אמדאו קרבוני
 | ||||
| קרבוני, 2005 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
6 באפריל 1965 (בן 59) ארצו שבאיטליה | |||
| שם מלא | אמדאו קרבוני | |||
| גובה | 1.80 מטר | |||
| עמדה | מגן שמאלי | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
אמדאו קרבוני (באיטלקית: Amedeo Carboni; נולד ב-6 באפריל 1965 בארצו) הוא כדורגלן עבר איטלקי ששיחק בעמדת המגן השמאלי.
קריירת המשחק של קרבוני נמשכה לאורך 22 שנים וכללה קרוב ל-700 הופעות רשמיות בכל המסגרות. את עיקר הקריירה העביר ברומא ובוולנסיה. לזכותו זכיות בשני תארים אירופים משמעותיים (גביע אירופה למחזיקות גביע עם סמפדוריה, גביע אופ"א עם ולנסיה), וכן שתי אליפויות ושלושה גביעים מקומיים. קרבוני ערך 18 הופעות במדי נבחרת איטליה, אותה ייצג בין היתר בטורניר יורו 1996.
לאחר פרישתו המשיך לקריירה מקצועית, בה שימש כמנהל מקצועי בוולנסיה ובמוסקרון, וכיועץ טכני באינטר מילאנו.
קריירת משחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת הקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרבוני החל את הקריירה בקבוצת הנוער של ארצו מעיר הולדתו. בעונתו הראשונה בבוגרים הושאל קרבוני לפיורנטינה מהסרייה א', אך לא שותף כלל במהלך העונה. הוא שב לקבוצתו בסרייה ב' בעונת 1984/1985, וסייע לה לשרוד בליגת המשנה עם שער אחד ב-22 הופעות ליגה. עונה לאחר מכן הושאל קרבוני פעם נוספת, הפעם לבארי. בעונה זו ערך קרבוני את הופעות הבכורה שלו בליגה הבכירה, ועד לתום העונה צבר עשר הופעות ליגה אך לא הצליח לסייע לקבוצתו לשרוד בליגה.
קרבוני נותר בליגה הבכירה, כאשר לקראת עונת 1986/1987 חתם באמפולי. קרבוני היה לשחקן רוטציה וערך 11 הופעות ליגה בלבד, כאשר קבוצתו הצליחה לשרוד בליגה עם נקודה בלבד מעל לקו האדום. בתום עונה אחת, החליף קרבוני קבוצה רביעית בארבע עונות ועבר לפארמה מליגת המשנה. במדיה של פארמה לא זכה קרבוני להצלחה, כאשר הקבוצה סיימה את העונה במרכז הטבלה, אך הפגין יכולת טובה שזיכתה אותו ב-28 הופעות ליגה במדי הקבוצה.
סמפדוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת עונת 1988/1989, החליף קרבוני קבוצה פעם נוספת, כאשר חזר לסרייה א' וחתם במדי סמפדוריה. המאמן וויידין בושקוב היה הראשון להעניק לקרבוני את המקום בהרכב בקבוצה בליגה הבכירה, וקרבוני תרם שער ליגה אחד ב-31 הופעות לעונה המוצלחת של סמפדוריה, שהסתיימה במקום החמישי בטבלה. במקביל, זכה קרבוני עם קבוצתו בקופה איטליה, לאחר שהפכה הפסד 1-0 במשחק הראשון עם ניצחון 4-0 בגומלין בצמד משחקי הגמר מול נאפולי. קרבוני פתח ושיחק לאורך שני המשחקים.
קרבוני נותר בסמפדוריה לעונה נוספת, בסיומה שמרה סמפדוריה על המקום החמישי בטבלה, ואף רשמה הישג מרשים בדמות זכייה בגביע אירופה למחזיקות גביע. סמפדוריה הדיחה בדרכה בין היתר את בורוסיה דורטמונד, גראסהופרס ציריך ומונקו, ובגמר גברה 2-0 על אנדרלכט בהארכה. קרבוני פתח במשחק הגמר ושיחק לאורך כל 120 הדקות.
