביום הראשון של מלחמת העולם השנייה הוא נעצר על ידי הגסטפו יחד עם הצייר יוזף צ'אפק ואחרים ולאחר מכן נכלא במחנות הריכוז הגרמנים דכאו ובוכנוולד. עם זאת, הוא שרד את המחנות, חזר הביתה והחל ללמד באקדמיה לאמנויות, אדריכלות ועיצוב בפראג.
הוראתו של פילה באקדמיה הבטיחה את המשך הקוביזם הצ'כי, והשפעתו ניכרת בין היתר בעבודותיו של תלמידו מילוש ריינדל.[3] בשנת 1945, הוא היה האמן הראשון שהציג תערוכה לאחר המלחמה. הוא הציג בעיקר עבודות בנושאי קרבות ומאבקים, ובהמשך יצר בעיקר נופים.
במהלך חייו היה פעיל כצייר, פסל, אספן, תאורטיקן, עורך, מארגן ודיפלומט.
הוא מת בפראג ונקבר בשטרשוביץ' בפראג הגדולה.