רומא
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת עונת 1990/1991 הצטרף קרבוני לרומא של המאמן אוטאביו ביאנקי. כבר בעונת הבכורה שלו בקבוצה הפך קרבוני לשחקן הרכב משמעותי, עם שלושים הופעות ליגה. על אף שהקבוצה אכזבה בליגה וסיימה תשיעית בלבד, קרבוני וקבוצתו הצליחו להעפיל לשני משחקי גמר באותה העונה, והמגן אף זכה להניף תואר קבוצתי עונה שלישית ברציפות, כאשר רומא זכתה בתום העונה בקופה איטליה. רומא פגשה בגמר את קבוצתו לשעבר של קרבוני, סמפדוריה, ועם קרבוני בהרכב גברה עליה 3-1 במשחק הראשון ושמרה על שוויון 1-1 בגומלין בדרך לזכייה בתואר. במקביל, העפילה הקבוצה עד לגמר גביע אופ"א, שם פגשה לקרב כל-איטלקי את אינטר מילאנו. קרבוני כמעט ולא שיחק בצמד משחקי הגמר, כאשר עלה כמחליף כעשרים דקות לתום המשחק הראשון (2-0 לאינטר), ולא שותף בגומלין (1-1). בעקבות יכולתו בעונה זו אף זכה לזימון בכורה לסגל נבחרת איטליה.
קרבוני שמר על מעמדו כשחקן הרכב קבוע לאורך שבע עונותיו במדי רומא, להוציא את עונת 1992/1993 אז סבל מפציעה חמורה והושבת לאורך רוב שלבי העונה. בעונתו האחרונה בקבוצה, עונת 1996/1997, שימש קרבוני כקפטן הקבוצה, בעקבות עזיבתו של ג'וזפה ג'אניני. בשבע עונות במדי רומא ערך קרבוני 186 הופעות ליגה, בהן כבש שלושה שערים.
ולנסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגיל 32 יצא קרבוני לראשונה בקריירה מחוץ לאיטליה, כאשר חתם לקראת עונת 1997/1998 בקבוצת ולנסיה מהליגה הספרדית, תחת המאמן חורחה ולדאנו. סיום דרכו של ולדאנו בקבוצה כבר לאחר שלושה מחזורים והגעתו של בן ארצו של קרבוני, קלאודיו ראניירי, לא הפריעו לקרבוני להשתלב בהרכב ולסיים את העונה עם 29 הופעות ליגה, אך בנוסף לספוג תשעה כרטיסים צהובים ושלושה כרטיסים אדומים לאורך העונה.
לאורך דרכו של קרבוני בוולנסיה, שמר המגן באופן כמעט קבוע על מקומו בהרכב הראשון, וסייע לקבוצה לקטוף מספר תארים משמעותיים. בעונתו השנייה במועדון זכה קרבוני עם קבוצתו בגביע המלך הספרדי, לאחר ניצחון 3-0 בגמר על אתלטיקו מדריד (קרבוני פתח ושיחק 89 דקות). את העונה לאחר מכן, תחת המאמן הקטור קופר, פתחה ולנסיה עם זכייה בסופר קאפ הספרדי, עם ניצחון במפגש כפול על ברצלונה, עם קרבוני בהרכב בשני המשחקים. את העונה סיימה הקבוצה עם העפלה לגמר ליגת האלופות 2000, אך כרטיס צהוב שספג בגומלין חצי הגמר מול ברצלונה גרם לקרבוני להחמיץ את המשחק, בסיומו הובסה ולנסיה 3-0 על ידי ריאל מדריד. עונה לאחר מכן היה שותף להעפלה שנייה ברציפות לגמר ליגת האלופות, אך היה לאחד מהגיבורים הטרגיים בהפסדה של ולנסיה לבאיירן מינכן במשחק הגמר. בדקה ה-50 גרם לפנדל שהפך לשער השוויון של באיירן (1-1), ובדו-קרב בעיטות עונשין החמיץ את הבעיטה הרביעית של קבוצתו בדרך להפסד 5-4 בסיום.
בעונת 2001/2002 היה קרבוני שותף בכיר לזכייתה של ולנסיה באליפות ספרד תחת המאמן רפאל בניטס, עם 33 הופעות ליגה. שתי עונות לאחר מכן שחזר את ההישג, עם אליפות שנייה בקריירה. באותה העונה זכה בפעם השנייה בקריירה בתואר אירופי, לאחר שקבוצתו הניפה את גביע אופ"א לאחר ניצחון 2-0 על אולימפיק מרסיי במשחק הגמר. קרבוני פתח בהרכב ושיחק לאורך תשעים דקות.
הישגיו של קרבוני בגיל מאוחר יחסית הביאו לשבירת שיאי גיל במספר מסגרות. בזכייה בגביע אופ"א היה לכדורגלן המבוגר ביותר שזוכה בתואר אירופי, ובאוקטובר 2005 ניפץ את שיא השחקן המבוגר ביותר בתולדות הליגה הספרדית הבכירה[1]. היה זה בפתיחתה של עונת 2005/2006, אז הגיע לקבוצה בן ארצו של קרבוני, אמיליאנו מורטי, ודקות המשחק של קרבוני הוגבלו לחמש הופעות ליגה בלבד. בסיום העונה פרש ממשחק פעיל בגיל 41[2], עם 346 הופעות רשמיות במדי ולנסיה, מתוכן 245 הופעות ליגה.
נבחרת איטליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרבוני ערך את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת איטליה ב-25 במרץ 1992, שבועות ספורים לפני יום הולדתו ה-27, בניצחון 1-0 על גרמניה במשחק ידידות תחת המאמן אריגו סאקי. קרבוני פתח בהרכב במשחק. לאחר שתי הופעות בלבד במדי הנבחרת סבל קרבוני מפציעה שהשביתה אותו לזמן ארוך מהמגרשים, ובמשך שנתיים וחצי לא שיחק כלל בשורות הנבחרת.
לאחר שערך ארבע הופעות במסגרת מוקדמות יורו 1996, זומן קרבוני לסגל של סאקי לטורניר הגמר. הוא לא שותף בניצחון 2-1 על רוסיה בפתיחת הטורניר, ובמשחק השני החליף את דינו באג'ו בדקה ה-39 בהפסד 2-1 לצ'כיה, וזאת לאחר שאיטליה נותרה בעשרה שחקנים עשר דקות קודם לכן. במשחק השלישי פתח בהרכב והוחלף לאחר 76 דקות במשחק מול גרמניה שהסתיים בשוויון 0-0 והביא להדחתה המוקדמת של איטליה מהטורניר.
קרבוני הספיק לערוך שלוש הופעות במסגרת מוקדמות מונדיאל 1998. הופעתו האחרונה במדים הכחולים הייתה במסגרת טורניר המוקדמות, כאשר המאמן צ'זארה מלדיני העלה אותו כמחליף לשש דקות בשוויון 0-0 מול פולין. בסך הכול לזכותו 18 הופעות במדי איטליה.
לאחר הפרישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-19 במאי 2006, עם תום עונת הפרישה שלו, התמנה קרבוני לתפקיד המנהל המקצועי במועדון בו פרש, ולנסיה, לאחר שקודמו בתפקיד עזב את המועדון. את עונת 2006/2007 סיימה ולנסיה במקום הרביעי בטבלה, אך ב-19 ביוני 2007, לאחר סיומה של העונה ובעקבות יחסי העבודה הרעועים בין קרבוני למאמן קיקה סאנצ'ס פלורס, שנקלעו למספר מחלוקות במהלך העונה, פוטר קרבוני מתפקידו. המאמן עצמו פוטר אף הוא מהמועדון ארבעה חודשים בלבד לאחר מכן.
ביוני 2009 התמנה קרבוני לתפקיד המנהל המקצועי במוסקרון הבלגית, ותחתיו התמנה לתפקיד חברו להגנה מימיו כשחקן ולנסיה, מירוסלב דז'וקיץ'. כעבור ארבעה חודשים בלבד סיימו השניים את תפקידם במועדון. ביוני 2010, עם תום עידן ז'וזה מוריניו כמאמן אינטר מילאנו, התמנה רפאל בניטס לתפקיד מאמן הקבוצה. בניטס, לו היכרות מוקדמת עם קרבוני מימיו כמאמן ולנסיה, מינה את קרבוני לתפקיד יועץ טכני במועדון. בניטס סיים את תפקידו במועדון לאחר כחצי עונה והוחלף בלאונרדו, וקרבוני נותר בתפקידו תחת המאמן החדש עד לתום העונה, אז סיימו השניים את דרכם במועדון.
תארים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סמפדוריה
- רומא
- ולנסיה
- גביע אופ"א: 2003/2004
- אליפות ספרד (2): 2001/2002, 2003/2004
- גביע המלך הספרדי: 1998/1999
- הסופר קאפ האירופי: 2004
- גביע האינטרטוטו: 1998
- הסופר קאפ הספרדי: 1999
סטטיסטיקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מועדונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עונה | קבוצה | ליגה | בליגה | |
|---|---|---|---|---|
| הופעות | שערים | |||
| 1983/1984 | פיורנטינה |  סרייה א' |
0 | 0 |
| 1984/1985 | ארצו | סרייה ב' |
22 | 1 |
| 1985/1986 | בארי | סרייה א' |
10 | 0 |
| 1986/1987 | אמפולי | סרייה א' |
11 | 0 |
| 1987/1988 | פארמה | סרייה ב' |
28 | 1 |
| 1988/1989 | סמפדוריה | סרייה א' |
31 | 1 |
| 1989/1990 | 29 | 1 | ||
| 1990/1991 | רומא | סרייה א' |
30 | 1 |
| 1991/1992 | 33 | 0 | ||
| 1992/1993 | 9 | 0 | ||
| 1993/1994 | 32 | 1 | ||
| 1994/1995 | 30 | 0 | ||
| 1995/1996 | 29 | 0 | ||
| 1996/1997 | 23 | 1 | ||
| 1997/1998 | ולנסיה |  לה ליגה |
29 | 0 |
| 1998/1999 | 36 | 0 | ||
| 1999/2000 | 28 | 1 | ||
| 2000/2001 | 24 | 0 | ||
| 2001/2002 | 33 | 0 | ||
| 2002/2003 | 29 | 0 | ||
| 2003/2004 | 33 | 0 | ||
| 2004/2005 | 28 | 0 | ||
| 2005/2006 | 5 | 0 | ||
| סך הכול בקריירה | 562 | 8 | ||
נבחרת לאומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]| נבחרת איטליה | ||
|---|---|---|
| שנה | הופעות | שערים |
| 1992 | 2 | 0 |
| 1993 | 0 | 0 |
| 1994 | 1 | 0 |
| 1995 | 6 | 0 |
| 1996 | 7 | 0 |
| 1997 | 2 | 0 |
| סה"כ | 18 | 0 |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אמדאו קרבוני, באתר Transfermarkt
- אמדאו קרבוני, באתר Soccerway
- אמדאו קרבוני, באתר BDFutbol
- אמדאו קרבוני, באתר WorldFootball.net
- אמדאו קרבוני, באתר National Football Teams
- אמדאו קרבוני, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ האיטלקי קרבוני הפך לשחקן המבוגר בתולדות הליגה הספרדית, באתר nrg, 29 בספטמבר 2005
- ^ קרבוני פורש בגיל 41, באתר וואלה, 19 במאי 2006
| נבחרת איטליה – יורו 1996 | ||
|---|---|---|
|
1 פרוצי • 2 אפולוני • 3 מלדיני • 4 קרבוני • 5 קוסטקורטה • 6 נסטה • 7 דונאדוני • 8 מוסי • 9 טוריצ'לי • 10 אלברטיני • 11 באג'ו • 12 טולדו • 13 רוסיטו • 14 דל פיירו • 15 די ליוויו • 16 די מטאו • 17 פוזר • 18 קזיראגי • 19 קייזה • 20 ראבנלי • 21 זולה • 22 בוצ'י • מאמן: סאקי |
| |